נבחרת ארגנטינה הסתדרה הלילה (בין שלישי לרביעי) גם בלי ליאונל מסי שנותר על הספסל, וגברה 0:3 בחוץ על בוליביה, באצטדיון הרננדו סילס האיום. בוליביה היא אחת מהנבחרות החלשות בדרום אמריקה גם מבחינה היסטורית, אבל האוויר הדליל בבירה לה פאס, כבר גבה קורבנות רבים בעבר.
במוקדמות מונדיאל 2010 ארגנטינה הובסה בבוליביה 6:1, במוקדמות 2014 חזרה הביתה עם 1:1 ובמוקדמות 2018 נכנעה 2:0. למרות פערי הרמות האדירים בין הנבחרות, הלילה זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שיא משיגה ניצחון שני ברציפות בבוליביה (אחרי 1:2 קשה במוקדמות 2022).
ארגנטינה סיימה את שני מחזורי הפתיחה של מוקדמות מונדיאל 2026 עם 6 נקודות מ-6 אפשריות ובעיקר תחושות של שינוי אווירה. אלופת העולם קיימה משחקים רשמיים ראשונים מאז הזכייה במונדיאל ופתאום יש הרגשה שבמדינות השכנות כבר לא כל כך שונאים אותה כמו פעם.
הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה נמתח על גבי 6,691 קילומטרים והוא השלישי בעולם באורכו. מטבע הדברים ובני האדם, גבול ארוך מביא איתו גם יריבות גדולה - בין היתר בספורט. היריבות בכדורגל התגברה באמצע העשור הקודם, אחרי שצ'ילה ניצחה את ליאונל מסי וחבריו במשחקי הגמר של קופה אמריקה 2015 וקופה אמריקה סנטנריו 2016.
מרסלו דיאס בן ה-36 שיחק בשני משחקי הגמר הללו וחגג בסיומם, אבל הלילה ידע לחלוק מילים חמות לארגנטינה (שבה שיחק בראסינג קלוב): "ככה נראית נבחרת לאומית אמיתית. השחקנים שלה משחקים בקבוצות הכי טובות בעולם, יש לה את השחקן הכי טוב בעולם, היא זכתה בקופה אמריקה, בפינליסימה... היא אלופת העולם. השחקנים שלה מיליונרים, אבל עדיין נותנים הכול בכל משחק כאילו הם עדיין לא זכו בכלום".
הדברים של דיאס עלו בקנה אחד עם התחושות שיש שינוי בדרום אמריקה ביחס כלפי השכנה ליבשת. פעם נבחרת ארגנטינה הייתה שם נרדף לשחצנות, יהירות ובכיינות, אבל היום נדמה שברזיל "תפסה את מקומה" והאלביסלסטה זוכים לחיבה רבה בחלק מהמקומות.
ליאונל סקאלוני ושחקניו התקבלו בבוליביה בחמימות ואוהדים באצטדיון בלה פאס קראו הלילה "מסי, מסי, מסי". בסיום המשחק האוהדים הבוליביאנים מחאו כפיים לאלופת העולם ובנבחרת המקומית היו גם כאלה שכעסו שיריבה מגיעה לביתם ומקבלת קבלת פנים כזו.
אנחל די מריה סיפר: "הימים שלנו בבוליביה היו מאוד נחמדים. אני חושב שבלתי אפשרי בשביל אנשים ממדינות אחרות לא לאהוב את ארגנטינה".
השוער אמיליאנו מרטינס הוסיף: "החיבה כלפינו חוצת גבולות. אני חושב שבכל דרום אמריקה שמחים שאלופת העולם מגיעה מהיבשת שלנו".
גם אנסו פרננדס דיבר על תחושה דומה: "האהבה שאנחנו מקבלים במדינות אחרות פשוט מדהימה, אנשים מעריכים את מה שהשגנו. בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו אנחנו מרגישים את האהבה".