1. שלושה מהלכים שמספרים סיפור של משחק
* פחות מדקה לתוך המחצית השנייה, חדר ווייד בולדווין לסל ועקף בקלילות את מילוש תיאודוסיץ'. איך נאמר בעדינות, דבר שהרכז הסרבי - לא בדיוק הסמל להגנה משובחת - נתקל בו פעם, פעמיים או אלף בימי חייו. הוא מיד הנחית עליו מכה וביצע עבירה כדי למנוע ממנו נקודות בטוחות.
* כשלוש דקות חלפו, והמטבע התהפך. תיאודוסיץ' כידרר על עיגול מחצית המגרש, והחל במלאכת החדירה לסל. בהליכה, כמובן. הוא עקף את בולדווין, הצעיר ממנו בתשע שנים והאתלט ממנו בהרבה יותר מכך, וטייל עד הטבעת בלא הפרעה. שתי נקודות, קלללל.
* מיד אחר כך הצליח בולדווין לבצע את אלמנט מייק ג'יימס, ולסחוט שלוש זריקות עונשין מעבירה במרחק 15 מטרים מהסל. הוא קלע את שלושתן בקלילות. תחילתו של קאמבק? האשליה התנפצה כעבור ארבע שניות, כשהתברר שגם אחרי ביקור על הקו לא יורדים להגנה, ורוקאס גדראיטיס כבר הספיק להשלים מהעבר השני מהלך של סל ועבירה.
קשה לשים את האצבע על מהלך אחד, וגם לא שניים או שלושה, שייצגו משחק שלם שבו נקלעות 190 נקודות, מתבצעות 42 עבירות ונרשמים 45 חטיפות ואיבודים. אבל שלושת האירועים שהוזכרו כאן, והתרחשו בטווח של פחות מחמש דקות, המחישו בצורה מובהקת את ההבדל בין הכוכב האדום בלגרד למכבי תל אביב. הבדל ברצון ובמחויבות, שגישר על פער בפיזיולוגיה וכנראה גם בכישרון, והפך את הפרקט בהאלה פיוניר (שוב) לרחבת הריקודים הפרטית של כוכב אגדי בן 36, שספק אם בעצמו ידע שהוא עוד מסוגל לרקוד.
2. מכונת הזמן של תיאודוסיץ'
בפעם האחרונה שתיאודוסיץ' קלע 27 נקודות, הוא היה בן 29. האיש, שבעוד פחות משלושה חודשים יחגוג את יום הולדתו ה-37, הצליח להשוות את שיא האסיסטים שלו מ-2015. האם יכול היה לשער שבשלב הזה של הקריירה יצליח להעמיד מדד משוקלל 40 שינצח את גילו המופלג? אם לא תתרחש הערב הפתעה יוצאת דופן (ואחרי שזה נכתב, ברור שתתרחש), הוא יזכה בתואר שחקן השבוע ביורוליג בפעם הראשונה אחרי שבע שנים.
בשני הניצחונות של מכבי תל אביב בשבוע האחרון היא סימנה את הגארדים הכוכבים של כל יריבה, והתבייתה על כל אחד מהם בתורו. שניהם הגיעו לבסוף למספרי הנקודות השגרתיים שלהם (שיין לארקין 17, מרקוס הווארד 19), אבל התרומה הסגולית שלהם הייתה הרבה פחות משמעותית, משום שהם לא הצליחו להפעיל את חבריהם ולהוציא מהם את המיטב (טוב, במקרה של הווארד הוא גם לא ממש ניסה); על אף קצב המשחק הגבוה, התכווצו אנאדולו אפס ובאסקוניה ל-81 ול-86 נקודות בהתאמה.
כל זה קרס דווקא מול תיאודוסיץ', וכנראה לא במקרה. גם בשיאו הוא לא היה זריז ומהיר כמו לארקין והווארד, אבל את מה שיש לו בראש - ואת הגולגלות המטאפוריות שכבר תלה על החגורה - מעטים ישיגו אי פעם. הוא ניצח את הגארדים העדיפים והצעירים שמולו בזכות השכל והניסיון, והאמת היא שהם אפילו לא איתגרו אותו.
3. יום שהוא נקודת מפנה?
לכאורה (1), שום דבר ממה שקרה בהאלה פיוניר לא אמור להפתיע. הכוכב השחור היא הכבשה האדומה (כלומר, הכוכב האדום היא הכבשה השחורה) של מכבי, ולא מהיום. זהו ניצחונה השישי ברציפות במפגשים הישירים ביניהן, וכדי שהצהובים לובשי הכחול יגברו עליה בבלגרד - הם צריכים כנראה להיות אלופי אירופה. פשוטו כמשמעו: הפעם האחרונה שהם עשו זאת הייתה בעונת 2013/14.
לכאורה (2), צריך להודות גם שהפסדים "מיותרים" מהסוג הזה הם חלק מהמציאות ההכרחית בעונת יורוליג ארוכה. ברצלונה הפסידה בשבוע האחרון בברלין ובבית לאולימפיה מילאנו, אולימפיאקוס נתקעה על 56 נקודות באולמה מול ולנסיה, פנאתינייקוס לא מצאה מענה לחצי הרכב של אפס, מונאקו חטפה 24 הפרש בנסיכות מווירטוס בולוניה - שבעצמה נכנעה בפאלאדוצה לז'לגיריס קובנה. כלומר, זה קורה לכולן חוץ מלריאל מדריד.
ובכל זאת, לילה ארוך מאוד עבר על מכבי תל אביב לאחר ההפסד ה"ביתי" לכוכב האדום. ולא רק בגלל שמדובר ב-21 בדצמבר, שהוא במקרה הלילה הארוך ביותר בשנה. מבלי להפליג בתארים ובתיאורים מוגזמים, ייתכן שאת התאריך הזה צריך לסמן כנקודת מפנה.
4. חג המולד? פחד מהמלחמה? אולי 15% מהסיפור
במוצאי שבת יתייצבו הצהובים למשחק ביתי ראשון ללא מרכאות, ביד אליהו, מאז ה-5 באוקטובר. אם ג'ון דיברתולומיאו יעבור מבחן כשירות ויוכל לשוב לפעילות אחרי חמישה שבועות, הוא יהיה חלק מהחמישייה הבכירה לצד תמיר בלאט, רפי מנקו, ג'ייק כהן ורומן סורקין. את הסגל ישלימו שחקנים שעל רובם חל עדיין איסור שתיית אלכוהול, שלא לדבר על תעודת בגרות.
ביממה האחרונה היה מי שניסה למזער נזקים תדמיתיים, ולטעון שהמועדון החליט לאפשר לשחקנים הזרים "לדלג" על המפגשים הקרובים עם הפועל חיפה והפועל באר שבע בגלל חג המולד. גם הטיעון הלגיטימי של פחד מהמלחמה אינו קביל במיוחד, אחרי שאנטוניוס קליבלנד, ג'יימס ווב, חסיאל ריברו וג'וש ניבו דווקא הגיעו לישראל לפני שבוע וחצי. הסיבות הללו - כריסמס ועזה - מכסות אולי 15% מהאמת.
החלטת המועדון לקצץ 15% משכרם של העובדים, אנשי הצוות והשחקנים לא התקבלה בשמחה ובהבנה, והשטח ביעבע עד לפיצוץ שמתרחש ממש עכשיו. במלחמות ובמצבי חירום בעבר, מכבי הגאה והמעוטרת תמיד הייתה זו שסימנה את הדרך עבור הקבוצות האחרות. ב-1973, בשעה שהכדורסל הישראלי הושבת אחרי מלחמת יום הכיפורים, הצהובים היו היחידים שהמשיכו לשחק באירופה; כך גם ב-1991, בזמן מלחמת המפרץ. ואם הם "עולים עם הנוער" למשחק ליגה, הרי שמדובר בראש ובראשונה בכישלון ניהולי. האם קיצוץ חד צדדי היה הדרך היחידה להתמודד עם המצב שנוצר?
בניגוד למגיפת הקורונה, שפרצה בשלהי העונה וגרמה לאוהדים להחמיץ שלושה משחקי בית ביורוליג ולא לדרוש פיצוי עבורם, הרי שהפעם מדובר באירוע משמעותי הרבה יותר; אם לא יחול שינוי דרסטי במצב הביטחוני, רבבת המנויים תקבל משחק אחד בלבד בתמורה לאלפי השקלים ששילמה - ואף עשרות אלפי שקלים, בחלק מהמקרים.
גם אם סעיף "הכוח העליון" יסדר את מכבי מבחינה משפטית ואולי יפטור אותה מהחזרת הכספים הללו (זו השערה ולא קביעה), הרי שהיא תידרש לסוגיה הזאת מנקודת מבט שונה לחלוטין - זו שמתעקשת כי אוהדים אינם סתם לקוחות. והם לא סתם אוהדים/לקוחות, אלא הבעלים בפועל, שבעת משבר מחזיקים את המועדון מבחינה כלכלית, ובלעדיהם אין לו זכות קיום.
מי הוא ספורטאי השנה?
מי היא ספורטאית השנה?
5. השתנו סדרי בראשית בכדורסל הישראלי?
כשמרחיבים את הפריזמה ומביטים סביב, על הצלעות האחרות בצמרת הכדורסל הישראלי, עולה השאלה אם סדרי בראשית כבר החלו להשתנות. הפועל ירושלים התבזתה בתחילת העונה והציגה הרכב טלאים שהובס ב-40 הפרש בעפולה, אבל מדובר כנראה בלא יותר משאלת טריוויה עתידית - משום שבעידן מתן אדלסון, אין לה חרדות קיומיות וגם לא בעיות פיננסיות כלשהן; הפועל תל אביב הגיבה במהירות להשבתתו של ג'ייקובן בראון והחתימה השבוע את וויל קאמינגס, רכז איכותי ברמת היורוקאפ, בלא מעט כסף. בינתיים, היא גם מחפשת בשוק אחר זר נוסף שישדרג אותה בעמדה אחרת.
מי שעוקב אחר הענף מספיק שנים, יתקשה להאמין שזו המציאות כרגע: להפועל ירושלים יש משאבים פוטנציאליים בלתי מוגבלים; הפועל תל אביב מחתימה כוכבים בזמן מלחמה; ומכבי תל אביב מקצצת. בניגוד ליריבתה העירונית - תהיה לה גם בעיה להנחית כעת שחקן בחוזה זמני שיחפה על בולדווין הפצוע. א', כי אין לה כסף כנראה; וב', כי גם אם תמצא מקור מימון, איך היא בדיוק תסביר את זה לשחקנים שנדרשו לוותר על משכורת וחצי?
למרות התוצאות החיוביות (עד אתמול) והדירוג היציב בחלק העליון של טבלת היורוליג (עדיין), מכבי תל אביב מנהלת משבר מתמשך ורב זירתי בשבועות האחרונים; הקבוצה - כמו גם הנציגות הישראליות האחרות באירופה - לא הרשתה לעצמה להתפרק. כעת היא מגיעה, כאמור, לנקודת מבחן משמעותית בסרט המתמשך של העונה הזאת. ואולי גם מעבר לה.