"ויתרנו על המון כסף כדי לא לוותר על שמחת החיים. כי הרי אם הוא לא שמח, הוא לא יוכל לשחק כדורגל כמו שצריך", כך אמר אביו של ניימאר אחרי שהמשפחה דחתה מעבר של ילד בן 13 לריאל מדריד ב-2005. בדיעבד, כאשר בוחנים את האמירה הזו לאור הקריירה של הברזילאי, היא משקפת מציאות עגומה ועצובה. כי בסופו של דבר, ניימאר קיבל כמות הזויה של כסף, ועכשיו הוא הולך להתעשר עוד יותר עם החוזה המופרך שהוצע לו בליגה הסעודית, אבל האם הוא היה באמת שמח? והאם הוא לא איבד את היכולת לשמוח כמו שצריך? רונאלדיניו, למשל, ידע להיות מאושר עם הכדור תמיד, גם כאשר הקריירה שלו התדרדרה לשפל בגלל בילויים ואורח חיים לא ספורטיבי. האם ניימאר הרגיש כך, או אולי הכדורגל הפך עם הזמן לסוג של מעמסה מבחינתו? המשחק הפך אותו לעשיר באופן קיצוני ומוגזם, לכסף הזה היה מחיר נפשי לא מבוטל.
הוא בא מלמטה, משכונת עוני, כמו כדורגלנים ברזילאים רבים מאוד. "לא התחלתי מאפס, אלא מתחת לאפס", הוא אמר על ילדותו בעיירת מוז'י. לכן, הדחף להתפרנס היה חזק מאוד מלכתחילה, אבל כאשר פרץ ניימאר לתודעה כנער הפלא של סנטוס, הסוגיה הזו בכל זאת הייתה משנית. בראש ובראשונה, הוא השתעשע עם הכדור, והכישרון העצום ברגליו שבה לבבות. יכולת כדרור כזו, במהירות כזו, עם ראיית משחק כזו - גם בברזיל לא רואים דבר כזה כל עשור. ההתלהבות סביבו הייתה כה אדירה שהשדר צרח אחרי שכבש ניימאר את שערו הראשון: "אנחנו עדים לרגע היסטורי". לאף אחד לא קל להתמודד עם פרסום כזה, בוודאי לא לילד בן 17. טבעי שיאבד בשלב מסוים את הקשר עם המציאות, והיו 3 גורמים שתרמו לכך מאוד.
ראשית, ניימאר הוגדר כיורשו של פלה. עשו את זה לא פעם עם צעירים שגדלו בסנטוס, ודי להזכיר את רוביניו, אבל המקרה של ניימאר בכל זאת היה חריג. גדול הברזילאים בהיסטוריה הכריז בעצמו: "ניימאר מסוגל להיות יותר טוב ממני". מחמאות כאלה מסוגלות לגרום לאגו להאמיר למימדים לא סבירים, אבל זו הייתה רק ההתחלה.
שנית, ניימאר הוגדר כתשובה האולטימטיבית של ברזיל לליאונל מסי הארגנטינאי. היריבות הספורטיבית בין שתי המדינות עזה, ונסיקתו של הפרעוש לא עברה בשקט. ניימאר, הצעיר ממנו ב-5 שנים, היה אמור להמריא אחריו, ולעקוף אותו בשלב מסוים. אז, כאשר עשה את צעדיו הראשונים בסנטוס ב-2009, עדיין לא היה ברור לאילו גבהים יהיה מסוגל למסי להגיע. ההנחה הבסיסית בברזיל הייתה כי הכוכב הצעיר שלהם יהיה טוב יותר, וציפיות אלה הועמסו הישר על כתפיו.
שלישית, ברזיל התכוננה לאירוח המונדיאל ב-2014, הייתה זקוקה למישהו שיהיה הפנים של הטורניר לקראת הנפת הגביע הצפויה. הפריחה של ניימאר הגיעה בול בעיתוי המושלם לכך, והוא היה הדמות הנכונה. כל תקוות האומה היו קשורות בו, והוא היה אמור להגיע לטורניר במלוא הדרו, כשחקן מנוסה יחסית בגיל 21. הוא אפילו הוגדר כסוג של אוצר לאומי, כמו פלה בזמנו, והממשלה התערבה על מנת לא לאפשר לו להימכר לאירופה בגיל צעיר מדי. הוא היה אמור להישאר בברזיל עד המונדיאל, ובסופו של דבר עבר לברצלונה שנה לפניו.
ובכן, זו הרשימה - פלה החדש, התשובה למסי, והכוכב הגדול המיועד בגביע העולם הביתי. האם אדם סביר מסוגל לעמוד בזה ולהישאר עם הרגליים על הקרקע? אולי יש דמויות כאלה, אבל נדרש אופי חריג מאוד על מנת לעשות זאת. ניימאר לא קורץ מהחומר הזה, ואפילו מגוחך לבוא אליו בטענות. ככל שהוא נהיה עשיר יותר ויותר, כך השמחה הטהורה נטשה בהדרגה את המשחק שלו. לכן, גם כאשר נדמה היה שהוא מסוגל למצות חלק ניכר מהפוטנציאל, הוא קיבל החלטה אומללה לקבור את הקריירה בכסף.
שיתוף הפעולה בטריו "MSN" המופלא בברצלונה הוציא מניימאר את המיטב. לואיס סוארס הצטרף כצלע השלישית ב-2014, כאשר הברזילאי היה בשפל - הוא גם פתח את הקדנציה בקאמפ נואו בעונה פושרת, וגם סיים את המונדיאל הביתי ההוא עם פציעה ברבע הגמר מול קולומביה, בעוד הנבחרת הובסה בלעדיו בחצי הגמר 7:1 בידי גרמניה אחרי שהחליטה משום מה להקדיש לו את המשחק והציגה את חולצתו בנגינת ההמנונים כאילו הלך לעולמו. בזכות חבריו לחוד והקישור מופלא בראשות אנדרס אינייסטה, הייתה לניימאר במה פנומנלית. הוא כבש 39 שערים בכל המסגרות ב-2014/15 אותה סיימה בארסה עם טרבל. הוא הפציץ 30 פעמים ב-2015/16, והעתיד נראה ורוד. אלא שהוא רצה יותר. יותר כסף ויותר תשומת לב.
המעבר לצעצוע הקטארי בפריז תמורת שיא של 222 מיליון יורו הוגדר כנסיון לצאת מצלו של מסי, להיות הכוכב הראשי בקבוצת פאר ולזכות בכדור הזהב. בפועל, רק חשבון הבנק הרוויח מכך. הבילויים לא ידעו גבול, הסכסוכים פרצו על בסיס שבועי, השערוריות לא הפסיקו לזרום. וכך גם הפציעות, להן יש קשר הדוק לאורח חיים לא ספורטיבי. ההתחזויות החליפו את התרגולים עם הכדור, ובשלב מסוים הפך ניימאר לקריקטורה של עצמו. אחת הפרודיות המצחיקות ביותר במהלך מונדיאל 2018 הייתה קיליאן אמבפה שדוהר לעבר השער של ארגנטינה כאשר ניימאר מתגלגל לפניו במקום הכדור.
אפרופו אמבפה - הרי ילד הפלא הצרפתי הצטרף לסגל הקטארי ביחד עם ניימאר ב-2017, ותוך ימים ספורים הפך לכוכב המוביל של הקבוצה. כל סיפורי הסבתא על הזכייה בכדור על תקן השחקן המוביל התפוגגו אז, מה גם שהסיכוי לזכות בליגת האלופות בפרוייקט המלאכותי ונטול הנשמה הזה לא היו גבוהים בלי קשר. בכל הקדנציה בסן ז'רמן היו לניימאר שני שערים בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות. את השערים האחרונים במפעל הוא הבקיע בעונה שעברה לרשת מכבי חיפה.
והליגה הצרפתית? רמת העניין בה באירופה ובעולם עדיין נמוכה. למעשה, העובדה כי סן ז'רמן רצחה את התחרותיות בה אף הקטינה את האטרקטיביות שלה, ומעטים הדליקו את הטלוויזיה כדי לראות את ניימאר בפעולה בזירה המקומית. אפילו הגעתו של מסי לא שינתה מהותית את התמונה בשנתיים האחרונות, אבל הפרעוש דווקא השתמש בקטארים בתבונה לנוכח הנסיבות והכין את עצמו כראוי למשימת הזכיה במונדיאל האחרון. לעומת זאת, ניימאר בזבז בעיר האורות 6 שנים תמימות.
את המעבר למדבר הוא דווקא לא עשה מרצון. בשבועות האחרונים עשה ניימאר את המקסימום על מנת למצוא לעצמו קבוצה באירופה, אבל לא היה ביקוש - לא היו מתנדבות להעביר 100 מיליון יורו לקטארים, ואז לממן שכר עתק לכדורגלן ששכח מהי שמחת משחק. רק הסעודים רצו לעשות זאת, ובקטלוניה השתעשעו ברעיון לבקש מהם השאלה לברצלונה בתנאים נוחים למשך עונה אחת, שהייתה פותרת את כל הבעיות. האם יכול היה ניימאר לדרוש זאת? אין לדעת, אך העסק לא יצא לפועל, וכעת הוא מדבר על החזון לחזור לבארסה בעוד שנתיים, ב-2025. זה לא מרגיש מציאותי.
בינתיים, הוא נודד לסעודיה כדי לקבל סכומים אבסורדיים ולחייך עוד פחות. ואפשר לומר שדרכו ככדורגלן אמיתי הסתיימה כעת, בגיל 31, אבל בפועל זה קרה עוד קודם לכן, ב-2017. ניימאר היה כוכב אמיתי רק עד גיל 25, ולכן הוא לא יהיה היורש של פלה, וגם לא התשובה למסי. הייתה לו אופציה להמשיך ולשמוח, אך לשם כך היה צריך לוותר על המון כסף. הוא ידע לעשות זאת בגיל 13, אבל מאז העניינים הסתבכו, ובשורה התחתונה איבדו חובבי הכדורגל שחקן שהיה יכול להעניק להם הנאה גדולה הרבה יותר במשך תקופה ארוכה הרבה יותר.