בראיון לאתר הרשמי של בית"ר ירושלים, אמר דור מיכה: "תמיד אמרו לי שכל המועדונים זה כיף, אבל בית"ר זה משהו אחר. זה משהו שלא חווית בחיים ומאחלים לך שתחווה את זה". על פניו משפט סטנדרטי, ששמענו לא פעם ולא פעמיים משחקנים בפרופיל של מיכה שמגיעים לבית"ר אחרי שעברו בקבוצות גדולות. אלא שהקיץ, המשפט הזה מסמל משהו אחר - את אפקט הזכייה בגביע. בית"ר חזרה להיות האופציה המועדפת על כל שחקן ישראלי מתחת לשלוש העשירות. הקבוצה הרביעית בהיררכיה. זה לא עניין של מה בכך לאור מה שקרה בקיץ האחרון. השאלה היא: כמה זמן זה יכול להחזיק?
על פניו, אם מנקים את כל הרעש של סערת אירועי הגביע, המצב בבית"ר ירושלים לא רע בכלל. התקציב עבר ללא קושי (וזה ממש לא עניין של מה בכך בבית"ר), ישראלים בכירים מוכנים להגיע גם במחיר של שכר מקוצץ וישיבה על הספסל, יש אופק הכנסות ממכירות אפשריות של יואן ניקולאסקו וליוואי גרסיה ובכלל, הסגל אולי זקוק לשניים-שלושה עוגנים, אבל בהחלט נראה סביר. בית"ר לא מקבצת נדבות ולא מחכה למושאלים. היא פעילה ורלוונטית בשוק ההעברות. זוכרים את הציטוט של ברק אברמוב? הוא לא רק העניק לבית"ר חיים, אלא החזיר אותה, אולי מהר מהצפוי, למקום מוכר, שממנו באיזשהו שלב הקהל מתחיל לשאול לאן יש לעלות.
יש לא מעט אנשי ושחקני כדורגל שרואים ביוסי אבוקסיס כ"פיקסר" של הכדורגל הישראלי. אתה בירידה? אחרי שנה רעה? יוסי יסדר. בית"ר מילאה את עצמה הקיץ בשחקני "יוסי יסדר" - מנוסים ו/או שהגיעו כדי שאבוקסיס יחזיר אותם לחיים. יובל אשכנזי, שפרץ תחת אבוקסיס בבני יהודה, חוזר אליו אחרי שפתח בארבעה משחקי ליגה מאז אפריל 2022 וסבל מלא מעט פציעות. גידי קאניוק חזר מתאילנד, מיעט לשחק בהפועל חיפה ורוני לוי החליט לוותר עליו למרות חוזה לעונה נוספת. מיכה נפלט מבאר שבע, ואילו בן ביטון ואדי גוטליב קיבלו הזדמנות להישאר לפחות עוד שנה ב"דרג השני" של הכדורגל הישראלי.
מעבר לנוכחות של אבוקסיס, בית"ר חזרה להיות האופציה הטובה ביותר מחוץ לגדולות. זה קרה בזכות הנכס הטבעי שיש למועדון: החוויה. זה הקהל והאנרגיות, המסורת, העוצמות והגודל. בית"ר יכולה להציע לשחקן יותר ממה שמציעות לו הפועל חיפה, מכבי נתניה או אשדוד. כששמים את בית"ר מול קצת יותר כסף במקומות אחרים, יש לא מעט שחקנים שמבחינתם העוצמות ינצחו. אשכנזי וקאניוק, למשל, הסכימו להגיע לירושלים בסכומים נמוכים ומתוך ידיעה שהם מתחילים כשחקנים משלימים. בקיץ שעבר, בית"ר הייתה יכולה רק לפנטז על להביא אותם.
מספיק רק להיזכר איפה הייתה בית"ר לפני שנה כדי להבין את השדרוג. אחרי הקיץ המורכב, כשצל כבד הוטל על עתיד המועדון, בית"ר נבנתה וניסתה להתאזן תוך כדי תנועה. היא אספה - גם אחרי העברת הבעלות לאברמוב - שחקנים מכל הבא ליד ואחר כך בחנה מי ראוי להמשיך אפילו בסגל המורחב. בלי לפגוע באף אחד, מבחינת רזומה, ניסיון ואיכות, אי אפשר בכלל להשוות את המצב למה שקורה הקיץ. לבית"ר כמעט לא היו מחליפים ראויים בתחילת העונה שעברה. השנה, היא אמנם נבנית מסביב - מהמעטפת לעיקר - אבל לפחות יש לה יכולת להביא שחקני סגל רחב בפרופיל גבוה יותר.
השיח בכדורגל הישראלי ממהר מדי לפעמים לקטלג שחקנים ותיקים, תקועים או כאלה שנפלטו מהגדולות מסיבות מקצועיות כ"גמורים". למטבע יש שני צדדים. אם אבוקסיס הפיקסר, יעשה את מה שהוא עושה הכי טוב ויוציא את הרעב, בית"ר תרוויח סגל מנוסה עם לא מעט אופציות. זה אגב הצליח בעידן אלי טביב עם שחקנים כמו איתי שכטר, עידן ורד ואחרים. מצד שני, זה הימור. מדיניות "בני יהודאית" שהיא כורח נסיבות אובייקטיביות בעייתיות כמו המצב של מחלקת הנוער והיעדר כישרונות מבית.
בית"ר היא כמו חמין. זרקו פנימה כמה מרכיבים ולכו תדעו איך זה ייצא. הטעם הסופי יושפע לא מעט מהמרכיבים העיקריים. זה מחזיר אותנו לעוד קיץ מורכב כי הרי שום דבר בבית"ר אף פעם לא פשוט. דנילו אספרייה עזב בטריקת דלת, ניקולאסקו רוצה להתקדם (ואברמוב רוצה למכור בכסף הנכון) והסיפור עם ירדן שועה לא באמת התחיל. אם שועה לא יחתום על חוזה חדש, לא מן הנמנע שיגיע פיצוץ והוא יעלה ליציע. גם טרזייה תומא, מעוגני סוף העונה שעברה, מתנדנד וחסר עוד בלם. תוסיפו את אבישי כהן וקיבלתם מבוא להחלפת חצי הרכב.
אספרייה, ניקולאסקו ושועה כבשו יחד 35 מ-52 שערי הליגה של בית"ר ובישלו יחד 26 שערים. בית"ר חיה עונה שלמה על אותה התקפה מפלצתית. זה אפשר לה לקרטע בחלק האחורי, חיפה על קישור שברוב העונה לא היה חזק מספיק ומשחק הגנה לא יציב. השלישייה הזאת נתנה לקהל את ממד הווירטואוזיות וההתקפיות שהוא דורש. ההתקפה סיפקה את הקהל, הקהל סיפק אנרגיות והכל יחד התחבר במסע הקסום בגביע. כשהמטרה מלכתחילה הייתה רק לשרוד, רק להתקיים, התוצאה הסופית עלתה על כל הציפיות. מה יהיה בלי השלישייה? התשובה מורכבת.
כשאברמוב דיבר על איכות חיים בהשוואה לחיים, הוא בעצם התכוון לכך שבית"ר תצטרך למכור שחקנים מדי שנה כתנאי קיומי. זו מציאות כלכלית שנכונה לכל המועדונים באזור הזה של הטבלה. אי אפשר לברוח מזה, אבל כן צריך לייצר מנגנון תחלופה מתוך הסגל כדי לא להגיע למצב שבו מחפשים פתרונות בכל חלון או מחליפים חצי קבוצה מדי קיץ. רגע, ישאל השואל, האם שחקנים ותיקים מעל גיל 30, שחקני יוסי יסדר, הם הפתרון? הרי אין בהם פוטנציאל מכירה. כדי למכור נכסים צריך קודם כל להשיג נכסים בין ברכישה או דרך מחלקת הנוער.
בית"ר לא מגדלת צעירים כמו מכבי פ"ת או אשדוד, לא קונה שחקני ביניים עם פוטנציאל להתקדם כמו נתניה. היא קצת חיה מהיד לפה בלי תוכנית מסודרת מצד אחד, ובלי יכולת משמעותית להחזיק כוכבים לאורך זמן מצד שני. חוץ מזה, מנגנון תחלופה מוצלח אמור להשאיר את הקבוצה תחרותית גם במחיר של עזיבה כזאת או אחרת. כאן בדיוק נכנס אלמנט המורכבות. איך מגדירים תחרותיות בבירה? תלוי את מי שואלים. גם בעידן טביב וגם בעידן משה חוגג, בית"ר הגיעה בשלב מסוים למשבר אמון עם הקהל גם בשל סוגיית התחרותיות. פלייאוף עליון בלי להיות פקטור במאבק אליפות יהווה הצלחה ריאלית עבור בית"ר, אבל לא יענה על דרישת התחרותיות אצל רוב הקהל לאורך זמן.
בית"ר תפתח בשבת (20:30, ספורט1) את העונה עם לא מעט סימני שאלה. על פניו נראה שהיא קצת ויתרה מראש על ההרפתקה האירופית כאשר לא דאגה להשלים את הסגל בזמן. ניקולאסקו לא שיחק במשחקי האימון, אבל בינתיים הוא עדיין בקבוצה. גוטליב ותומא רק הצטרפו לאימונים והחלק העיקרי של הרכש תלוי בעזיבות אפשריות של הבכירים. בית"ר מחכה למאוויס צ'יבוטה ורוצה עוד בלם וקשר, כשבכל הקשור לזרים, ממתינים שם לניקוי סגלים בקבוצות המשתתפות במפעלים האירופיים. אם תרצו, קצת גישת "יהיה בסדר". ה"יהיה בסדר" הזה סידר לבית"ר בגביע בתום עונה בלי ציפיות. השנה, גם כשהיא מתחילה במינוס ארבע, יש ציפיות. זה מחיר ההצלחה שאברמוב צריך להתחיל לשלם.