1. שינה פאזה, שימן מנועים, ובמילה אחת: הופיע
"רוצה לרוץ מהר
לרוץ מהר, לרוץ מהר
לרוץ מהר, לפני שייגמר"
(יהלי סובול ומלאני פרס, מילים ולחן: שגיא צורף)
20 שניות לתוך העונה, ניתז כדור משלשה שהחטיא זאק לידיי. מכבי תל אביב יצאה להתקפה הראשונה שלה, וממש באותו רגע הבינו כולם שהכל בסדר. לורנזו בראון רץ.
לורנזו בראון רץ, בניגוד להפסד בגמר גביע ווינר, ולרוב משחקי ההכנה - שבהם ניהל את המשחק בקצב הליכה והאט את הקבוצה כולה. האיש שינה פאזה, שימן מנועים, העלה טורים ובמילה אחת: הופיע.
הוא התחיל בשלשה, והמשיך בסל לשתיים, ועבר לאסיסט, וחזר לצלוף מבחוץ, ומבפנים, ואסיסט שני, ואסיסט שלישי, ושלשה שלישית, וירד לנוח, וחזר, ושוב הפציץ והפגיז מכל כיוון. להפסקה הוא ירד עם 22 נקודות, שישה אסיסטים, אפס איבודים והחטאה אחת. המדד שלו, 28, היה השני בגובהו לשחקן במכבי במחצית אחת ביורוליג (אחרי 30 שרשם נוריס קול בגארבג' טיים אקראי ב-2018).
ככה זה כשבראון רץ. וככה זה כשהוא מריח משחק רשמי ותחרותי. וככה זה כשהוא מרגיש שזקוקים לו באמת, כי ווייד בולדווין אפילו לא מסוגל לשבת ולצפות מהצד - אלא חייב לעמוד על רגליו במשך כל הערב. 22.3 נקודות, 44.4% לשלוש, 7.1 אסיסטים ומדד 23 יש לו בממוצע במשחקים שמהם נעדר שותפו לצוות Air B&B בעונה שעברה ואתמול. המאזן של מכבי תל אביב בערבים הללו: ארבעה ניצחונות לעומת שני הפסדים.
אלא שחשובה לא פחות מהריצה בפוזשן הראשון, הייתה הצליעה של האיש עם הסרט על הראש בפוזשן האחרון. בראון ירד מהמגרש עם התכווצות ברגל; לא משהו שהצהובים צריכים לחשוש מפניו, אבל גם זה היה מסר למי שאולי השלה את עצמו שמשחק הריצה, והשטף ההתקפי המרשים, ומספר האסיסטים האסטרונומי (31, בדיוק כמו בגמר ה-74:118 מול סקיפר בולוניה ב-2004. הסטטיסטיקאים היו ממש קשוחים בעבר) מעידים ש"יהיה בסדר" גם עם הקו האחורי הנוכחי.
אז לא, לא יהיה להם בסדר לאורך זמן. ההערכות הגסות והראשוניות מדברות על חודש וחצי ללא בולדווין. בחודש וחצי הללו מכבי תל אביב תעבור שני מחזורים כפולים ביורוליג, ויהיה שבוע אחד - ממש בקרוב - שבו תפגוש את הפועל ירושלים, ריאל מדריד והפועל תל אביב בזו אחר זו. בניגוד לפציעות אחרות, פגיעה בגב אינה מאפשרת לשמור על כושר גופני אלא דורשת השבתה מוחלטת; כך שגם לאחר שיחזור, יזדקק הגארד לתקופה נוספת כדי לחזור לקצב ולחזור לעצמו; ומכיוון שמדובר בגב, בקבוצה יצטרכו לשמור ולהגן עליו, ולא לשחוק אותו בטווח הארוך של העונה כולה.
בדיפולט של עודד קטש, לא אמור להיות רגע נתון שבו לפחות אחד מהשניים - בראון או בולדווין - נמצא על המגרש. כך היה אשתקד, וכך יהיה גם כשהכוכב שלו ישוב. כדי שהקבוצה תגיע לנקודה הזו על שתי רגליים, היא תצטרך לנהל במשורה את העומס על בראון. לשורה המפלצתית שלו במשחקים נטולי בולדווין אפשר להוסיף עוד נתון: 33.1 דקות. לאורך זמן, ללא מחליף בקליבר גבוה (גבוה יותר מג'יילן אדאמס וסולימאן בריימו שהגיעו במהלך העונה שעברה), הוא לא יעמוד בקצב. ההתכווצות אתמול עלולה לרמז על העתיד לבוא.
"רוצה לרוץ מהר
לרוץ מהר, לרוץ מהר
לרוץ מהר
לפני שייגמר, לפני שייגמר.
אחר כך בוכה"
(שם, שם)
2. קטש במקום ה-13?! שיעור לפנטזיסטים מתחילים
קרוב ל-190 אלף קבוצות משתתפות העונה ביורוליג פנטזי, שבמסגרתו נדרשים המנג'רים ברחבי אירופה לבנות סגל של עשרה שחקנים ומאמן על פי תקציב מסוים. בניגוד לניקוד שמקבלים השחקנים, לפי המדד הסטטיסטי האישי שלהם, גורלם של המאמנים במשחק נגזר מהתוצאה של קבוצתם: ניצחה? תקבל בונוס. הביסה? תקבל הרבה יותר. הפסידה או הובסה? יירדו לך נקודות.
במבט לאחור, הניצחון הביתי של מכבי תל אביב על פרטיזן בלגרד נתפס מובן מאליו, כמעט כמו טיול בפארק. אבל הוא רחוק מלהיות כזה, ולפני לא הרבה שעות זה נראה אחרת. באופן מפתיע, המאמן הפופולרי ביותר במחזור הפתיחה בפנטזי היה ז'ליקו אוברדוביץ'; 22.3% מהמשתתפים הציבו אותו בקבוצה שלהם. כלומר - יותר מ-42 אלף אנשים סברו שהניצחון הבטוח ביותר בכל תשעת המשחקים הוא זה של פרטיזן. קטש, אגב, דורג במקום ה-13 וזכה רק ל-1.3% מהקולות, למרות שמחירו היה זהה לזה של יריבו/מנטורו. את השיעור לפנטזיסטים מתחילים הם קיבלו אתמול.
הקבוצה של אוברדוביץ' היא הקבוצה הכי לא אוברדוביצ'ית שיכולה להיות. היא אמנם רשמה הישג מרשים בקיץ, כשהצליחה לשמור על לידיי ובעיקר על קווין פאנטר, אבל שם זה נגמר, פחות או יותר. אין לה רכז ראשון, מוביל ואיכותי שתוכל ללכת (לרוץ, לרוץ) אחריו; שני הזרים החדשים שלה, שבאו במקום דאנטה אקסום ומתיאס לסור, מעולם לא שיחקו באירופה - וההלם על פניהם ניכר.
קו הגארדים של פרטיזן נראה כמו התפשרות אחת ארוכה בכל הנוגע לניהול המשחק, אבל לפחות יש לשחקנים הללו סייז, גובה ושרירים. ואם ב-20 דקות של תמיר בלאט (שמונה אסיסטים ואפס איבודים) על המגרש, היריבים שלו לקחו אותו רק פעם אחת לפוסט אפ - אז מישהו כאן נרדם בשמירה. ואם אלכסה אברמוביץ' (20 נקודות במחצית הראשונה) נשכח בקצה הספסל ברבע השלישי, כשהקצב ירד ופרטיזן לא הצליחה לפרוץ את המחסום ולהוריד את הפיגור מתחת ל-9-8 הפרש, אז צריך לפטר את המאמן (טוב נו, לא באמת).
3. שלושה סנטרים בדאבל פיגרס? לא קרה, כנראה
אז בראון היה אדיר, ובלאט רשם בכורה שופעת ביטחון. לפי דור לבנת מ"מכביבול", זו הייתה בסך הכל הפעם השלישית בתולדות היורוליג שבה מקבלת מכבי תל אביב שמונה אסיסטים לראש משני הרכזים שלה. גם אנטוניוס קליבלנד מתחיל לפלס את דרכו ללגיטימציה באמצעות בולדוגיותו, אבל הנוקאאוט האמיתי הומט בכלל באזור הצבע.
שלושת הסנטרים בצהוב - ג'וש ניבו, רומן סורקין וחסיאל ריברו - קלעו כולם בדאבל פיגרס. מתי זה קרה לאחרונה? אפילו לבנת לא מצא. הם חיברו יחד 39 נקודות (18-14 לשתיים), 23 יותר מיריביהם בצד השני. עוד בימי לסור הייתה פרטיזן לקבוצת ההגנה הגרועה ביורוליג, אבל ליד קמינסקי האבוד שלא מוצא יד ורגל - כל ג'ייק כהן הופך לג'ון בראון בהגנה. לא סתם הוא עלה שלישי, אחרי באלשה קופוריביצה ואלן סמאילגיץ'.
בשבוע הבא, מול ניקולה מירוטיץ', ניקולו מלי, איסמעיל קמאגטה, האקס אלכס פויתרס וקצת קייל היינס למען הנוסטלגיה, זה יהיה קצת יותר קשה. כי לכל שמחת תורה יש מוצאי שמחת אטורה.