רשימת השחקנים שזכו בגביע האלופות ובמונדיאל באותה עונה מצומצמת למדי. היא מתחילה ב-7 גרמנים של באיירן מינכן שחגגו ב-1974 - פרנץ בנקבאואר, גרד מולר, ספ מאייר, אולי הנס, פאול ברייטנר, האנס-גאורג שוורצנבק ויופ קאפלמן. אחר כך הגיעו שחקני ריאל מדריד שהתמידה לזכות בליגת האלופות בשנים של גביע העולם - כריסטיאן קארמבו הצרפתי ב-1998, רוברטו קרלוס הברזילאי ב-2002, סמי חדירה הגרמני ב-2014 ורפאל וראן הצרפתי ב-2018. העונה יצטרף שם חדש לרשימה, שתתעדכן בגרסה לא לגמרי הגיונית, כי העונה היה קודם מונדיאל, ורק לאחר מכן גמר ליגת האלופות. לכן גם השנה לא מתאימה - גביע העולם היה ב-2022, וליגת האלופות רק ב-2023, אבל שחקן אחד ייכנס להיסטוריה בכל מקרה. צריך רק לראות מי זה יהיה - לאוטרו מרטינס או חוליאן אלברס.
לאלברס סיכויים גבוהים יותר להניף את הגביע האירופי, כי מנצ'סטר סיטי היא פייבוריטית ברורה באיסטנבול נגד אינטר. הוא לא צפוי לפתוח בגמר, אבל במונדיאל דווקא גבר על לאוטרו בקרב על המקום בהרכב ארגנטינה. האם המצב היה שונה לו ה-VAR לא היה פוסל שער פנטסטי של מרטינס שקבע 0:2 על סעודיה במחצית הראשונה במחזור הפתיחה? אין לדעת, אבל האלביסלסטה הפסידו אז, ולאוטרו לא הרשים גם בתחילת המשחק נגד מקסיקו. אז הוא הוחלף באלברס, שאף לבש את החולצה המחייבת עם מספר 9 על הגב - ומאז הכל היסטוריה. מצד שני, לאוטרו עשה את שלו כמחליף, וגם נבחר כבועט החמישי והאחרון בדו קרב הפנדלים - הן מול הולנד ברבע הגמר והן נגד צרפת בגמר. במקרה השני כבר לא היה בו צורך, כי העסק הוכרע בתום 4 בעיטות, אבל זה כבר סיפור אחר. המאמן ליונל סקאלוני ידע שאפשר לסמוך על מרטינס תחת לחץ.
באינטר יודעים שאפשר לבנות עליו כבר מזמן, גם אם אחוז ניצול ההזדמנויות של הארגנטינאי עדיין טעון שיפור. ביחד עם רומלו לוקאקו, הוא היה גיבור הזכיה באליפות לפני שנתים, ומאזנו השתדרג עוד יותר בעונה שעברה אחרי שהבלגי עבר לצ'לסי. למעשה, הוא מאמיר כל הזמן, מאז רכשה אינטר את הסקורר מראסינג עוד בקיץ 2018, בעסקה מצוינת תמורת 23 יורו. העונה הראשונה הניבה 6 שערי ליגה בלבד, בעונה השניה הרשית לאוטרו 14 פעמים, בעונת האליפות צמח המספר ל-17, ואשקד נקבע שיא של 21 כיבושים בסרייה A. העונה עומד מאזנו על 20 בשלב זה, ונותרו עוד שני מחזורים על מנת לשדרג את השיא האישי, וגם להבטיח סופית את הכרטיס לליגת האלופות, ללא תלות בהפחתת נקודות של יובנטוס - תופעה שצצה ונעלמת, ועל הדרך הופכת את ניהול הליגה האיטלקית לסוג של בדיחה עצובה.
אם יתאמץ במיוחד מול אטאלנטה וטורינו בשני המשחקים האחרונים, מסוגל מרטינס להגיע גם למאזן הטוב ביותר של אלילו דייגו מיליטו במדי אינטר - 24 שערי ליגה בעונת 2011/12. במקרה קצת יותר סביר, הוא עשוי לטפס ל-22 כיבושים, ולהשתוות לנסיך השחור-כחול בעונה הרבה יותר חשובה - עונת הטרבל ההיסטורית ב-2009/10. מעטים האמינו שלאוטרו יישאר בסן סירו במשך 5 שנים כאשר הגיע, אבל זה בדיוק אורך הקדנציה של מיליטו, וההקבלה ביניהם מרגשת יותר ויותר - במיוחד כעת, כאשר לאוטרו היה שותף בכיר להעפלה הסנסציונית לגמר ליגת האלופות, ואף הבקיע את השער שסגר סופית את הסיפור בדרבי מול מילאן בחצי הגמר.
לאוטרו חייב למיליטו המון. את הקריירה הוא התחיל באופן סמלי ביותר כאשר נכנס בנובמבר 2015 להופעת הבכורה בליגה הארגנטינאית במקומו של הנסיך, וכך הוגדר מיידית ליורשו. הוא הצדיק את הכינוי בשתי עונות חיוביות במדי ראסינג, ואז היה למיליטו חלק מרכזי במעבר לאינטר בתפקידו כמנהל הספורטיבי של המועדון. "אני חולם ללכת בעקבותיו של דייגו", הצהיר אז הסקורר הצעיר, ובמקרה של אוהדי ראסינג האסוציאציה הראשונה היא לא בהכרח עם מראדונה. "צפוי לו עתיד מזהיר בסן סירו", הכריז הנסיך בעצמו. וכך היה. לאוטרו אולי עדיין לא הגיע למעמד של אגדה כמו מיליטו או חבייר סאנטי, אבל הוא מתקרב לשם - בתנאי שיישאר בקבוצה גם בעתיד.
מיליטו היה שחקן ספסל במונדיאל היחיד שלו ב-2010, וזה אולי הקל על מרטינס להשלים פסיכולוגית עם העובדה כי איבד את המקום בהרכב בתום שני משחקים בקטאר. הוא משתדל בדרך כלל להיות אופטימי ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, ובטורניר המדובר זה היה קל יותר - מדליית הזהב של אלוף עולם בהחלט עוזרת להתגבר על תסכולים אישיים. זו גם היתה חוויה מכוננת, ומרטינס סבור כי היא שידרגה אותו מכל הבחינות. "למדתי המון מנטלית בעונה הנוכחית. למדתי במיוחד מליאו מסי - ראיתי אותו לוקח מנהיגות, וגם דיברתי איתו על כך. זו אחריות גדולה להיות קפטן", טען לאוטרו, ובמהלך העונה אף ענד בעצמו את הסרט במדי אינטר.
על הנייר, הוא הרביעי בתור אחרי סמיר הנדאנוביץ', דנילו ד'אמברוזיו ומרצלו ברוזוביץ', אבל השלישיה הזו לא תמיד נמצאת על הדשא, ואז לאוטרו - הבאנקר של סימונה אינזאגי בחוד - מקבל את הכבוד. הוא עשה זאת מול מילאן בליגה, וגם חגג על האדומים-שחורים בליגת האלופות כקפטן. "זה רגע שנשאר לכל החיים", הוא הצהיר, והאוהדים במילאנו מקווים שהוא יתמיד ללבוש את פסי השחור-כחול למרות העניין הרב שמגלות בו קבוצות לא מעטות, כולל ארסנל וצ'לסי. האפשרות להיות אגדה וסמל כמו מיליטו צריכה להיות קורצת אל מול הרפתקאות לא לגמרי ברורות במחוזות אחרים, והעונה גם הוכיח מעבר לכל ספק שאינטר מסוגלת להיאבק על התארים - מה שמתאים לשאפתנות של החלוץ בן ה-25.
האם יוכל להגיע לגמר ליגת האלופות במדי קבוצה אחרת? אין לדעת. ובכל מקרה, גם אם תפסיד אינטר למנצ'סטר סיטי בגמר האירופי, היא מסוגלת לסיים את עונת המשבר ההפכפכה הזו עם תואר ביחד בפעם השלישית ברציפות. אחרי האליפות ב-2021 והגביע האיטלקי ב-2022, היא יכולה לשמור על התואר האחרון אם תנצח הערב את פיורנטינה בגמר באולימפיקו (22:00, ספורט1). בעונה שעברה, הצטיין לאוטרו עם צמד מול מילאן בחצי הגמר, אבל לא מצא את הרשת בגמר הדרמטי נגד יובנטוס. הפעם, הוא ישמח לא רק להניף את הפרס, אלא גם לרשום את שמו על הלוח.
זה גם הזמן להזכיר כי מיליטו הבקיע את שער הניצחון על רומא בגמר הגביע במאי 2010, זמן קצר לפני גמר ליגת האלופות בו הפציץ צמד לרשת באיירן מינכן. אם לאוטרו יכבוש מול הסגולים, יהיה זה סימן לא רע לכך שהוא מסוגל לעשות זאת גם נגד מנצ'סטר סיטי.