בשנה שעברה בר טימור היה אמור להופיע באליפות אירופה השלישית שלו במדי נבחרת ישראל. אלא שרגע לפני שקיבל מגיא גודס את המקום בסגל, הגארד החליט שהפציעה הטורדנית ממנה סבל בקרסולו מחייבת ניתוח כדי להימנע מלסבול במשך עונה שלמה. בלב כבד הוא נקט בצעד שגרם לו לפספס את היורובאסקט. גם בקיץ הזה הוא עמד בפני החלטה דומה. אחרי עונה מתישה במדים האדומים, הוא התמודד שוב עם פציעה במהלך קמפיין של הנבחרת.
"כן היו מחשבות, לא אשקר. עברתי עונה קשה וניתוח, וחזרתי ממנו מהר מדי באחריותי הבלעדית וזאת הייתה טעות", מספר טימור בריאיון לוואלה! ספורט, אחרי שמונה לקפטן נבחרת ישראל בקמפיין הקרוב במקומו של תומר גינת הפצוע. "חשבתי אולי לנוח, וכשהייתי בארצות הברית התלבטתי הרבה, אני ואשתי, זה משפיע על כל הבית ההחלטה הזאת. ואני אומר את זה מהנקודה שלי, אמרתי שיש לי פה הזדמנות ולא יודע מה עוד יהיה בעתיד, אני בחור אופטימי ומאמין אבל כרגע יש שם הזדמנות ולא כדאי לפספס".
לא מעט שחקנים נעדרים מפה, כל אחד וסיבותיו. איך אתה חי עם זה?
"אני חי עם זה, חבל והייתי שמח אם הם היו באים, אבל לכל אחד יש שיקולים משלו. לא ניסיתי לדבר איתם כי שנה אחורה אני ויתרתי, ואני לא יכול לבוא אליהם בטענות או דברים כאלה. הייתי באותו מקום וזה לא משנה אם הפציעה שלי הייתה יותר או פחות חמורה, כל אחד מקבל החלטה ויודע מה טוב בשבילו. זה קורה, אנשים מחליטים לוותר גם. אני בטוח שכל מי שהחליט ככה, מבלי לדבר עם רובם, עשה את זה בכובד ראש. זה לא מתקבל ככה. אני מבין שמבקרים אותם קצת וזה חלק מהעניין, אבל זאת לא החלטה קלה לקבל, ולא לבוא לפה זה קשה. כיף פה, האווירה שונה, אתה שם הכל בצד, בא חופשי ומשוחרר".
המצב במדינה מורכב. בהרבה תחומים שומעים על אנשים שמוותרים על לשרת את המדינה, טייסים, מילואמיניקים, רופאים ששובתים. לספורט זה לא הגיע.
"לא שמעתי על דבר כזה. לא זוכר את דבר כזה באף תחום אחר בספורט הישראלי. לא כדורגל, לא כדורסל, לא בספורט האישי. יש את האמירה שהיא קצת קלישאתית וקצת נכונה, שלא לערב פוליטיקה וספורט. אתה יכול להביע דעה ולהגיד מה אתה חושב, אפילו ללכת למחאה או לתמוך, להיות אפילו פעיל ועדיין לבוא לנבחרת ישראל. לא נראה לי שזה קשור. לא חושב שמישהו מאיתנו מרגיש שהוא לא רוצה לייצג את המדינה בגלל הדברים שקורים פה. אנחנו מאוד גאים לייצג את המדינה, בסוף עושים את זה מאהבה לכדורסל ולמקום שאנחנו נמצאים בו. אין לנו פה תנאים כלכליים, גם בזה צריך לטפל. אנחנו מאוד אוהבים כדורסל ומאוד אוהבים את המדינה ושמים את מה שקורה בצד".
מלבד הפציעה, טימור סיים את העונה האחרונה עם כאב אחר. שתי דקות לסיום המשחק שהכריע את האליפות, הפועל תל אביב שלו עוד הובילה על מכבי תל אביב, אבל הפסידה את המשחק ואת הצלחת, וסיימה עונה טובה מאוד ללא תארים כלל.
"כשאתה מוביל שתי דקות לסוף אז אתה מן הסתם רוצה ולא חושב על העונה המגניבה שלך", מודה טימור. "יצאנו בטעם חמוץ, כי זה מראה על הגרף הלא טבעי, כי זה קרה מאוד מהר. סיימתי את העונה השלישית פה עכשיו, העונה הראשונה הייתה קטסטרופה מבחינה קבוצתית, בקושי ניצחנו והתחברנו לקראת הסוף, החלפנו המון שחקנים. שנה אחרי זה התייצבנו יותר, כמעט ולא החלפנו זרים, ובטח בעונה שעברה שכמעט לא החלפנו שחקנים ואירופה וכל מה שהיה, היינו טובים וראו איך הקהל התחבר לקבוצה. אנחנו צריכים להיות יציבים ולהיות בטופ בארץ ולהתקדם באירופה ולקחת תארים, להמשיך להתקדם. זה לא פשוט, בטח כשאתה למעלה, לפעמים זה עוד סנטימטר, עוד מדרגה, צריך להמשיך ולדחוף עד שנגשים את הדברים האלה. זה קודם כל תואר".
הקבוצה עוברת תהליך, נכנס כסף גדול עם הרכישה של עופר ינאי. איך תסתדרו עם הציפיות הגבוהות?
"בהפועל יש תמיד ציפיות. אולי קבוצה עם קהל דורשת רמת מחויבות וציפיות מסוימת, אנשים דוחפים ורוצים מוצר עם תוצאות ודרך. הכניסה של עופר תרים אותנו, נצטרך להתמודד עם זה שרף הציפיות יעלה, גם הכלים שיהיו יותר טובים מן הסתם. זה הגרף שדיברנו עליו מקודם, זה לאו דווקא שיהיו פה שחקנים מעולים, אלא שהמעטפת תתקדם ותתפתח, דבר חשוב שקרה עוד לפני ויקרה גם עכשיו, ונתמודד עם זה".
הכסף הזה אפשר להחתים שחקנים טובים יותר בשכר גבוה יותר. מצד שני, אתה ורוב הישראלים ברף אחר מבחינת שכר. איך מתמודדים עם זה?
"בסוף, כשאתה על המגרש, אתה לא מרגיש שאתה מרוויח X וההוא מרוויח Y. זה כמו חיים בחברה וזה לא קיבוץ, לא כולנו מרוויחים אותו דבר והולכים לאותו חדר אוכל. אלה החיים, ויצא לי לשחק עם שחקנים שהרוויחו המון כסף ולא הייתה להם בעיה להראות את זה, ואתה פחות מתחבר לסוג הזה. והיו שחקנים שהרוויחו יותר מאלה, ואתה לא רואה את זה עליהם ואני מתחבר אליהם באופן אישי. זה התפקיד שלנו בתור בני אדם, להבין שזאת הסיטואציה, אלו החיים. אף אחד לא גנב פה כסף, אנשים עשו משהו בחיים, חלק יותר חלק פחות, חלק ברמה מקומית, חלק ברמה אירופית. יש בסוף הנהלה שמחליטה איך העוגה תחולק, בעיניי אנחנו צריכים כמה שפחות להתעסק אחד לשני בכיס, בכמה יש לך וכמה אתה מרוויח ומה עושה עם הכסף. זה אתגר אחד מאלה שנצטרך להתמודד איתם, שפחות היה פה עד עכשיו".
הריאיון עם טימור התקיים שלושה ימים אחרי שמונה לקפטן לקמפיין הנוכחי - מוקדמות הטורניר הקדם אולימפי, בעקבות הפציעה של חברו בהפועל תל אביב תומר גינת שמונה לקפטן הקבוע בשנה שעברה.
"מצד אחד מאוד מרגש להיות קפטן, מצד שני זה מאוד עצוב בגלל הנסיבות. זה כבוד גדול וכיף גדול. אריאל (בית הלחמי, המאמן) ומוטי (דניאל, מנהל הנבחרת) קראו לי לשיחה עם תומר ביחד ובישרו לי, גם שם אמרתי שחבל לי שזה קרה בנסיבות האלה והלוואי שתומר לא היה נפצע והכל היה נשאר כרגיל. מבחינתי זה טייטל שהוא הכבוד הכי גדול שיכול להיות, אבל המנהיגות והאופי יגיעו בלי קשר, והייתי עושה את אותם הדברים כמו עכשיו גם בלי הפציעה והסיטואציה הזאת. מקווה שתומר ירגיש טוב ויחזור מהר, אבל שמח שקיבלתי את זה ויש עליי עוד אחריות עכשיו".
היית על המגרש כשתומר נפצע. מה עבר לך בראש?
"רק שזה יהיה קצר. ישר הבנתי שהוא לא יהיה בנבחרת, לפי מה שהוא אמר. כשאתה מקבל מכה לפעמים אתה מגזים קצת וזה קצת מעבר, אבל תומר לא כזה. לפי התגובה ומה שהוא הרגיש, והוא עבר פציעה בכתף הזאת, הייתה לי הרגשה שאת הנבחרת הוא יחמיץ. גם אמרתי לו שזה מבאס לפספס משהו כזה, אבל כל עוד הוא מפספס שלושה-ארבעה שבועות אז הוא יצא בזול והוא בסדר. יש עונה ארוכה לפנינו. זה מבאס, שטות במשחק אימון, אבל אין מה לעשות. זה חלק מהחיים".
אתה 15 שנה בנבחרת, סגרת מעגל.
"התחלתי בגיל 15, היה חלון אחד שהייתי קפטן במשחק אחד, אבל ל-24 שעות זה לא כמו עכשיו שזה קמפיין של כמה שבועות. זו סגירת מעגל וזה כיף, הנבחרת בשבילי ובשביל כל שחקן ישראלי היא הדבר הכי גדול. כולנו רוצים להיות ולהשפיע ולתת משהו אחר. כשאתה קפטן אתה צריך להביא משהו אחר, זה כיף ואני שמח שבחרו בי".
אמרת מקודם שיש עניינים כלכליים בנבחרת שצריך לפתור.
"זה נושא שבאיזשהו שלב יצטרך להיפתר, לא יודע מתי או איך. התנאים פה נקבעו לפני המון שנים. צריך לעדכן את זה למשהו יותר מודרני והגיוני. אף אחד לא בא לפה בשביל להתעשר או לעשות מכה, אף אחד לא בא לפה מתוך אינטרס כלכלי ועדיין הדברים נעשו לפני הרבה שנים, צריך לעדכן את זה. אין פה ניצול או משהו כזה, אבל צריך ליישב את הדברים ולעדכן אותם".
ישראל תשחק בבית אחד עם אסטוניה, צ'כיה ומקדוניה הצפונית, כששתי הראשונות יעפילו לחצי הגמר. לאור היעדרותם של מרבית כוכבי הנבחרת, הציפיות לא בשמיים.
"זה דלק בשבילנו, גם אריאל הזכיר לנו את זה וגם אנחנו מדברים על זה שאנחנו מתחת לרדאר, או שהטורניר הזה הוא משהו שאנשים פחות מכירים וזה משהו ראשוני, זה בטח פחות גדול מאליפות אירופה ופחות בזרקורים. לנו זה נחמד שלא סופרים אותנו, אנחנו גם רוצים להתפוצץ ולעשות משהו גדול שאף אחד לא ציפה. מבינים שצריך להתחבר ברגע הנכון וזה אפשרי ותלוי בנו. אנחנו רוצים לעשות את זה, רואים את התמיכה שכל הנבחרות מקבלות, כדורגל, צעירה, עתודה, נוער, רוצים גם להיות חלק מזה ולשפר את הקיץ שעבר הספורט בישראל".
עלייה לטורניר הקדם אולימפי ריאלית?
"אנחנו ברמה לעלות. נצטרך להתחיל טוב, לעבור את הבית, משם הכל אפשרי. יש נבחרות טובות מאוד, בוסניה, פולין וטורקיה באות עם שחקני NBA, נבחרות שאם ניפגש איתם זה משחקי נוקאאוט והכל יכול להיות. מניח ששם הלחץ פחות יהיה עלינו ויותר עליהן, וזה יעזור לנו. בוא נעבור את הבית שלנו, משם אלוהים גדול".
נחזור להפועל תל אביב. למה אפשר לצפות מכם העונה?
"המשכיות היא לא תמיד מפתח להצלחה, אבל כשאתה ממשיך עם דברים שעבדו לך זה יכול לעזור. אנחנו ממשיכים עם ארבעה ישראלים בכירים וגם אייל הראל נשאר והשנה הוא יתרום יותר, זה עוזר לנו. בנוסף שלושה זרים שממשיכים ושלושה חדשים, כששניים מהם אנחנו כבר מכירים. ואנחנו ממשיכים עם דני עוד שנה, זה יעזור לנו בעיקר בטרום העונה, כשמכירים ונכנסים לקצב. זה יעזור בהתחלה ונצטרך לבנות משהו כקבוצה ולהשתפר, נתחיל די מהר ושוב יש יורוקאפ וליגה ונצטרך להיות שם מהיום הראשון. אין לנו פריבילגיה להתחבר תוך חודשיים-שלושה".
אילו הישגים יספקו אותך בעונה הקרובה?
"אני לא רוצה להיות חזיר. מוכן להסתפק במשהו אחד, אבל העולם נפתח לנו, ככה זה מרגיש. העפלה לטורניר הקדם אולימפי, ועוד שני שלבים בליגה ובאירופה - לזכות באליפות ולהגיע לחצי הגמר ביורוקאפ. אני קונה עכשיו אליפות, חצי גמר יורוקאפ וטורניר קדם אולימפי".