פרשנים פוליטיים בכירים נוהגים להמחיש את מצבו של פוליטיקאי שנמצא במצב ביש, ללא גלגל הצלה באופק, עם הביטוי האירוני "שום דבר טוב לא מאיים עליו". בכדורגל שלנו, הפועל באר שבע היא, כרגע, אותו מדינאי אבוד. ההכנה לעונה לא הייתה טובה, חדר ההלבשה זקוק לאיחוי דחוף, הגרלת הקונפרנס הייתה קשה בהרבה מהשנה שעברה. גם אם תעבור את לבסקי סופיה, מה שנכון לאמש לא נראה סביר אבל אין לדעת, צריך יהיה נס של ממש לנצח את פרנקפורט. ונסים, כך נראה, הם לא מנת חלקה של באר שבע בקיץ הזה. באמת ששום דבר טוב לא מאיים עליה.
בדקה ה-30 אמש היה ריקרדיניו אמור להעלות את לבסקי ליתרון כששעט לאחד על אחד מול אופיר מרציאנו. מיגל ויטור זיהה את התנועה של הברזילאי וגלש כמו שרק הוא יודע, בתזמון מושלם, לא שבריר שנייה מוקדם או מאוחר מדי, כדי לחלץ לקרן ולמנוע פיגור שממנו ספק אם באר שבע הייתה חוזרת. זה היה ויטור קלאסי, אותו בלם חסר תחליף והזר (שבינתיים הפך לישראלי) ההגנתי הגדול ביותר ששיחק כאן אי פעם.
שלא באשמתו, ויטור הוא בעיה. לא בגללו, חלילה, אלא בשל התלות בו, המחשבה שכל עוד הוא ממשיך לשחק, אפשר לחכות בסבלנות לוויטור הבא. יש רק בעיה אחת: אין ויטור הבא וכנראה גם לא יהיה, יש ערימה של זרים שברובם לא נקלטים במועדון. אז חיים את הרגע וההנחה היא שכשוויטור על המגרש כבר יהיה בסדר. אבל לא, זה לא בסדר. זה ממש לא בסדר, כי במהלך השנים הללו באר שבע ויתרה, במודע או שלא, על טיפוח של מחלקת הנוער, על בנייה מושכלת של הסגל, על פגיעה בזרים. בולמוס של קניות היה גם היה, רק שכמות לא מובילה בהכרח לאיכות. היא הגיעה למצב הזה של ויטור ועוד עשרה, שחלקם לא מצליחים לשמור על יציבות מקצועית ו/או חברתית.
אין אחד מאוהדי באר שבע (חלקם אופטימיים חסרי תקנה) ששוחחתי איתם לאחרונה וחושב שהעונה הזאת הולכת למקומות טובים. חלקיקי הרוח העכורה ששוררת בעוז מעל טרנר נישאים כעת עד לבולגריה. זה וייב יותר גרוע מאווירת הנכאים במכבי תל אביב בעידן דוניס, אולי אפילו מהייאוש במכבי חיפה בעשור טרום-בכר. מה שמוביל אותנו לדילמה הכי גדולה של אלונה ברקת.
אחרי שנתיים של סגנות ומאבקי אליפות קצת מרמים, בבאר שבע התחנכו לחשוב על מרוץ לתואר ללא קשר ליכולת האמיתית של הקבוצה. בגדול, הם לא טועים. תקציב של 65-75 מיליון שקל אמור להבטיח לך מקום באירופה לכל הפחות. השאלה היא איך אתה מגיע לסכומים כאלה. העפלה לשלב הבתים בקונפרנס מעניקה כ-3 מיליון יורו לפני צבירת נקודות. אשתקד הקבוצה הרוויחה יותר ממיליון יורו על ניצחון וארבע תוצאות תיקו. במילים אחרות, כ-15 מיליון שקל סגרו יפה את הפינה.
את הכסף הזה כנראה לא יהיה השנה לברקת, שכעת עומדת לפני שוקת שבורה. הסיכויים שמשהו טוב ייצא מהעונה הזאת, אף שלא החלה, נראים קלושים. הסגל חיוור, חדר ההלבשה מתוח. האם היא צריכה להוציא עשרות מיליוני שקלים כדי להיאבק על כרטיס לאירופה, או להניח שגם סכומים נמוכים יותר יובילו אותה ליעד הזה? אם מחליטים לחסוך, איך מתקשרים לקהל, שכבר אמש החל להצביע ברגליו, שהולכים לעונה פיננסית? ואם מחליטים לשפוך, המשמעות היא מהפכה בסגל. זה בכלל אפשרי כרגע?
התקופה הלא שקטה בבאר שבע משגרת הרבה יותר מרמז לבאות, זו הסערה שלפני הסערה. גם אם סיפור רמזי ספורי, שכבר התנצל בפני שי אליאס, ייסגר, הוא לא יישכח במהרה לאחר שהפך לאחד הסמלים של הקיץ העכור הזה. את הפרק הבא בו תרשום באר שבע ביום חמישי בבולגריה. אם תצליח לעלות, אולי, רק אולי, אפשר יהיה לדבר על טוויסט בעלילה.