ביום שישי גברה לוקסמבורג 1:3 על איסלנד במוקדמות יורו 2024, והיתה זו תוצאה סמלית מאוד. בעשור הקודם, חוללו האיסלנדים סנסציות, הפכו מנמושה לאימפריה, הגיעו עד לרבע גמר יורו 2016, ועלו גם למונדיאל 2018 שם סיימו בתיקו עם ארגנטינה. כעת הם חוזרים בחזרה למימדיהם הטבעיים, בעוד לוקסמבורג מחליפה אותם בגאווה על תקן הנמושה שצומחת לכוח משמעותי בכדורגל האירופי. ואחרי הניצחון על הסקנדינבים האומללים, הכריז המאמן לוק הולץ קבל עם ועדה: "כן, עכשיו המטרה היא לסיים במקום שני בבית אחרי פורטוגל ולהעפיל לאליפות אירופה".
התוצאות בקמפיין עד כה בהחלט מצדיקות את האופטימיות. זה התחיל עם תיקו 0:0 בסלובקיה, ואז - אחרי תבוסה ביתית מובנת 6:0 לפורטוגל - המשיך עם 3 נצחונות רצופים. 0:2 על ליכטנשטיין היה מובן מאליו, אבל 0:2 בבוסניה היה אחד הערבים המפוארים ביותר בהיסטוריה של הנסיכות. הוא פגע קשות בסיכוייהם של אדין דז'קו וחבריו שנותרו מתוסכלים מול הגנה מאורגנת מאוד ואף החמיצו פנדל, ולקרב מול איסלנד התייצבה לוקסמבורג במורל גבוה. אחרי שגם המשימה הזו הושלמה בהצלחה, היא מדורגת עם 10 נקודות בתום 5 משחקים, בצוותא עם הסלובקים. האוהדים שרו בקולי קולות: "ברלין! ברלין! אנחנו הולכים לברלין!". וכדי לשמר את התנופה, יצא הולץ, שהיה זהיר מאוד בהתבטאויותיו עד כה, בהצהרה חד משמעית. הם במשחק. הם באמת רוצים להיות בגרמניה בקיץ הקרוב.
היו שהחלו לדבר על כך כבר לפני שנתיים. במרץ 2021, בפתיחת מוקדמות המונדיאל, ניצחה לוקסמבורג 0:1 בחוץ את אירלנד, ואז הובילה גם במשחק הביתי מול פורטוגל ונתנה פייט עד הדקות אחרונות לפני שנכנעה 3:1. במדינה הקטנה, המונה כ-660 אלף תושבים, היתה תחושה שמשהו מיוחד קורם בהדרגה עור וגידים. הרי הנבחרת כבר עלתה לדרג ג' בליגת האומות והשיגה בו תוצאות מכובדות כולל ניצחון במונטנגרו - וזה היה נכון עוד יותר במהדורה האחרונה של המפעל בו הסתיים המפגש מול טורקיה בתיקו 3:3 באיסטנבול, ולוקסמבורג פיספסה עליה לדרג ב' על חודן של שתי נקודות.
נשיא ההתאחדות פול פיליפ אמר אחרי החגיגה בדאבלין על הסיכויים לעלות ליורו: "לפני עשור הייתי צוחק אם היו מדברים איתי על זה, אבל עכשיו אני יכול להבין את התקווה. נזדקק, כמובן, למזל בהגרלה ובמשחקים עצמם, אבל אם פורטונה תחייך אלינו, אז כן - השתתפות באליפות אירופה יכולה להפוך למציאות. אי אפשר להגדיר זאת כמטרה שלנו, אבל אנחנו רשאים לחלום".
פיליפ, כיום כבר בן 72, חווה על בשרו מה זה להיות אנדרדוג מוחלט ולספוג תבוסות על בסיס קבוע. הוא לבש את מדי הנבחרת בעצמו ב-54 משחקים, ואז התמנה למאמן מיד אחרי שתלה את הנעליים וכיהן בתפקיד במשך 16 שנים תמימות בין 1985 ל-2001. הוא היה שותף לרצף של 35 הפסדים, ובכל התקופה שלו ליקטה לוקסמבורג 3 נצחונות בלבד - כולם במוקדמות יורו 96. שניים היו על מלטה, ועוד אחד, מדהים באופן קיצוני, על צ'כיה שהמשיכה באותו טורניר עד הגמר עצמו. הולץ, בהיותו קשר פורה מאוד בליגה המקומית, היה הכוכב המוביל של הנבחרת בעשור ההוא, אבל את המשחק מול הצ'כים הוא דווקא החמיץ בגלל פציעה, ולכן יש לו שני נצחונות בלבד במדי הנבחרת בקריירה בה צבר 55 הופעות.
כעת הם פועלים בהרמוניה מושלמת ביחד. פיליפ הוא נשיא ההתאחדות במשך שני עשורים, והוא נכנס לכהונתו מיד אחרי שהנבחרת סיימה את קמפיין מוקדמות יורו 2004 עם 8 הפסדים ללא שער זכות אחד לרפואה - משם אפשר היה רק להשתפר. הולץ הוא המאמן הלאומי מאז 2010. אין בכל העולם צוות ניהולי יציב יותר, וזה עשוי להסביר חלקית את השיפור ההדרגתי שחווה לוקסמבורג בתקופה האחרונה. במשך זמן רב הם ניסו להניח יסודות למשהו אחר ולשנות באופן מהותי את המנטליות של השחקנים, בין היתר בעזרת העסקת פסיכולוגים שמתמחים בספורט.
בימים אלה, בזכות שחקני הדור החדש והמוכשר שצוברים נסיון בליגות מרכזיות באירופה, הגישה עברה מהפכה של ממש. הולץ הסביר את התופעה: "עד לא מזמן, משחקי הנבחרת היוו בעיקר אירועים חברתיים עבור השחקנים. הם באו כדי להיפגש ולבלות ביחד. שחקני הסגל הנוכחי מגיעים כדי לנצח. הם רוצים להצליח, ולא חושבים על בילויים. חיזקנו את הביטחון העצמי שלהם, פעלנו ביחד על מנת להוריד את הלחץ ואת הפחד".
הדור הצעיר בהחלט שונה מקודמיו, בין היתר בזכות המהגרים. פעם כמעט ולא היו בלוקמסבורג כדורגלנים מקצוענים, והענף נחשב לסוג של תחביב. לא עוד. לאנדרו בריירו, קשר ממוצא אנגולי, הצטרף לאקדמיה של מיינץ בגיל 16, וכיום כשהוא בן 23 מאחוריו כבר 4 עונות כשחקן משמעותי בבונדסליגה. כריסטופר מרטינס, בן למהגרים מכף ורדה, גדל באקדמיה של ליון, פרץ לתודעה ביאנג בויז, זכה באליפות שווייץ, וכיום מככב בהרכב ספרטק מוסקבה. דניאל סינאני, יליד בלגראד שעבר ללוקסמבורג כילד, התנסה בליגת המשנה באנגליה לפני שעבר הקיץ לסנקט פאולי מהליגה הגרמנית השניה. הפליימייקר איבנדו בורחס סאנצ'ס צמח מגיל 16 באקדמיה של בורוסיה מנשנגלבאך, וכעת עושה את הצעדים הראשונים בקבוצה הבוגרת ובנבחרת כשהוא בן 19. גם מתיאס אולסן, יליד דנמרק, השתלב לאחרונה בסגל הבכיר של קלן בבונדסליגה בגיל 22.
תוסיפו אליהם את השוער הוותיק אנתוני מוריס, בלגי שקיבל אזרחות בזכות אביו הלוקסמבורגי, אשר עושה בשנים האחרונות חיים משוגעים וצובר נסיון עשיר במפעלים האירופים במדי אוניון סן ז'ילואז, ותקבלו סגל לא רע בכלל. ממוצע הגילאים נמוך, פוטנציאל ההתקדמות גבוה יחסית, ומתקבל הרושם שההצלחות האחרונות אינן מקריות. אם הכל ילך כשורה, תהיה לך המשכיות, ובעתיד תהיה לוקסמבורג טובה עוד יותר.
בית י'
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 פורטוגל10 10 0 0 2-36 30 2 סלובקיה10 7 1 2 8-17 22 3 לוקסמבורג10 5 2 3 19-13 17 4 איסלנד10 3 1 6 16-17 10 5 בוסניה10 3 0 7 20-9 9 6 ליכטנשטיין10 0 0 10 28-1 0
גם המשמעת חשובה הרבה יותר כיום. בעבר בחרו בהתאחדות להבליג אל מול האיחורים וסגנון החיים הלא ספורטיבי של הכוכב המוכשר ביותר במדינה, ז'רסון רודריגס. הכוכב ממוצא פורטוגלי, ששיחק בדינאמו קייב, הוא מלך הכיבושים של לוקסמבורג בכל הזמנים עם 16, כולל השער ההוא בדאבלין, אך הולץ ניפה אותו מהמשחק בבוסניה ולא החזיר מאז בשל התנהלות לקויה. בשנה שעברה, זרק המאמן גם את אוליבייה טיל בגלל בעיות התנהגות, והעביר לאחרונה סדרת חינוך נוקשה גם לאחיו וינסנט טיל שעזב את הספסל ללא אישור אחרי שהוחלף. "משפחת טיל לא תשלוט בנבחרת", קבע הולץ, וסיפסל על הדרך גם את האח השלישי, סבסטיאן טיל שכבש לפני שנתיים את שער הניצחון של שריף טירספול מול ריאל מדריד בליגת האלופות. בינתיים, הנבחרת מסתדרת מצוין גם בלעדיהם, והאווירה בחדר ההלבשה מגובשת יותר.
הערב (21:45, ספורט4) תעלה החבורה המלוכדת וחדורת המוטיבציה לכר הדשא בפארו בדרום פורטוגל, שם הובסה לוקסמבורג בביקור הקודם 5:0 במוקדמות המונדיאל, ותנסה לעשות משהו היסטורי. גם אם זה לא יקרה, המשחקים החשובים יגיעו באוקטובר ובנובמבר - ביקור באיסלנד, ואז מפגשים גורליים מול סלובקיה ובוסניה בבית. ועכשיו כבר אין דרך חזרה מההצהרה, כי לאוהדים יש ציפיות גבוהות מאוד. לוקסמבורג שואפת להיות איסלנד החדשה.