קרלוס אלקראס ניצח אתמול (רביעי) במה שכונה "קרב בני ה-20" בווימבלדון, כשהספרדי גבר על חבר הילדות שלו, הולגר רונה, והעפיל לראשונה לחצי גמר ווימבלדון בזכות ניצחון 6:7 (3), 4:6, 4:6. השניים, שנולדו בהפרש של שישה ימים, התמודדו ברבע גמר ווימבלדון הראשון אי פעם עם שני שחקנים מתחת לגיל 21.
"זה מדהים עבורי, זה חלום שלי, מאז שהתחלתי לשחק טניס. זה חלום עבורי לשחק כאן בחצי הגמר", אמר אלקראס אחרי הניצחון, שסידר לו מפגש בחצי גמר מול המדורג השלישי הרוסי דניל מדבדב.
"אני משחק ברמה מצוינת, לא ציפיתי לשחק ברמה כל כך גבוהה על המשטח הזה. מבחינתי זה מטורף", הוסיף הספרדי, שכידוע, מתמחה יותר על חימר ומגרשים קשים. למרות זאת, הוא הציג הופעה מלכותית מול מלכת בריטניה קמילה, ושם קץ לתקוותיו של רונה להפוך לשחקן הדני הראשון זה 65 שנה שמגיע לחצי הגמר באול אינגלנד.
רגע המפתח אולי היה בשובר השוויון של המערכה הראשונה, כשרונה עשה טעות מיותרת שאיפשרה לספרדי לעלות ל-3:4, ומשם אלקרס זכה בעוד שלוש נקודות רצופות בדרך ל-0:1. משם הדני לא הצליח לחזור. בסיום שני החברים, שגדלו יחד וזיחקו יחד זוגות, חלקו חיבוק חם ליד הרשת, לפני שהספרדי נשען לאחור ופלט שאגה אדירה לשמיים - שהראתה עד כמה הניצחון הזה היה חשוב לו.
"בהתחלה הייתי ממש עצבני מעצם זה ששיחקתי ברבע גמר בווימבלדון, אבל אפילו יותר מזה - שזה היה מול רונה", אמר אלקראס, שכבר זכה ב-12 תארים בקריירה הקצרה שלו, "זה מישהו באותו גיל כמוני שמשחק ברמה מעולה. היה קשה לשחק נגדו אבל ברגע שאתה מגיע לרבע הגמר אין חברים. אתה צריך להיות מרוכז בעצמך ואני חושב שהצלחתי מצוין בחלק הזה".
כמו כן, אלקראס הודה שאביו אכן צילם את נובאק דג'וקוביץ' בעודו עורך אימון בווימבלדון, במה שהבריטים כבר מכנים פרשת "ספייגייט". אלקראס התעקש שאביו עשה זאת רק כי הוא "אוהד מושבע של טניס". הספרדי נשאל על הפרשה והודה ש"כנראה שזה נכון".
"אבא שלי אוהד מושבע של טניס, הוא לא צופה רק במשחקים שלי. אני חושב שהוא נכנס למועדון ב-11:00 בבוקר, יוצא ב-22:00 בלילה, צופה במשחקים, צופה באימונים של כולם. אז לזכות בהזדמנות לראות את דג'וקוביץ' בחיים האמיתיים, כן, כנראה שזה נכון שהוא צילם את הסשנים".
עם זאת, אלקראס הכחיש שכל צילום או תיעוד יוכלו לתת לו איזשהו יתרון תחרותי. "אני לא חושב", הוא אמר. "כלומר, יש לי הרבה סרטונים של דג'וקוביץ' בכל פלטפורמה. אני לא חושב שזה יתרון עבורי".
הנושא עלה במהלך מסיבת העיתונאים הסרבית של דג'וקוביץ', שקרא ליותר פרטיות. "הנסיבות הן כאלה שאין לנו פרטיות באימונים, למרות שלפעמים הייתי רוצה לקבל יותר פרטיות", אמר דג'וקוביץ', "זה היה נותן לי יותר הזדמנויות לנסות כמה דברים, לתקשר בצורה ברורה יותר עם הצוות שלי.
"העובדה היא שאתה לא לגמרי רגוע באימונים. אתה יודע שהיריבים שלך נמצאים שם, אתה יודע שכולם מסתכלים מעבר לכתף שלך על מה שקורה, על מה אתה עובד. כל מכה נמדדת, מחושבת, נבדקת.
"זה, ביחד עם ניתוח מסוים, משפיע על המפגש הסופי עם אלקראס או עם מישהו אחר. נדרש ריכוז. בשבילי, אימון הוא כמו משחק. אני מביא את האינטנסיביות הזו גם לאימונים".