ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים המנוח של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז, לא יכול היה לסבול הפסדים. "הדבר היחיד שיותר חשוב בחיים מניצחון הוא לנשום. קודם נשימה, אחר כך ניצחון", אמר. סטיינברנר הקפריזי לא הרבה לחייך, כשאתה רק רוצה לאגור ניצחונות אתה לא באמת יכול ליהנות מהם. בזמן ששחקניו חגגו בתהלוכות אחרי עוד זכייה באליפות, הוא היה מתכנן את הרכש הגדול הבא. שובע לא היה שם. וכן, אנחנו יודעים שזה מזכיר לכם קבוצת כדורסל מאוד מסוימת.
יש משהו קסום בתשוקה האינסופית לאגור תארים, אבל הוא לעולם ילווה בחרדה עצומה מפני הנפילה. את זה בדיוק חווים היום אוהדי מכבי חיפה. עוד לפני חגיגות האליפות הרשמיות, הם מודאגים. העזיבה של ברק בכר היא עובדה מוגמרת כבר שבועות ארוכים, ההיסטוריה גם כך נגדם במאבק על האליפות הרביעית ברציפות, ובנוסף לכך, ספק אם היה אוהד ירוק אחד שחשב על מסאי דגו כאיש שיחליף את בכר על הקווים.
כך, באבחת יד אחת, הפכו הפורומים הירוקים מאפופי אופוריה למלאים בסימני שאלה. העיקרית שבהם: מדוע יעקב שחר, לפני עונה עם פוטנציאל הכנסות של 100 מיליון שקל, הימר דווקא על הסוס הזה?
צריך להסיר את הכובע בפני שחר, שפועל לא אחת על פי תרבות שלא נהוגה בכדורגל הישראלי, ובין היתר מקדם אנשי מקצוע מתוך הארגון שלו. עוד לפני הציניות והאלמנטים שמסתתרים מתחת לפני השטח (על פי פוסט האינסטגרם של ליטל אלברמן כנראה שהרבה מסתתר מתחת לפני השטח), הבוס ממשיך לא לדפוק חשבון ומעלה מאמנים מהנוער ישירות לבוגרים. זה קרה עם רוני לוי ועם אריק בנדו וכעת גם עם דגו. פעם בעשור הוא מזכיר שיש לו את הדרך שלו.
העניין הוא שהסיטואציה הפעם שונה והרבה יותר נפיצה. לוי נכנס לתפקיד לאחר אובדן אליפות של יצחק שום והצעיד את הקבוצה לשלושה תארים רצופים, בנדו הגיע כמחליף של ראובן עטר בשלהי הסיבוב הראשון, העיר את הקבוצה ורכב על המומנטום למאבק על התואר. דגו בא מהעמדה הקשה ביותר, אחרי שיא ההצלחה של קבוצת שושלת שרשמה עונה היסטורית. הזכייה באליפות בעונת שלב בתים שברה מחסום פסיכולוגי עצום במכבי חיפה, שאיבדה בדרמטיות שני תארים בעונות דומות בעבר. עכשיו חושבים שם על זכייה רביעית ברציפות, משהו שלא קרה כאן כבר 60 שנה. זה יכול לקרות דווקא עם דגו?
האתגר של המאמן החדש לא יהיה על הדשא. דגו, מעידים רבים בענף, הוא איש מקצוע מעולה. אין לזלזל בכך, כי אנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת נמהלים בתרבות של פרטאץ' וחפיפניקיות מעייפת. כאיש שמכיר את המערכת ולא פחות חשוב - מבין אותה - דגו, אם מנטרלים רעשי רקע, הוא בחירה לא רעה.
אלא שאנחנו, כזכור, מדברים על כדורגל, ובכדורגל אין אפשרות אמיתית לנטרול רעשים. דגו יצטרך להתמודד עם קהל לחוץ ותובעני שלא מאמין בו ולא ייתן לו יותר מדי זמן חסד, ועם חדר הלבשה מפוצץ באגו שהוא עדיין לא הכיר בקריירת האימון שלו. לבכר סלחו על הפסדים, לדגו לא תהיה את הפריבילגיה הזאת.
הציניקנים אומרים שכדי לזכות באליפות במצב הנוכחי, מכבי חיפה לא באמת צריכה מאמן. זה, כמובן, לא נכון והמינוי הצפוי של דגו מייצר מצב מעניין במערכת היחסים בין הקהלים של שלוש הגדולות למאמנים שלהן. את הקושי שלו כבר הזכרנו, אבל הוא לפחות מינוי טרי שייכנס לעונה הבאה עם דף חלק. במכבי תל אביב שורר משבר אמון עצום בין אייטור קראנקה לאוהדים, וספק אם אפשר לאחות אותו, בטח לאור הביקורות הגלויות של ערן זהבי כלפיו וההדחה בחצי גמר הגביע. בהפועל באר שבע בנה אליניב ברדה בשנים האחרונות סגל טוב בעיקרו, אבל מבוגר וחסר מחץ לעתים קרובות מדי. העונה הבאה תהיה מבחן עצום גם עבורו.
וכך, עוד לפני שהסתיימה העונה הנוכחית באופן רשמי, אופף מסך ערפל כבד את העונה הבאה. יהיה מרתק, לטוב ולרע.