מעניין להסתכל בימים אלה על חשבונות הטוויטר של פיפ"א ואופ"א. בפיפ"א מעדכנים את העולם, למשל, בכך שבעוד חודש יחל הטורניר הבינלאומי הראשון אי פעם על אדמת אינדונזיה - גביע העולם לנבחרות עד גיל 17. הוא הראשון, כי אינדונזיה סירבה לארח בקיץ את המונדיאל עד גיל 20 בעקבות העפלתה של נבחרת ישראל. זה לא ימנע ממנה את הכבוד הפעם, ובינתיים אין מילה על הטבח שביצעו מחבלי חמאס בישראל.
באופ"א עוסקים ביתר שאת בקביעת המארחות לאליפויות אירופה ב-2028 וב-2032, ויש גם הקדשה מיוחדת לאדן הזאר לרגל פרישתו. הטרור של חמאס? היתה התייחסות ביום ראשון ("כאב וצער") כאשר הארגון הודיע על דחיית מספר משחקים שהיו אמורים להתקיים בישראל בשל "המצב הבטחוני במדינה". אתמול הופיעה גם הידיעה על דחיית המשחק בקוסובו. מעבר לכך, יש שתיקה מוחלטת. נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין הביע את תנחומיו בפני ראשי ההתאחדות הישראלית, ומכתב מיוחד נשלח מטעמו, אבל באופן פומבי לא נעשו הצהרות.
אפשר, כמובן, לומר שזה לא ממש חשוב. פיפ"א ואופ"א לא אמורות כביכול לעסוק בנושאים פוליטיים, ולקולן לא אמורה להיות לכאורה השפעה מהותית. אלא שזה לא מדויק, בלשון המעטה. האמת המזוקקת היא כי לא ניתן להפריד בין פוליטיקה לספורט, גם אם ממש רוצים לעשות זאת. זה בלתי אפשרי, במיוחד כאשר מדובר בארגונים גלובליים עם אחריות רב לאומית. למעשה, חלק ניכר מההחלטות שהם נדרשים לקבל הן בעלות גוון פוליטי בהגדרה.
למי מעניקים את אירוח הטורנירים לנבחרות ואת משחקי הגמר במפעלים האירופיים? לא ניתן להתעלם משיקולים פוליטיים כאשר מנתחים החלטות אלה. פיפ"א ואופ"א כשלו מבחינה מוסרית בשנים האחרונות בהיבטים אלה. מונדיאל 2018 התקיים ברוסיה, והאירוח לא נשלל ממנה גם כאשר היא סיפחה את חצי האי קרים ופלשה צבאית למזרח אוקראינה ב-2014. ההחלטה היחידה שקיבלה בתקופה זו אופ"א היא להפריד בהגרלה בין קבוצות רוסיות ואוקראיניות. נוהל שומה היה נהוג לגבי קבוצות מארמניה ואזרבייג'אן, אך זה לא מנע מאופ"א להעניק לבאקו את אירוח גמר הליגה האירופית ב-2019. הנריך מחיטריאן הארמני, אז כוכב ארסנל, לא הגיע לאזרבייג'אן מחשש לחייו. זה לא מנע מאופ"א להמשיך לשבץ את באקו כאחת המארחות ביורו 2020 הביזארי שהתקיים בערים שונות על פני היבשת, תוך התעלמות מוחלטת מצרכיהם של שחקנים ואוהדים, וגם ממשבר האקלים - שזו סוגיה פוליטית וחברתית כבדת משקל בפני עצמה.
כל זה מתגמד אל מול אירוח מונדיאל 2022 בקטאר. הרבה מאוד נכתב על כך, וזה לא הזמן לחזור על כל הטיעונים נגד ההחלטה האומללה הזו. בימים אלה, חשוב רק היבט אחד מרכזי - קטאר תומכת כספית בחמאס, והיא נושאת באחריות מרכזית לכל מה שארגון הטרור עושה, כולל הטבח המפלצתי שבוצע ב-7 באוקטובר. המתקפה לא היתה צפויה והתאפשרה בגלל כשלון ניהולי, צבאי ומודיעיני של ישראל, אבל האופי שלה צפוי לחלוטין. זה מה שארגוני טרור כמו דאעש וחמאס עושים אם יש להם הזדמנות, ולקטאר אין כל בעיה עם כך.
העובדה כי פיפ"א, בראשותו של הנשיא ג'אני אינפנטינו שמתגורר בקטאר, שקועה עד הצוואר בקשרים כלכליים מושחתים עם המשטר הזה היא אות קלון על הכדורגל העולמי כולו. העובדה כי צרפת כמדינה איפשרה למשטר הזה לרכוש את מועדון הכדורגל הענק בבירתה ולנצל אותו למטרות פוליטיות, היא חרפה. הממשל הצרפתי לא סתם נתן אור ירוק - הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי הוא זה שיזם את המהלך, והנשיא המכהן עמנואל מקרון היה מעורב באופן משפיל וביזארי במשא ומתן לחתימת החוזה החדש של קיליאן אמבפה לפני שנה. העובדה כי קטאר שימשה במשך שנים ארוכות כספונסור הראשי של ברצלונה היא קטסטרופה מבחינת המועדון הקטלוני. היא הזרימה סכומי עתק גם לבאיירן מינכן, אשר אוהדיה ניהלו מאבק קשה למיגור התופעה - והצליחו בסופו של דבר.
שיקולים אלה עשויים להסביר את שתיקתן של פיפ"א ואופ"א בימים אלה. הכדורגל מכר את נשמתו לכסף מושחת של משטרים תומכי טרור, וזה תקף גם ברמת הקבוצות. נשיא פריז סן ז'רמן הקטארי, נאסר אל חלייפי, הוא אחד האנשים החזקים בוועד הפועל של אופ"א, ויש יסוד סביר להניח שהוא לא ממהר לאשר גינויים לחמאס ולפלסטינים. מאנגליה מגיעים הדיווחים לפיהם ראשי מועדוני פרמייר ליג רבים לוחצים לבצע מחווה לזכר הנרצחים בישראל, אבל נתקלים בבעיות ובהתנגדות, בעיקר מצד ראשי ניוקאסל יונייטד שעברה לפני שנתיים לבעלות המשטר הסעודי.
קל להביע הזדהות עם מדינות שמתמודדות עם אסונות טבע כמו רעידות האדמה בטורקיה ובמרוקו, או ההצפות בלוב. קשה יותר לפעול כאשר מדובר בכוח פוליטי גדול כמו רוסיה, אבל לפיפ"א ואופ"א לא נותרה ברירה בפברואר 2022 בצל הפעולות של כל העולם המערבי נגד המלחמה הכוללת שנפתחה במטרה לכבוש את אוקראינה. אלא שהתמיכה באוקראינה אינה בלתי מסוייגת, ורק לאחרונה קיבלה אופ"א החלטה להחזיר לתחרויות על נבחרת רוסיה עד גיל 17 בטענה כי אסור לפגוע בילדים שאינם אשמים במעשי השלטונות במדינתו. המזימה הזו בוטלה בשל התנגדות חריפה מצד התאחדויות רבות, אך עובדה היא כי היתה כוונה כזו במשך שבועות.
הטבח שביצע חמאס? הנושא רגיש מאוד פוליטית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנוי מאוד במחלוקת, והנטיה הטבעית של ארגוני הכדורגל היא לא לגעת בו - גם כאשר מדובר בפשעים מזעזעים. לארגוני ספורט אמריקאים, כמו NBA, MLB או NFL, אין מגבלות פוליטיות מצד משטרים תומכי טרור, והם גם תלויים הרבה פחות בקהלים פרו-פלסטיניים עצומים. כדורגל מחובר אליהם מאוד, והחשש להיקלע לעימות פוליטי גורם לפיפ"א ולאופ"א להתעלם מחובתם המוסרית להשפיע על השיח. הם סבורים כי השתיקה עדיפה, כי היא תמנע תגובות חריפות ודיון סוער שעלול לגלוש למחוזות לא רצויים באמת. יש שעלולים לטעון, למשל, כי גם התקיפות הישראליות בעזה ראויות לגינוי - או לפחות יש להביע הזדהות עם הקורבנות הרבים בקרב האזרחים הפלסטינים הבלתי מעורבים.
הגישה הזו יושמה בפרמייר-ליג, שם הוחלט לפרסם הודעה על "הלם ועצב בעקבות התעצמות המשבר בישראל ובעזה", ועל "גינוי למעשי אלימות איומים וברוטליים נגד אזרחים חפים מפשע" בלי להזכיר את אחריותו של חמאס לטבח. המועדונים שיתפו את הציוץ תוך שם שומרים על "איזון" פוליטי באופן דומה, וזו גם היתה ההצרה של ההתאחדות האנגלית לקראת משחק הידידות מול אוסטרליה הערב. כולם יענדו סרטים שחורים, אבל זהות הקורבנות והמחבלים לא מודגשת באופן ברור.
השאיפה הזו מובנת, אבל היא מעבירה מסר ממש לא נכון. כאשר הגינויים לטבח מגיעים מכיוונים כה מגוונים, וגופי ספורט רבים מביעים הזדהות עם הקורבנות בישראל, שתיקתם של פיפ"א ואופ"א אינה שתיקה. ההתעלמות הזו מרגישה כמו זעקה מחרישת אוזניים שמתפרשת כהיעדר הזדהות, כהיעדר חמלה, ואולי אף כהצדקה. הנסיון להישאר מחוץ לפוליטיקה הוא המעשה הכי פוליטי שאפשר לבצע בימים אלה. היא מדגישה עד כמה הגופים שמנהלים את הכדורגל רקובים, ועד כמה הקשרים הפוליטיים והכלכליים שלהם איומים.