אחרי שנבחר פעם נוספת לשחקן עונה בליגת העל והוביל את מכבי חיפה לאליפות שלישית ברציפות, עומר אצילי התארח אצל רפאל קבסה בפודקאסט "האנליסטים" ודיבר על הכל בריאיון נרחב - המחסום מול מכבי תל אביב, האתגר החדש תחת מסאי דגו, היריבות שנוצרה עם הפועל באר שבע, השיחה על הבר עם ברק בכר שטרפה את הקלפים וההשראה שהוא שואב ממייקל ג'ורדן.
אצילי נשאל האם זו האליפות המתוקה ביותר שלו: "האמת שכל פעם זה מרגש מחדש. ככל שאתה מתבגר אתה מעריך יותר כל דבר שאתה עושה. אני לא יודע אם להגיד שזו האליפות הכי מרגשת, אבל הייתה לנו עונה ארוכה, מטורפת, ורצינו כל כך לעשות את זה. הלך לנו טיפה יותר קשה בחודשיים האחרונים, אבל יש פה חבורה של גברים שנמצאת ביחד עד טיפת הדם האחרונה. זה היה מרגש בטירוף".
איך מביאים את הדרייב בעונה הבאה אחרי שלוש אליפויות: "ככל שיש לך את זה יותר אתה רוצה את זה עוד יותר. מלך השערים למשל, היה את הטירוף הזה ורציתי את זה עוד יותר. אליפות, איזה כיף לזכות בדבר הנחשק הזה. אנחנו מסתובבים חודש וחצי במדינה כמו קינגים, כולם מחבקים ומנשקים אותנו. אחרי אליפות אין 'מה יהיה', יש רק 'תודה רבה', חיבוק ונשיקה".
מה היה חסר למכבי חיפה כשהצטרפת: "נתחיל מזה - כמה שהם היו צריכים אותי, אני הייתי צריך אותם הרבה יותר. אני קיבלתי את הביטחון מהם ומבחינת הקבוצה, אני חושב שהייתה מנהיגות ואולי היה קצת חוסר ניסיון והיעדר עומק. היו איזה שישה או שבעה מורחקים בגלל הריב עם הפועל חיפה בזמנו, אבל הקבוצה כבר הייתה מוכנה לאליפות כשהצטרפתי".
על כך שבמכבי חיפה הוא יותר "כינור ראשון" מאשר במכבי תל אביב: "הרבה זה הצוות המקצועי, שנותן לי חופש פעולה בהתקפה והרבה פעמים גם מעלים עין כשאני לא חוזר עם המגן. אני יודע שאני לא בסדר כשזה קורה, אבל הם יעלימו עין כי הם יודעים שאני אתן להם בצד השני והם סומכים עליי. החיבור עם השחקנים והקהל יצר פצצה".
על השדרוג במספרים שלו: "אני יכול להגיד שהוספתי גם בזכות גיא צרפתי את הכניסה לרחבה. הרבה שחקני התקפה נכנסים לרחבה בשביל להגיד 'נכנסתי' אבל לא באמת באים לתת גול. הרבה פעמים אני נכנס במטרה לתת את הגול. עדיין יש לי מקום לשיפור באספקט הזה. אם אני אכנס יותר במטרה לתת את הגול, אז יהיו לי עוד 7-8 שערים בעונה. אני חושב שהוספתי שערים בראש שלא היו לי ושערים מכדורי רוחב שאני מגיע לפני המגן, ואני חושב שזה רק בראש. אני יכול לתת עוד, העונה לא היו לי הרבה שערים מחוץ לרחבה, יש לאן לשאוף".
על שיתוף הפעולה עם דניאל סונדגרן באגף ימין: "הרבה תלוי באופי של השחקן. ברק והצוות דרשו מדניאל לשחק טיפה כבלם שלישי אז הוא עלה פחות להתקפה ועשה פחות עקיפות והיו פחות שילובים. רז מאיר למשל יותר התקפי, אבל גם עם דניאל השילוב שלי טוב וגם הוא הרבה פעמים מעלים עין כשאני לא עוזר לו. הוא גם מבין שיכול להיות שבמקרים מסוימים הוא לא צריך אותי והוא יכול להסתדר לבד".
הקושי האישי שלו במשחקים מול מכבי תל אביב: "האמת שיכול להיות שזה איזה מחסום שהכדור לא נכנס לי, היו לי כמה קורות ולפחות בבישולים הולך לי טוב - חמישה. כנראה שזה מחסום שאני צריך לפרוץ ואני מודע אליו. כעס לא מניע אותי ואני חושב שמהמשחק הראשון הוא כבר לא הניע אותי, ואני מאוד רוצה לעשות את זה כבר".
הביקורות שספג בתחילת העונה שהוא לא מספיק טוב במשחקים באירופה: "אני מסתכל על המשחקים שפתחתי - אני לא זוכר משחק שאפשר להגיד 'הוא לא מתאים פיזית'. יכול להיות שדברים יותר הסתדרו לברק עם חמישה שחקני הגנה, ואני לא באמת חלוץ, אולי היה יותר נוח לשים אותי בצד. אני אישית מרגיש בנוח כחלוץ, אבל יכול להיות שברק חשב אחרת. שמעתי כל מיני קשקושים, אני לא חושב שאני לא מתאים לרמות האלה. בשנה שעברה במוקדמות הקונפרנס היו לי איזה שבעה שערים ובבתים פתחתי רק פעמיים. לא היה לי יותר מידי מקום לבוא לידי ביטוי. השנה פתחתי במוקדמות נגד אולימפיאקוס ובדקה ה-50 נפצעתי ובדיוק פוצצו שוב את כל הפרשה בערוץ 13 וזה הוציא אותי קצת מאיזון. אז לא הייתי כל המוקדמות באמת. ברגע ששיחקתי בשלב הבתים, הראתי את היכולות שלי. ברור לי שמצפים ממני לתת גול ולבשל כל משחק, שזה ימשיך ככה".
על שני השערים ש"לקחו" לו העונה בליגה: "בגול נגד אשדוד הטענה שלהם הייתה שהכדור לא הלך למסגרת. אוקיי, קיבלתי. משחק אחרי זה נגד באר שבע אני בועט למסגרת, פוגע בטיבי, משנה כיוון ונכנס. אומרים 'לא, הוא שינה כיוון יותר מידי'".
איך אתה משפר עצמך מבחינה אנליטית: "האמת שאני אנפץ לכם פה משהו - אני לא עובד כל כך עם וידאו, אני לא אוהב לראות משחקים שלי, קשה לי לראות את עצמי. לא אוהב לראות את עצמי, אני נראה גמלוני בטלוויזיה. אני חושב שאינטיליגנציית המשחק שלי גבוהה, יש לי ביקורת עצמית גבוהה ואני יודע מה אני צריך לשפר ואיפה הייתי פחות טוב. אני צריך להיכנס לרחבה ולהאמין שאני נותן גול ואני חושב שזה בדברים האלה. מה כן הייתי מקבל מהאנליסטים? הייתי רואה את הווידאו שאדם מכין לברק, שהוא הראה לכל הקבוצה, אבל באישי לא. שחקני הגנה הרבה יותר נכנסים לזה, הם הרבה יותר בודקים מאבקים ופרטים. שחקני התקפה פחות. אם תשאל את שרי הוא יגיד לך שהוא גם לא רואה".
על המשבר באמצע העונה שבו הוא לא כבש או בישל במשך שישה משחקים: "אני מאוד מבואס מעצמי באותו רגע. אני לא אגיד שזה המאני טיים כי זה היה לפני, אבל הרגשתי שהקבוצה טיפה חורקת ולא נראינו טוב. ציפיתי מעצמי להוביל והלך לי טיפה יותר קשה. אני חושב שבסוף הדרך שברק התמודד איתי, נתנה לי את המקפצה לסוף העונה שעשיתי. אני יכול לומר שהתנהגתי הרבה פעמים כמו ילד, הייתי נעלב ומרגיש שעושים לי דווקא. כשהוא החליט לשים אותי על הספסל, אמרתי 'למה אני' ופה ושם. הייתי יכול להתנהל בדרך אחרת ואני חושב שבסוף, כשהיה לנו ערב גיבוש בטייסת, אז הלכנו לאכול, ישבנו על הבר אני וברק, הוא אמר לי 'עברנו כל כך הרבה ביחד, יש לך את הקבוצה - תוביל אותה ואני איתך ואני בגב שלך'. שחקן יותר מזה לא צריך לקבל. מאז בקושי דיברנו, כי קיבלתי את המושכות".
על הגעת דיא סבע: "לפני בית"ר ירושלים ברק מכניס לחדר אותי, את דיא ואת שרי ודולב, ואומר לנו 'אתם יכולים לשחק ביחד? כי אומרים שאתם לא יכולים'. אנחנו אומרים לו 'כן', אז הוא עונה 'היום אתם משחקים ביחד. אם תרוצו כמו משוגעים ותעבדו, אתם תשחק כל הפלייאוף ביחד. לא מעניין אותי מכבי תל אביב, באר שבע - כל הפלייאוף תשחק ביחד. תוכיחו לי היום'. יצאנו מהחדר ונכנסנו לחדר ההלבשה, כולם מסתכלים מה היה ושאלו מי מחוץ להרכב, הם לא האמינו שנפתח ארבעתינו ביחד. אנחנו עונים להם 'היום זו או חתונה או הלוויה. אול אין. כולם על כולם'. מאז ששיחקנו ארבעתינו, אני חושב שכל משחק ניצחנו. או שזה 0:4 או שאנחנו מפסידים. נראה לי רק בישראל המציאו את המושג 'לא יכולים לשחק ביחד'. בברצלונה, סיטי ופריז כולם משחקים ביחד. הוכחנו שהרביעייה הזו יכולה לשחק ביחד".
על המחויבות ההגנתית שלו: "אני משתדל לעזור לקבוצה גם בפן הזה ובמה שאני יכול. זה נכנס בי קצת עם אייל לחמן, הוא אימן אותי בגיל 18, אמר לי שאם אני לא אעבוד אני לא אהיה שחקן ואז זה המשיך עם איביץ'. זה כבר טבוע בי וזה בתוכי. אני יכול להגיד שהייתי הפייבוריט של איביץ' מכל שחקי ההתקפה, אני חושב שבגלל העבודה במגרש. היו לי בשנה השנייה איתו הכי הרבה חילוצים בחצי של היריבה, יותר מקשרים אחוריים".
על האתגר החדש עם מסאי דגו והאחריות שלו כשחקן מוביל: "טובת הקבוצה, זו האחריות שלי. חובת השחקנים הוותיקים היא לתת לו להיכנס ברגל ימין ולעשות הכל שהקבוצה תצליח. הצלחנו של הקבוצה זו הצלחה שלו. זה מאתגר יותר. יכול להיות שאם היינו נשארים עם ברק בכר, אני לא יודע מה היה יכול לקרות, השגנו כבר הכל ביחד. פתאום יש מטרות חדשות להשיג עם מישהו חדש ואני חושב שיהיה מעניין מאוד".
על מאמן השוערים גיא ויזינגר והמצבים הנייחים: "האמת שאנחנו מבוסטים שהוא הלך, הוא עשה לנו קצת כאב ראש. וואו, כל האסיפות לפני משחקים ולהישאר במגרש (צוחק). ויזי קשה, אבל הוא גאון - הוא יושב ומנתח ואחרי זה רואים את זה על המגרש הלכה למעשה. אני חושב שהוא שיפר אותי הרבה במצבים הנייחים".
על ליגת האלופות: "זה הדבר הכי מטורף ששחקן יכול לחוות, זה רגע שיא בקריירה של כל שחקן. באותו רגע בבלגרד, אנחנו עדיין לא מבינים. אתה לא באמת יודע לאן אתה הולך. מבחינת סמי עופר, עלינו לחימום נגד פריז, האצטדיון כבר היה מפוצץ. אני חושב שזה הרגע הגדול בקריירה שלי, ליגת האלופות. רציתי רק פריז בגלל מסי, היו שאגות בחדר ההלבשה בזמן ההגרלה. מסי? התביישתי ללחוץ לו יד במנהרה, התביישתי להסתכל לו בעיניים. גם בתקאל שהיה לנו בחצי, הרגשתי לא נעים. כמו ילד הרגשתי.
איך יורדים לקרקע אחרי ליגת האלופות: "נגמר יובנטוס, היה כל כך כיף ואתה רק רוצה לשחק כבר ומחכה למשחק הבא. היינו ב"היי" מטורף, אז הלך קשה, אבל עשינו סיבוב ראשון מדהים וזה מה שהביא לנו את האליפות בסוף. לא יודע להגיד מה הסיבה, יכול להיות שזה גם צירוף מקרים, אבל תמיד הם (הפועל ירושלים) עושים לנו חיים קשים. זיו אריה מאמן טוב והוא הכין אותם טוב. אנחנו היינו קצת לא בפוקוס ונעשנו".
על כך שמכבי חיפה שיחקה את הכדורגל שלה בכל מגרש: "היה לנו משחק בקונפרנס נגד אוניון בחוץ, שיחקנו 1:4:5 ולא בעטנו לשער ולא נגענו בכדור וקיבלנו 3. ברק אמר לנו כמה ימים אחרי המשחק 'זו טעות שלי, מעכשיו אנחנו משחקים את השיטה של מכבי חיפה נגד כל קבוצה'. אחרי זה שיחקנו נגד כולן התקפי והוא לא זנח את זה, גם בשלב הבתים של ליגת האלופות. זה לא היה נעים לקבל שביעייה מול פריז. לדעתי אתה לא בליגת האלופות אם אתה משחק הגנתי. אולימפיאקוס טובים מאיתנו על הנייר. אם היינו משחקים הגנתי וסופגים, היינו עפים, ואותו הדבר בבלגרד. אם לא שיטת המשחק והאמונה שלו בקבוצה דברים היו נראים אחרת. זה מה שהביא אותנו לשם".
איך משחזרים את זה: "הרבה יכולת, הרבה מזל. זה מוקדם, עוד לא הייתה הגרלה אבל זה החלום. יש הבדל בין ליגת האלופות למפעילים האחרים, זה אחר לחלוטין. זה לא רק הקבוצות, זו הבמה וההכנה וההמנון וההגרלה, זה הכל ביחד.
על ההתקרבות ליהדות ולדת: "תמיד האמנתי והייתי מניח תפילין, אבל טיפה אני מתחבר יותר לאהבת האחר, ללשון הרע ולדברים האלה. אני מאוד מתחבר לנושאים האלה. יכול להיות שהדברים שעברתי יותר קירבו אותי, להעריך את מה שיש לך ואת מי שנמצא שלצידך. פגעתי קצת בערך הזה. יש שערים שאני מרגיש שהוא (בורא עולם) הזיז לי את הכדור מהיד של השוער. הייתי מרגיש את זה בשערים לפני מכבי חיפה, גם בבית"ר ירושלים ובמכבי תל אביב. כיף לי, אני מכבה את הטלפון בשבת, מבלה עם אשתי והילדים, זה כיף חבל על הזמן".
על היריבות עם באר שבע: "אין לי הסבר, נגד מכבי תל אביב שזה על הנייר יריבות יותר גדולה, הכל נגמר ולחיצות ידיים וחיבוקים. משהו איתם, אני לא יודע להסביר אותו. לפני משחקים מולם, אתה מרגיש את המתח ורוצה לבוא ולנצח, ממש התפתחה פה יריבות".
איך התגברתם על עזיבת נטע לביא: "תוך כדי תנועה, גם לנו זה היה קשה וראו את זה במשחקים. התקופה הפחות טובה שלנו הייתה אחרי שהוא עזב. גם ברק עשה את ההתאמות ועזר לנו מאוד, ואני חושב שהצלחנו בסוף. הוא היה מאוד משמעותי, שחקן מדהים".
התקופה הפחות מוצלחת בספרד והאם יותר נוח לו להיות ראש לשוערים מאשר זנב לאריות: "יצאתי, קיבלתי הצעה שאי אפשר להגיד לה לא. רציתי להגשים את החלום. זה נשמע מדהים והכל, אבל לא היית במוד של באמת לטרוף את העולם. הייתי מתאמן, בא למשחק ובראש לא הייתי מוכן, הייתי ילד. היה לי מאוד קשה עם העובדה שלא שיחקתי ושהייתי לבד. לאופי שלי, חד משמעית זה יותר מתאים. אין לי מטרה לצאת שוב לליגה ספרדית או איטלקית, אני גם ריאלי. טוב לי במכבי חיפה. אם לא אקבל הצעה גרנדיאוזית עם מיליוני דולרים, אז לא, זה פחות מעניין אותי ויש לי עוד הרבה מטרות פה. יכול להיות שדברים כאלה פחות מתאימים לאופי שלי".
השחקן הכי חכם על המגרש שהוא שיחק איתו: "אני חושב שמבחינת הבנת משחק, איתי שכטר. הוא לא נותן כדור בין שניים, אבל קורא סיטואציות כמו מתי הקבוצה ככה, מתי היא אחרת ומתי צריך להעביר זמן. הוא מספר 1 בקריאת סיטואציות בתוך המשחק. שיחקתי עם שחקנים יותר טובים מאיתי, אבל מבחינת הבנת משחק הוא מדהים".
המטרת לעונה הבאה: "בעזרת השם אליפות רביעית ברצף. יש בקבוצה שלנו זרים שהצטרפו רק העונה שעדיין יש להם תחושה של חדש, ולנו יש רעב מתחדש לשמור על מה ששלנו - כמו בסדרה של מייקל ג'ורדן. כל פעם שהוא היה לוקח אליפות, הוא היה יותר ויותר אובססיבי".