אם יצא לכם לחייך, לשמוח או סתם ללכת לישון מרוצים במהלך החודש האחרון, לא נותר אלא להניח שאתם לא אוהדי מכבי תל אביב. בקריית שלום הפתיעו כשמיהרו לצרף את רועי משפתי אחרי שחרור דניאל טננבאום (החתמה צהובה ביוני זה לא מובן מאליו), וגם הצליחו להאריך את ההתקשרות עם דור תורג'מן המבטיח אחרי השער המבריק מול ברזיל. עם זאת, אייטור קראנקה עדיין כאן, רכש משמעותי בחודשי הקיץ זו כבר מזמן מילה גסה והמועדון שעד לפני כמה שנים דרס את הליגה ללא רחמים, מבסס את מעמדו כשק החבטות של הקהל המותש שצמא לתקווה ולאות חיים ופורק את התסכול ברשתות החברתיות.
אחרי שלוש שנים כושלות ובעיצומו של קיץ בו מכבי חיפה איבדה את שני העוגנים הכי משמעותיים שלה (ברק בכר ועומר אצילי. מוחמד אבו פאני, עמך הסליחה), אוהדי מכבי תל אביב ציפו מהבעלים מיטש גולדהאר ומראשי המועדון להעביר הילוך, להשלים את בניית הסגל בשלב מוקדם (הבעיות ידועות לכל במשך זמן רב), או לכל הפחות לשנות משהו בהתנהלות המייגעת שמאפיינת את המועדון וכבר הפכה לסימן ההיכר שלו.
אם כל אוהד צעיר שמגיע עם אבא שלו לבלומפילד כבר מבין שלקבוצה אין שחקני כנף ויש מאמן שמתקשה לבצע את תפקידו, איך עדיין לא עשיתם שום דבר בנושא למרות שהיה לכם את כל הזמן שבעולם להיערך ולחשוב על פתרונות?
גולדהאר ומכבי תל אביב תקועים במקום כמו תינוק ששוכב על שמיכה, מת להתהפך על הבטן אבל הוא עדיין לא יודע איך, וכרגע נראה שגם הגעת בן מנספורד לא תפתור את בעיית הבעיות של המועדון ותעזור לו תחילה לעמוד ואחר כך ללכת. צורת החשיבה וסגנון העבודה חייבים להשתנות, והכתובת הבלעדית נמצאת בקנדה.
כשגולדהאר רוצה להסתער, הוא יכול. אם פעם הבעלים והאנשים שעבדו תחתיו נהנו מגב בלתי נגמר ואפילו צבא צייצנים נאמן בטוויטר, היום הביטחון במערכת התחלף בציניות, שבין השאר נועדה להנמיך ציפיות ולהימנע מאכזבה עתידית. אוהדי היריבות מפחדים ממכבי תל אביב יותר מאשר האוהדים שלה מאמינים בה, הדוב המאיים שלקח חמש אליפויות בשמונה שנים לא מצליח להתעורר משנת חורף שנמשכת כבר כמה שנים ועד שלא יוכח אחרת, החבורה בצהוב היא הקבוצה החלשה מבין שלוש הגדולות.
מכבי תל אביב תחתים מספר שחקנים בחודשים הקרובים (מישהו אמר ספטמבר?), אבל את העובדה שהיא לא מתנהלת כמו המכונה המשומנת והמפותחת שהיא אמורה ויכולה להיות, שום עסקה - מוצלחת ככל שתהיה - כבר לא תסתיר. אם מכבי חיפה תאבד עוד שחקני מפתח כמו דיא סבע ולא תצליח לפגוע במחליפים, ואלונה ברקת לא תכניס את היד עמוק לכיס, הצהובים עוד עשויים למצוא את עצמם בטעות במקום הראשון במאי 2024. זה לא יהיה בגלל דרך, התנהלות נכונה ועבודה יסודית, אלא בשל חולשת היריבות וגלגל החיים של מועדוני כדורגל בישראל, שלמעט הפועל פתח תקוה המיתולוגית נעצרים אחרי שלוש אליפויות רצופות.
במקום להוביל, להכתיב ולקחת את העניינים לידיים, לזהות חולשה ולהשתמש באפשרויות הרבות שעומדות לרשותה (כסף, קשרים, מערך סקאוטינג, מחלקת נוער), מכבי תל אביב קפואה כמו תייר מאילת בחופשה באירופה ומקווה שיהיה טוב. היא לא יוזמת ומעיזה, לא מריחה דם, לא חושבת מחוץ לקופסא ומנותקת מהאוהדים שלה.
אותם אוהדים שרצו להיפרד מאבי ריקן כמו שמגיע לו ולהם אחרי שמונה שנים, אלא שבמועדון הודיעו לשחקן על סיום דרכו רק לפני מחזור סיום העונה מול מ.ס אשדוד, משחק שבסיומו הוא בישר לשחקנים ולתקשורת על עזיבתו. במקום לאפשר לשחקן מוערך לקבל את הכבוד הראוי לו מכ-15,000 אוהדים במשחק בית, הרי כבר היו דיווחים על כך בתקשורת והיה ברור לאן נושבת הרוח, נתנו לריקן לסיים את הפרק שלו במועדון בטעם חמוץ, בלי פרידה אמיתית וראויה, כפי שהוא הודה בעצמו בריאיון שהעניק ליניב טוכמן.
עם יד על הלב ובלי לפגוע בשלושת השחקנים האלה - מישהו מוכן להמר ששרן ייני, גיא מזרחי ומתן חוזז לא יהיו בהרכב הפותח בסיבוב המוקדמות הראשון של הקונפרנס ליג? נתראה בפוש הבא על הארכת חוזה של שחקן שעתיד לצאת להשאלה, למרות שלכולם ברור שאין לו סיכוי לחזור.