נור כיוף, במקור מעוספייה וכיום ירושלמית, היא הדרוזית הראשונה של כדורסל הנשים בארץ והאישה הדרוזית הראשונה ששיחקה אי פעם במדי נבחרת ישראל. בעקבות המצב תפסנו את כיוף, 22, המשחקת בהפועל לב ירושלים, לשיחה.
איך ילדה מעוספייה מגיעה לשחק בליגת העל?
"האמת שגדלתי אצל אבא שהוא מאמן כדורסל. בכללי, רבים מבני המשפחה עוסקים בכדורסל. אח שלי מאמן, אמא שלי מאמנת, אבא שלי מאמן, והיום גם אני מאמנת בחופשות ובקיץ. כבר מגיל קטן כולם מסביבי הבינו שיש לי כשרון. התחלתי לשחק כדורסל מגיל 5.5 וכמו כל דבר בחיי, רציתי להיות הכי טובה. בכתה ו' התחלתי לשחק בעמק יזרעאל. עברתי לבית ספר יהודי בחיפה כדי לשפר את העברית. בכתה ט' עברתי למכבי חיפה ועליתי איתם בכתה יב' לליגת העל ושם הבנתי שזה המקום שלי. בחמש השנים האחרונות זכיתי לשחק בליגת העל בקבוצות שונות".
המשפחה שלך תומכת?
"המשפחה שלי הכי תומכת בעולם. אנחנו משפחה מאד קרובה וכולם מאד מעורבים. אבא שלי, סמיח, שיחק בעבר במכבי חיפה ומנהל כבר שנים בית ספר לכדורסל שהקים בעוספיה".
בתחילת הדרך נור שיחקה יחד עם בנים במועדון של אבא, עד שעברה למחלקת הנערות של עמק יזרעאל. "עוספייה וחיפה קרובות מאד ובלי קשר, מגיל קטן חינכו אותי לקבל את כולם ללא הבדל גזע ודת. המחסום היחיד שהיה לי בילדות היה השפה, לא ידעתי עברית טוב ולכן עברתי לבית ספר יהודי בחיפה. ואצלנו החינוך בבית הוא לקבל את כולם. כולנו עם אחד".
כיוף עשתה היסטוריה השנה כשבפברואר שיחקה בניצחון נבחרת ישראל על שבדיה והפכה לדרוזית הראשונה ששיחקה אי פעם בנבחרות ישראל: "יש משחקים של הנבחרת בפברואר ואני מקווה לקבל את ההזדמנות ולהוכיח גם השנה כמה אני יכולה לתרום למדינה. מבחינתי להיות בנבחרת זה אחד הדברים החשובים בשבילי".
מה החלום שלך?
" החלום שלי הוא להיות שחקנית משמעותית בנבחרת ישראל, להצליח כמה שיותר בליגת העל ולהגיע לרמות הגבוהות באירופה ובחיים - להצליח בכל מה שאני עושה ולקוות שתהיה לי פרנסה טובה".
למה החלטת להצטרף להפועל לב ירושלים?
"כבר בעונה הקודמת שיחקתי עם הפועל לב ירושלים בכרטיס כפול ואיתם עליתי מהלאומית לליגת העל. אהבתי מאד את המועדון, הרגשתי שם בית והעונה, מהשיחה הראשונה שלי עם לימור פלג המאמנת הבנתי שזו המאמנת שאני רוצה שתאמן אותי. בהפועל לב ירושלים יש תחושה חזקה של ביחד ושל משפחתיות. אהבתי שיש מחלקת נערות ובכלל, שמגדלים שם דור, יש שחקניות צעירות מוכשרות מאד ונטע (נטע אבוגוב, היו"ר של המועדון - א.ש.) מובילה את הרעיון של חינוך לספורט והעצמה נשית וזה גם חשוב לי".
נור היום סטודנטית למחשבים בקריה האקדמית אונו קמפוס ירושלים, קבלה מלגה מהפועל לב ירושלים וגם שוכרת דירה בעיר. היא מספרת שלא פשוט לעבור לגור לבד, כמי שהייתה ילדה משפחתית שצריכה ללמוד להתנהל בעולם הגדול: "האמת שאני לא רגילה לקור ולפקקים אבל האנשים בירושלים מאד חמים ומאד טובים. יש לי חברים בעיר ואני לא מרגישה לבד. בערבים אני יוצאת גם עם חברות הקבוצה וגם עם חברות מירושלים".
בואי נדבר על המלחמה.
"מה שקרה ב-7 באוקטובר לא נתפס, אני כל יום מנסה לעכל. חודשיים לפני אוקטובר חשבתי שהדבר הכי נורא היה שבן דוד שלי נפטר, אבל אחרי ה-7 באוקטובר ראיתי שיש דברים הרבה יותר קשים. המשפחה שלי מאד צבאית. בני דודים שלי במילואים בתפקידים רציניים. כולם חיילים אצלנו ובכלל, בעוספייה מאד מחוברים למדינה, אנחנו כולנו ישראלים, חיים פה ואיכפת לנו מהמדינה. אנחנו תורמים הרבה אבל לא מדברים על זה".
איך את מרגישה כדרוזית בימים אלה?
"אני לא בעד חוק הלאום ומקווה מאד שהמלחמה תצליח לתקן את זה. עכשיו רואים שכולנו אחים, הדרוזים לוחמים יחד עם היהודים. אנחנו עם אחד והגיע הזמן להכיר בזה שאנחנו לא סוג ב"'.
את מרגישה סוג ב'?
"יש מקרים שאני מרגישה סוג ב'. יש הרבה מקרים של גזענות פה במדינה ואני מקווה שזה ייפסק לחלוטין. אני גם מקווה שכל החיילם יחזרו הביתה וכך גם כל החטופים והשבויים".
לפני כמה שבועות נפצעת. מה קרה?
"יש לי סדק בגיד הפיקה. אני כבר חודש פצועה ומצפה לחזור ואפילו להיות טובה יותר מתחילת העונה".
מה דעתך על העונה עד כה?
"האמת שהעונה מוזרה כי זה רק ישראליות. פתחתי את העונה טוב ואני מנסה להוכיח מה אני שווה וכמה אני יכולה לתת. הפציעה רק נתנה לי עוד יותר מוטיבציה להוכיח לעצמי כמה אני טובה וכמה אני יכולה לתרום לקבוצה".
מילות סיכום?
אני מאחלת למדינת ישראל רק להיות חזקה וטובה יותר. כולנו עם אחד וביחד ננצח.