השדר הארגנטינאי הרנן פלר נגע במיליוני אנשים בשבועות האחרונים. בכל שידור שלו, כולל בגמר הליברטדורס ובמפגש הענקים בין ברזיל לארגנטינה - משחקים שצפו בהם מיליונים מסביב לגלובוס - גינה את ארגון הטרור חמאס והזכיר לעולם שבשבי בעזה נמצאים מאות חטופים, ביניהם דודתו אופליה רויטמן. אחרי 53 ימים, קיבל שדר הכדורגל היהודי-ארגנטינאי את הבשורה המשמחת ואופליה רויטמן בת ה-77, שהיא גם אמו של דמיאן שבעבר היה מבעלי הפועל רעננה, שבה הביתה. היום (ראשון) הוא דיבר במסיבת עיתונאים מרגשת שנערכה בכיכר החטופים.
פלר עם דודתו אופליה
על השאלה איפה הוא היה ב-7.10: "קמתי וכמו כל אחד תפסתי את הנייד, היה מוקדם כך שאני לא יודע למה, בקבוצה עם ההורים שלי והאחים שלי עדכנו שקורה משהו בישראל. חשבתי שזה כמו תמיד ולא משהו חריג, אבל מיד הבנתי שזו לא מתקפה רגילה. אבא שלי סיפר לי שלא יודעים מה עם דודה שלי, שאין לה אינטרנט בממ"ד, שלחתי לה הודעה שכמובן לא הגיעה אליה. יצאתי לקחת את בתי למועדון הוקי, ובצהריים כבר הרגשתי מוזר, אבל דמיינתי שזה עניין של קליטה במקלט. לא תיארתי לעצמי שזו פלישה של חמאס לישראל, אבל כן שזו סיטואציה שונה".
"דיברתי עם בן דוד שלי ואמרתי שאני מעדיף שרצחו אותה מאשר שהיא נחטפה, כמה שזה נשמע חזק, זה היה מדם לבי. כי זו חטיפה של ארגון טרור, לא של חוטפים עצמאיים. קיבלתי שיחה מאח שלי, הרגשתי שהוא עומד לבשר לי משהו, עניתי 'אל תגיד לי שלקחו אותה'. הוא אמר לי שכן, נכנסתי להתקף זעם. זה לא ייאמן שהיא כבר חזרה ואני עדיין בוכה. נפלתי לרצפה והתחלתי לצרוח כמו משוגע, לא הצליחו לעצור אותי אחרי שנרגעתי התחלתי לנסות לברר איך אני יכול לעזור מרחוק".
על המונולוגים בשידורי הכדורגל: "קודם התחלתי ברשתות החברתיות שלי. באותו אחר צהריים היה לי משחק לשדר, ואחרי שהתאוששתי אשתי עדכנה אותי שהיא דיברה עם אנשי הרדיו והם אמרו לי שאין לי מה לדאוג לגבי זה. בטוויטר התחילו לכתוב לי דברים נוראיים ואנטישמיים. אז החלטתי לעבור לאינסטגרם, שהיא רשת יותר 'בריאה'. לא זוכר מה היה המשחק הראשון ששידרתי, אבל וידאתי עם מנהל התחנה שהם מגבים אותי בלבטא איזה מסר שארצה. הבהרתי שאני אגנה את חמאס ואבקש שישיבו את החטופים, ביניהם דודה שלי. הכנתי טקסט, שהלך והשתנה בכל משחק ומשחק, לפי מצב החטופים והמלחמה".
"ב-15 בנובמבר נסעתי לשדר את בוקה בקורדובה בטלוויזיה, שמבחינתי זה משמעותי כי לרדיו אין זכויות על כל משחק של קבוצה כזו. ואפילו שזה היה משחק כה חשוב, אני רק רציתי לדבר על נושא החמאס והחטופים. ידעתי שזה יהיה חזק מאוד שידברו על זה במשחק כדורגל. ברגע שהוצאתי את הכל, התחושות נרגעו אצלי ובכל משחק שמרתי על אותן אנרגיות והתרגשות במסר שלי. יום לאחר אחד המשחקים היה לי מבול של הודעות בבוקר, כלי תקשורת מישראל שרצו לדבר איתי ולהודות לי. כתבו לי אנשים שאני לא מכיר, לא הצלחתי לשלוט בזה".
"היום ביקרה אותי מישהי בשם ניקול (ממשיך לבכות). זו מישהי שכתבה לי דרך אינסטגרם של חברה, היום היא כבר 'ניקי'. היא הודתה לי וסיפרה לי שאחיה רומן, אוהד רוסריו סנטרל, עשה עלייה לפני כמה שנים וחלם להיות בצבא. שהוא חולה כדורגל וכל הזמן כותב על סנטרל. היא סיפרה שהוא גויס והיא לא יודעת מה איתו, היא ביקשה אם אוכל להזכיר אותו במשחק הבא שאשדר את הקבוצה. היא העלתה תמונה שלה עם האחים שלה כשכולם עם חולצות של רוסריו סנטרל ואני הצגתי אותה בתכנית שלי. אחר כך כתבה לי חברה שעובדת במותג ההלבשה של הקבוצה הזו. הם הזמינו לו מדי משחק מיוחדים לרגע שיחזור הביתה. בסופו של דבר סוג של אימצתי את ניקול, היא כמו בת או אחות קטנה בשבילי עכשיו".
"הבת שלי שאלה אותי אם אני מכיר אישית את רומן. אמרתי שלא והסברתי את הסיפור, והיא שלחה לי תמונה שלה איתו - היא הייתה מדריכה שלו כשהוא בא לישראל לפני שלוש שנים. רומן יצר איתי קשר והבטיח לעשות הכל כדי שדודה שלי תחזור. היום פגשתי את ניקול אישית ואתן לה את כל החולצות ששלחו איתי".
השפעת האקטיביזם שלו בארגנטינה: "באופן כללי זה התקבל בצורה טובה מאוד וחיובית, זה ריגש. מה שהכי הפתיע הוא שזה לא היה איזה משוגע שאמר את זה פעם או פעמיים. זה היה בכל משחק ומשחק ששידרתי, וימשיך להיות. זה לא שדודה שלי חזרה אז הפסקתי. הקולגות תמכו בי באופן אבסולוטי. חשבתי עם האחים שלי כיצד לתרום יותר, חשבנו עם כמה אומנים וכדורגלנים לעשות סרטון קומפקטי שבו כולם יבקשו את חזרת החטופים וחזרת אופליה. בהמשך עשינו סרטון נוסף עם עוד דמויות מוכרות בספורט. לא עשיתי את זה כדי לצאת באמצעי התקשורת, כי "שיגעו" אותי במובן החיובי של המילה, אלא רק כדי לעזור איכשהו בנושא החטופים. יש למעשים שלי מחיר כמובן, תמיד יש משוגעים וקולגות שלא משתפים פעולה או מסתכלים הצידה, אבל אין טעם לבזבז על זה אנרגיות".
"דיברתי עם הבת שלי, היא אמרה לי 'אני על מלחמת רוסיה אוקראינה לא יודעת כלום'. ואז הבנתי כמה אנשים חסרי מידע בנושא של המלחמה כאן. יש הרבה אנשים שלא מבינים בנושא ולא מתעניינים. אבל זו לא מלחמה של צבא נגד צבא, זה היה טבח, עינויים, הצתות מכוונות ועוד".
על בחירת חאבייר מיליי לנשיא ארגנטינה והבעת התמיכה שלו בישראל במקביל למלחמה: "בימים הראשונים של המלחמה זה היה על סדר היום, אבל אז הגיעו הבחירות ונושאים אחרים האפילו על זה. לא יודע כמה זה יכול להשפיע מה שמיליי עושה בארגנטינה. הייתי במפגש לפני שהוא נבחר והוזמנתי על ידי אלי כהן השגריר הישראלי. בשניות האלה שדיברתי איתו, כי היינו 4 משפחות חטופים שנסעו מישראל לארגנטינה, הצגתי את עצמי ואמרתי לו מה אני עושה. הוא אמר לי אני מודה לך מאוד, אני מעריך את זה, תמשיך ותדע שבי יש לך חבר ולכל היהודים בעולם ולעם ישראל. אני מעדיף נשיא ארגנטינאי שיהיה חבר של ישראל מאשר אחד שהוא לא, כמו שראינו בעבר עם שני הפיגועים שהיו (AMIA והשגרירות)".
על ההפגנה בכיכר החטופים: "לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי צריך לדבר כשדודה שלי בשבי. העציב אותי מאוד לראות את המשפחות והשלטים. היה מרגש מאוד להיות שם, אני אסיר תודה שזכיתי להשמיע קול שם והמחויבות שלי תישאר עד שכולם יחזרו. עם כל ההקלה שאני חש על חזרת דודה שלי"
על ההגעה לישראל אחרי 26 שנה: "אני מרגיש בבית. כשהייתי ילד התביישתי קצת בהיותי יהודי, כי חייתי במדינה אנטישמית והעולם כולו אנטישמית. היום אני גאה. זה לא שאני מרגיש גיבור על, אבל אני לא מסתיר את זה יותר. חונכתי על ערכי היהדות ואגן עליהם תמיד. כשהתווכחתי עם אנשים ברשתות ורבתי עם כל העולם, המשפחה שלי חששה וגם אני. רצו שאעצור את החשיפה. כשהופיעו הגרפיטי בכל מקום, הדבר הראשון שעשיתי זה לבדוק אם ציירו גם אצלי בבית. פחדתי, אבל הפחד לא שיתק אותי. כך אחנך גם את הילדים שלי, לא לשתוק".
על השאלה מה מצא בישראל: "היופי הוא בעיני המתבונן, כך אומרים. בעיניי ישראל תמיד יפה. לא הסתובבתי הרבה, כי ביליתי את רוב הזמן עם המשפחה שלי בהתרגשות. הנסיעה הזו הייתה למטרה הזו. ראיתי ישראל עצובה, העם עצוב, מי יותר ומי פחות. אבל אני לא מייחס לעצמו את הסמכות לקבוע מה מצבה של המדינה, אני מבין שהיא ספגה מכה, אבל החיים ממשיכים. כל היהודים בעולם ממשיכים.
על המשחק הצפוי של ארגנטינה בישראל (ביוני מיקי זוהר הודיע על סיכום - בוגרים וצעירה): "מבחינתי מה שקרה ביוני הוא ישן, לא רואה מצב שנבחרת ארגנטינה תגיע לשחק פה נגד ישראל. אני יודע שבמשחק נגד פרגוואי באצטדיון של ריבר שאני שידרתי, הכוונה של AFA הייתה להציב דגל למען החטופים, CONMEBOL אישרה זאת אבל FIFA לא".