נבחרת ברזיל חייבת לא מעט לישראל עוד לפני המפגש ברבע גמר אליפות העולם עד גיל 20. בזכותנו הועבר הטורניר מאינדונזיה לארגנטינה, וזה נוח הרבה יותר מבחינת הדרום אמריקאים, אבל לא רק. האפשרות לזכות בתואר על אדמת היריבה המושבעת ביותר קורצת מאוד לסלסאו, ותשמש סוג של נקמה - גם אם לא מושלמת, כמובן - על הזכיה של ארגנטינה בקופה אמריקה על אדמת ברזיל ב-2021, וגם על ההעפלה של האלביסלסטה לגמר מונדיאל 2014 בו ברזיל כה רצתה לזכות.
כעת, כאשר הנבחרת המארחת הודחה באופן סנסציוני בידי ניגריה בשמינית הגמר, החלום הזה מוחשי הרבה יותר. הברזילאים נותרו כפייבוריטים הברורים למדליות הזהב, כאשר רק איטליה מסוגלת לכאורה לאתגר אותם בגמר - היא הרי כבר גברה עליהם בשלב הבתים 2:3 בקרב מרתק. מצד שני, תחושת העליונות עלולה לגרום לשאננות, במיוחד אחרי ניצחון 1:4 קליל מאוד על טוניסיה בשמינית הגמר שהושג בנחיתות מספרית, ואת זה תנסה הנבחרת של אופיר חיים לנצל עד תום.
עד כה, פגשה ישראל בטורניר 4 נבחרות מדרג הביניים. קולומביה, סנגל, יפן ואוזבקיסטן היו יריבות ראויות מאוד, אבל לא ניתן להגדירן כחזקות באופן משמעותי בהשוואה לסגל כחול-לבן. הפעם המצב שונה, כי ברזיל היא אוסף של כשרונות משמעותיים אשר חלקם עשויים להשתדרג לכוכבים גם נבחרת הבוגרת בעתיד הנראה לעין. הטורניר הזה הוא במה טובה עבורם, אבל יש גם כאלה שכבר עשו את המעבר לאירופה או תפסו מקום של קבע בהרכב בקבוצות המובילות בברזיל - וזה חשוב לא פחות.
בקישור עובר המשחק לרוב דרך אנדריי סנטוס, שהוחתם על ידי צ'לסי עוד בינואר, אבל נשאר בחודשים הראשונים ב-ואשקו דה גאמה כדי לצבור נסיון יקר - וגם על מנת לא להעמיס עוד יותר על הסגל המפלצתי בגודלו בסטמפורד ברידג'. ניתן לומר כי היה לו מזל כאשר ואשקו ירדה לליגה השניה ב-2021, כי הדבר איפשר לזרוק אותו הישר להרכב בשנה שעברה, והוא היה שחקן מפתח בעלייתה של הקבוצה בחזרה למקומה הטבעי.
מרלון גומש, שמשחק לצידו במרכז המגרש, מתוקשר קצת פחות בברזיל ובאירופה, וגם אין לו עדיין מקום של כבוש בהרכב ואשקו, אבל מדובר בשחקן מוכשר מאוד שהוזכר בתקופה האחרונה כמועמד למילאן. היתרון הגדול הוא בכך שהם משתפים פעולה במועדון, וזה גרם למאמן רמון מנזס החליט לצוות אותם ביחד גם הנבחרת. ההבנה ההדדית המצוינת היא שמניעה את הקישור הברזילאי, וכאשר הכל עובד היטב ניתן גם להשתמש ביעילות בכלים ההתקפיים האיכותיים.
הכוכב המרכזי בחוד הוא מרכוס לאונרדו, החלוץ המרכזי של סנטוס שכבש 13 שערים בליגה הברזילאית בעונה שעברה וגרר התעניינות רבה מצד קבוצות פאר רבות באירופה. מדובר בשחקן רב גוני עם בטחון עצמי גבוה, והוא היה זה שדאג לשדרג את הבטחון העצמי של חבריו אחרי המעידה מול איטליה במשחק הראשון. הסלסאו ספגו שלישיה במחצית הראשונה, אבל מרכוס לאונרדו דאג לצמק ל-3:2 עם צמד, ומיד לאחר מכן הכריז: "אין לי ספק שנזכה במדליות הזהב". מאז, הוא הוסיף שני שערים לאוסף, ומפגר בכיבוש אחד אחרי מלך שערי הטורניר נכון לעכשיו, צ'זארה קזאדאי האיטלקי.
חשוב לשים לב גם לסאביניו, שלא היה בהרכב הפותח מול איטליה, אבל היה אחראי לשינוי מהותי כאשר נכנס כמחליף, והפך מאז לשחקן חשוב במערך באגף הימני. נסיונו בבוגרים מועט, כי הוא נמכר בקיץ שעבר לאירופה עוד לפני שתפס את המקום בהרכב אתלטיקו מיניירו, ובינתיים יש במאזנו רק משחקים בודדים בהשאלה בקבוצת המילואים של איינדהובן בליגה ההולנדית השניה, אבל הוא התאמן הרבה עם הסגל הראשון של פ.ס.וו בהדרכתו של רוד ואן ניסטלרוי, וכרטיסו בכלל שייך למנצ'סטר סיטי. ליתר דיוק, טכנית הוא משובץ כרגע בטרואה הצרפתית, שבדיוק ירדה לליגה השניה, אבל מעשית המועדון הזה שייך לקונצרן הבינלאומי של השייח'ים מאבו דאבי, והמטרה של סאביניו היא להגיע בסופו של דבר לקבוצה של פפ גווארדיולה.
שחקן מעניין נוסף ששולב כמחליף מול איטליה והוכיח את עצמי הוא מרקיניוס, שלא היה אמור להיות בסגל המקורי, אבל זומן בגלל היעדרותם של שחקנים אחרים, כבש שער חשוב מאוד בניצחון הקריטי 0:2 על ניגריה שהבטיח העפלה לשמינית הגמר, ובאופן כללי הרשים מאוד בתעוזה ובכדרור היצירתי. הוא גדל בסאו פאולו, נמכר לארסנל כבר לפני שנה תמורת 30 מיליון יורו, ועשה רושם חיובי במספר הופעות בהשאלה בנוריץ' סיטי בליגת המשנה.
אם הכל יתחבר לחבר'ה האלה, להגנה ולקישור של ישראל לא יהיה פשוט לעצור אותם, אבל יש גם היבטים מעודדים שמאפשרים לחלום על סנסציה בקנה מידה עולמי ועליה לחצי הגמר על חשבון הסלסאו.
ראשית, שני שחקני מפתח ייעדרו בשל השעיות - הבלם רוברט רנאן שהורחק במפגש מול טוניסיה, והמגן הימני ארתור שספג כרטיס צהוב שני בטורניר. זה חשוב גם באופן ישיר, כלומר חסרונם מערער מאוד את יציבות הרביעיה האחורית של הסלסאו, וגם מהותית - כי העבירות המיותרות שביצעו מעידות גם על הגישה של חבריהם. ברזיל משחקת עם גב הגנה גבוה, והדבר עלול לחשוף אותה למתפרצות, בעוד חוסר המשמעת וחוסר התחכום בחלק האחורי גורם לשחקנים לבצע עבירות רבות מדי. המשימה של אופיר חיים היא לאתר חורים בעורף המאולתר הזה, ולשלוח את הכדורים במהירות לשטחים המתים.
שנית, ניכרת אי בהירות בעמדת השוער. מיקאל, ששיחק בשלב הבתים והיה אחראי לספיגת אחד השערים מול איטליה אחרי יציאה גרועה מאוד לכדור קרן, לא היה כשיר למפגש מול טוניסיה בשמינית הגמר. השוער השני, קייקה, החליף אותו ועשה עבודה סבירה - וכעת צפויה למאמן הדילמה במי לבחור ברבע הגמר. כך או כך, לשניהם אין נסיון בקבוצות בוגרות, והם עשויים להוות נקודת תורפה משמעותית.
שלישית, לצד היתרונות הברורים של קיום הטורניר בארגנטינה השכנה, יש גם חסרון בולט - הקהל המקומי לא מסמפט את הסלסאו ונוטה לעודד את היריבות. במקרה שלנו, אפילו צבעי תכלת-לבן של המארחת מתאימים מאוד לצבעי החולצות של ישראל, וזה עשוי לתת רוח גבית במיוחד אם המשחק יתחיל ברגל שמאל מבחינת הסלסאו. המסקנה הסופית - זה אמור להיות קשה מאוד, אבל אין שום סיבה להניף דגל לבן לפני שריקת הפתיחה, קל וחומר אחרי כל הדרמה שהנבחרת שלנו כבר עברה. עם הרבה יכולת, הרבה אמונה וקצת מזל, זה אפשרי.