בשעה טובה עונת 23/24 יצאה לדרך השבוע, עם מה שהיה אמור להיות טיול חינני של מכבי חיפה במלטה, מול קבוצה שעדיין לא ברור אם קוראים לה "המרון" או "חמרון" וכנראה שלעולם לא נדע, כי בערב יום שלישי הקרוב היא תצא מחיינו עד לעוד כמה שנים, אם בכלל.
מיותר לציין שמבחינה ספורטיבית, אין מה לגזור מהמשחק הזה, מדובר בלא יותר ממשחק אימון בין קבוצה איכותית לקבוצת חובבים נחמדה, וכמו שנגמר 0-4 היה יכול להיגמר 0-2 או 0-6, ולאף אחד זה לא היה משנה. חיפה צריכה לקחת את צמד המשחקים מול המלטזים כעוד משחקי אימון, רק כאלה שנערכים עם קהל ביציע ושידור בטלוויזיה, ואי אפשר לקרוא לזה אפילו "ניסוי כלים" ראשון של מסאי דגו על הקווים. היעד המאתגר הוא ממילא צמד המשחקים מול היריבה בשלב הבא, פארול הרומנית או שריף המולדובית.
הבעיה מתחילה דווקא ביציע: על פי העדויות של אנשים שהיו שם, האוהדים המלטזים שרו לאוהדי מכבי חיפה "פלסטין, פלסטין", ובתגובה נענו בהשלכת חפצים ואבוקה מצד האוהדים הישראלים. ברמה הלאומית זה נחמד, אין כמו תגובה ציונית הולמת לפרובוקציה מדינית. רק שנראה שאוהדי מכבי חיפה שכחו באיזה פורום הם נמצאים: מדובר במשחק במסגרת מוקדמות ליגת האלופות ולא במשחק ליגה מול סכנין. זה לא שיעקב שחר יכול להרים כמה טלפונים ולסגור עונש סמלי של 2,400 שקל קנס פלוס תרומת שק כדורים לאיזו עמותה. פה מדובר ברמה אחרת של ענישה והתייחסות, מה גם שלקבוצה כבר יש עונש על תנאי.
אז נכון, למרבה המזל משחק האימון (הרשמי) חודש, ולכן חיפה נמנעה כמעט בוודאות מהסיכון של פסילת התוצאה או חמור מכך, הרחקה מהמפעל. אבל עדיין מדובר באקט נטול אחריות של האוהדים - זה לא סביר (איזה תזמון יפה למילה הזאת) להתנהג ככה במדינה זרה, בטורניר בינלאומי, בטח אם המשטרה המקומית מגלה עוינות בסיסית כלפיכם (ואין לי ספק שזה היה המצב).
המסקנה מהאירוע הזה היא שאוהדי הכדורגל הישראלי חייבים להתבגר. בטח כשהעוסקים בענף עצמו הם אלימים לא פחות מהאוהדים, אם לא הרבה יותר. הרי הרבה יותר קל להדביק לאוהדים את התדמית האלימה, לתלות בהם את הקנסות וההשעיות והענישה מהממסד ולקבל כר רחב של לגיטימציה ציבורית ומשפטית להגביל את חוויית האוהד הבסיסית והמוכרת לכולנו.
כל התפרעות אוהדים כמו זו שראינו ביציע של חיפה השבוע - בטח אם היא תעלה ליעקב שחר בהכנסות או בנזק מקצועי כלשהו בגלל היעדר קהל ביתי ביציע - מקרבת את האוהד הישראלי הממוצע עוד קצת אל הרעת התנאים שעליה זוממים בכירי ממסד הכדורגל פה בשנים האחרונות. כאוהדים, הגיע הזמן לקחת את עצמנו בידיים, להשתלט על הגורמים הפחות ממושמעים שיש בכל יציע ולהסביר את מה שמוטל על הכף.
צריך להבין שבמדינה רוויית אלימות כמו ישראל של חצי השנה האחרונה, כשכולם שונאים את כולם ועצבניים על כולם, כשהשוטרים עובדים שעות ארוכות ואוכלים ירידות והשפלות מכל כיוון, וכשמדיניות האכיפה והשיפוט לגבי הפרות סדר פחות ברורה מאי־פעם - מי שישלמו את המחיר הם, כמו תמיד, אלה ששייכים לשכבות הפחות פריבילגיות. ואוהדי כדורגל, גם אם הם אוהדי מכבי חיפה או הפועל ת"א ולא רק אם הם אוהדי סכנין או אוהדי בני יהודה - הם לחלוטין שכבה לא פריבילגית.
צריך גם לזכור שמאחר שהתפרעות אלימה של אוהדי בית"ר ירושלים שוב הסתיימה בפינוק (מה בעצם העונש שהם קיבלו?) - הלחץ הכלוא יצטרך להשתחרר איפשהו, וסביר שכולנו ניאלץ לשאת בנטל.
אז אוהדים יקרים - גם אם אתם צודקים וציוניים ומה לא - תעשו טובה ותורידו את רף התגובות והעצבים והאלימות. אנחנו רוצים להמשיך ללכת לכדורגל בכיף, ליהנות מהמשחק, לקבל תנאים סבירים (חרף העובדה שאפשר לראות את המשחק בטלוויזיה ושלצאת לקולנוע עולה חצי מחיר). אל תיתנו להם סיבות לחפש אתכם, כי הם ימצאו. אנחנו לא רוצים לראות את המשחק מתוך מכלאות ולא רוצים שהענישה על כל קללה ביציע תהיה לא מידתית ובגובה של משכורת חודשית.