על פניו, אם מנתקים את המשחק אתמול (רביעי) בסמי עופר מפתיחת העונה של מכבי חיפה, אפשר להגיד שבני סכנין יצאה בעור שיניה מההתמודדות. חיפה יצרה מצבים, שיחקה בקצב גבוה, והחמיצה. מנגד היא ספגה שער שסופגים אחת לחמש עונות. אי אפשר להכניס במשחק אחד כל כך הרבה צירופי מקרים שליליים שיוצרים תוצאה אחת מאכזבת, אלא אם לא מדובר כבר במשחק אחד.
לא יודע אם המילה "משבר" או "משברון" מתאימה למקרה של מכבי חיפה, כי תקלות שקורות לקבוצות גדולות מסתיימות בדרך כלל בהבסה של היריבה המזדמנת, קל וחומר אם מדובר ביריבה שספק אם יש לה מקום בפלייאוף העליון, בדיוק כמו היריבה במחזור הליגה הקודם, מכבי פ"ת. הביטוי "כדור שלג" מתאים יותר מ"משבר".
כאשר רצף של בעיות צף בקבוצות כדורגל, לא משנה מה איכות המשחק שלה, מה היא יוצרת במשחק, מה שחשוב זה שתוצאה שלילית נוספת, מגדילה את סיכויי הכאוס. תוצאות הן לא רק נגזרת של יכולת משחק, אלא של לחץ סביבתי וקבלת החלטות תחת לחץ. ובזה נדמה שמכבי חיפה נמצאת בעיצומה של הידרדרות.
אם מתעלמים מגביע הטוטו, ב-13 משחקים רשמיים העונה השיגה מכבי חיפה 7 ניצחונות ובשישה היא לא ניצחה. מתוך השישה, היא הפסידה ארבעה משחקים. רק לשם ההמחשה, מכבי ת"א שיחקה 11 משחקים רשמיים, ניצחה 8 ולא ניצחה 3, אבל גם לא הפסידה. כלומר, למכבי ת"א לא הייתה הזדמנות להיכנס לבור, מכבי חיפה לא מקבלת הזדמנות כדי לצאת מהבור.
בכדורגל המקצועני המודרני, קבוצות שמייצרות רצף של אליפויות הן קבוצות שמסוגלות לצלוח חילופי משמרות כי הן שולטות במשמרות. הסיבה שבכדורגל הישראלי מתקשים לשחזר את רצף האליפויות של הפועל פ"ת משנות ה-60, היא שבסוף מדובר בקבוצות דרג בינוני באירופה, ששחקניה שואפים להתקדם, בעיקר כלכלית. לשלם לכל מי שרוצה להתקדם, את מה שמציעים לו בחוץ, יוצר פתח לשחקנים אחרים לנסות ולהשתמש באותו קלף מיקוח. זה מקריס מערכות, ולא מצדיק שינוי במדיניות. החוכמה היא להיערך לעזיבה של שחקנים ולייצר במקומם אלטרנטיבות שייצרו שקט. ובזה, לא בטוח שמכבי חיפה הביאה את האלטרנטיבות הנכונות.
ויותר מזה, היא נתנה את המושכות בידיים של מאמן שבא עם קונספציה: להצעיר. על כל כשל שמתגלה בדרך, הוא שם יהבו על אלטרנטיבה צעירה, תוצרת בית. זה מגיע מהתפקיד הקודם שלו, מאמן נוער. והוא לא היחיד. אלון חזן עושה את זה בנבחרת ישראל, הרי כולנו התפעמנו מאופיר חיים בקיץ האחרון. צעירים, בתפיסת העולם העכשווית, הם נטולי לחצים, אין להם אגו, והם מאוד רעבים. זה טרנדי, אבל זה מתאים לקבוצות או נבחרות שלא השיגו כלום בעבר ומנסות להתקדם, זה לא מתאים לקבוצה ששואפת לשמר את הקיים, ולהמשיך לשלוט בסביבתה. כן צריך לשלב את חלאילי או את שיבלי, או את עילאי חג'ג', בשביל זה מגדלת קבוצה שחקני נוער, אבל צריך לשלב אותם בחוכמה, לתת להם להשתפשף, לא לשים עליהם את כל כובד המשקל של מערכת שגם כך חורקת.
ומכיוון שאי אפשר לנטרל אגו, אז מי שהחליט לשים את יהבו על מהפכה שכזו, לא ימהר לעצור אותה. קחו למשל את ההחלטה לתת לשריף כיוף לפתוח במשחק אתמול מול בני סכנין. יש בהחלטה הזו מספר אלמנטים תמוהים: האחד, למה להעניש שוער שחטף שלושה שערים ברן, במה זה יועיל לו? זה יזעזע אותו? זה יגרום לו לחזור טוב יותר? השני, אם החלפת אותו, שים את הכפפות בידיים של שוער טוב יותר. ג'וש כהן נכנס לכפפות של גיא חיימוב, עומרי גלזר לכפפות של אריאל הרוש ודניאל פרץ לכפפות של דניאל טננבאום.
האם שריף כיוף יוכל להגיע אי פעם לבאיירן מינכן, לעמוד באיתיחאד מול ארלינג הולאנד או לזכות בתואר כדורגלן העונה בישראל? יש בכך ספק גדול. ראיתי את כיוף בכמה משחקים בעונה שעברה במדי הפועל עפולה - מקום עשירי בליגה הלאומית - ולא ממש התרשמתי שהוא שוער העתיד של ישראל. כדי שהוא ייחשב כזה, הוא צריך לעבור מסלול ארוך יותר.
אתמול הוא נכנס לעמק הבכא כשחטף גול מחצי דונם מאדריאן פאון. זה לא אובארוב שפתח רע בישראל אבל הגיע עם רקורד מברית המועצות, זה גם לא עומרי גלזר שהיה צריך לשבת על הספסל כברת דרך עד שקיבל אשראי מחדש, גם לא איתמר ניצן בעצמו שעבר מסלול של שוער שני. כיוף קיבל את האשראי במשחק הליגה השלישי של מכבי חיפה. האם קיצור הדרך יעשה אותו שוער טוב יותר? האם החשיפה לטראומה תחשל אותו? בעדינות נאמר, שממש לא בטוח.
וכך נראית פתיחת העונה של מכבי חיפה: יותר מדי שינויים על פחות מדי סיבות. כדי לצאת מזה חיפה צריכה לחזור לבסיס: להרכב הטוב ביותר שלה, למשחק הרגיל שלה. גם התוצאות הרגילות שלה יגיעו בהמשך.
הסיפור של הפועל ת"א בדרבים מזכיר לי את הבדיחה השחוקה שמרביתנו שמענו בילדותנו על המשחק בין נבחרת הפילים לנבחרת העכברים. במחצית, במצב של 0:25 לפילים, אומר קפטן העכברים לחבריו: "אין ברירה, הגיע הזמן שנתחיל לכסח".
הפועל ת"א לא מנצחת כבר 9 שנים בדרבי. הפרש השערים שלה בדרבים בפרק הזמן הזה הוא אסוני. אם הדרבים היו העונה של הפועל ת"א, היא הייתה יורדת במחזור 20. לחטוף 3 פעמים 5:0 ממכבי ת"א בתקופה כל כך קצרה, הופך את הפועל ת"א להפועל ירושלים בדרבים עד עידן הפועל קטמון. הפועל חיפה עושה כבר יותר בדרבים הסופר קשים שלה מול מכבי חיפה. אפילו הרבה יותר.
ולכן תמוה שהדרך לצאת מהרצף הקטלני הזה, הוא לנסות ולשחק בכלים של מכבי ת"א. אחרי 9 שנים בלי ניצחון בדרבי, מצופה שקבוצה תעלה לטרוף את הדשא - קודם כל - ויוצא שדווקא היריבה העדיפה והשבעה טורפת אותו, כאילו היא לא מנצחת כל דרבי, וכאילו היא לא ניצחה כבר 9 שנים.
הפועל ת"א נבנתה בקיץ מחדש. רואים במשחק שלה שיפור בסדר, שיפור ברוח הלחימה, אבל זה עוד רחוק מאוד ממה שהיה להפועל ת"א לפני 10-15 שנה: גם לחימה, גם סדר, גם קצב, וגם שחקנים אדירים. כשערן זהבי הופך להיות מלך השערים של הדרבים בכל הזמנים, צריך לזכור שהוא התחיל את הצבירה בהפועל ת"א הגדולה. היום, הוא אפילו יותר טוב, אז מה נגיד על כל החבילה?
הפועל ת"א לא יכולה לנסות ולנצח את מכבי ת"א בכדורגל, כי היא פחות טובה בזה. היא גם לא יכולה לנצח את מכבי ת"א בסדר וארגון. היא יכולה לנצח את מכבי ת"א בדרך שבה מנצחות קבוצות קטנות את הגדולות: משחק צפוף, העברת זמן, הוצאת היריב משיווי משקל, גניבת גול, הקרבה.
אבל כשאוהדים אומרים: "מה יעזור לי ניצחון אחד בדרבי פעם ב-9 שנים", אז אין גם גב קהילתי גם לגניבת ניצחון. הפועל פשוט צריכה להביא יותר כסף, יותר שחקנים, יותר ארגון מהיריבה העירונית שלה, כדי להפסיק להפסיד בדרבים ולהתחיל לנצח, כמו בכל עונה עד לפני עשור. ואת זה, עם כל הכבוד, יהיה קשה לה להשיג.
אדם מהיישוב הולך לכדורגל. הוא לא בא לריב, הוא בטח לא בא לחטוף סתם מכות, או שייפול עליו גשם של פירוטכניקה חמה, מרחפן, בטח לא להידחק, להידרס או להיחנק בתור שנוצר על ידי חברת אבטחה מבוהלת בגלל מחסן אמל"ח שתפסו כמה שעות לפני משחק, רק כי הוא נמנה על אוהדי אותה קבוצה שאוגרי האמל"ח הזה נמנים גם. הוא לא בא למשחק שמתחיל ב-8 וחצי כדי לצאת ממנו ב-11 וחצי, למרות שאין הארכה ופנדלים. הוא גם לא מתאר לעצמו שאם הוא יסתובב עם ילדים במקומות האלה, יכול לבוא איזה ז'נדרמר על סוס, ולתת לו נבוט בראש, ככה מאחוריו, בלי שיכול היה אפילו להכין את עצמו.
ככה נראה הכדורגל שלנו, ככה נראית היום החברה, הערבית והיהודית, ככה נראית המדינה. מה שאתם מקבלים ביום יום, תקבלו בדרבי או בכל משחק גדול אחר.
אנשים שלא נותנים ריספקט להורים שלהם, לאנשים מבוגרים מהם, שלא חומלים מיעוטים או ילדים, שמתנהגים בברבריות, משחיתים רכוש, מכים ללא אבחנה, לפעמים סתם משעמום. לצידם שוטרים שפוחדים ממח"ש היכן שיש מצלמות טלוויזיה ופחות פוחדים ממח"ש היכן שמצלמים אותם רק בסמארטפונים, מכלים זעמם, או חוסר אונם, באנשים צעירים, אקראיים, שבאו לראות כדורגל.
נכון, יש כאלה שבאים להוציא עין, תרתי משמע, לקהל היריב, אבל הם מיעוט מבוטל. לא כל אוהד אוגר אמל"ח, לא כל אוהד נגיש לאמל"ח, לא כל אוהד חושב שזה נחוץ לאווירה. מדובר בקומץ, שבגללו סובלים הרוב. אין לזה פתרון משמעתי, אין לזה פתרון פלילי, אין לזה פתרון שיפוטי. גם הורדת הנקודות לא עוזרת, תראו את מופע הרחפנים אתמול בסמי עופר. מייאש.