ה-TD Garden, האולם הביתי של הבוסטון סלטיקס, מעוצב כאילו כדי להמם את המבקר בו בפעם הראשונה. יציע העיתונאים ממוקם מעל ה-nose bleeds, ומול הפרצוף שלך נמצאים כל דגלי האליפות של הסלטיקס והמספרים שהסלטיקס הפרישו. אתה יושב גבוה גבוה גבוה, ועדיין, גם כל כך מרחוק, ג'ימי באטלר נראה כמו שחקן מעולם אחר (ככה היה ברבע הראשון לפחות), וקודי זלר נראה בול כמו פיני חוזז.
בוסטון מיתגה את הפלייאוף הזה עם הטגליין unfinished business. ה-s הראשונה אמורה לדמות את הספרה 8, כי הם רוצים להוסיף עוד דגל ל-17 שיש למעלה, וכמובן שכל העיר מלאה בחולצות ושלטים של beat the heat, כי למה לא בעצם: שתי הקבוצות נפגשו כבר שלוש פעמים בגמר המזרח, והשנה זו הפעם השלישית בארבע שנים, ובוסטון זה לא מקום שיוותר על ההזדמנות להתכסח עם משהו או מישהו.
ואם אפשר להגדיר את הרבע הראשון (ולמעשה גם את 7 הדקות הראשונות של הרבע השני), כשלב הגישושים של המשחק, הרי שמי שהצליחה לתת את המכה הראשונה הייתה הסלטיקס. מיאמי נזקקה ל-12 נקודות של באטלר ברבע הראשון, ולפרץ יכולת בלתי נתפס של קייל לאורי הבלתי נגמר בתחילת השני, (סיים אותו עם 13 נקודות), כדי להחזיק את המשחק בחיים, לפחות עד שבוסטון התחילה לברוח - ריצה שלה ל-15:2 בתוך פחות מ-3 וחצי דקות כולל שלשה נפלאה של אל הורפורד, לא רק קבעה 62:49 02:08 לסיום המחצית, היא גם הרימה את הקהל, שבפעם הראשונה בערב עשה את הרעש המפורסם של הגארדן. מיאמי עוד הספיקה לחזור קצת, סיימה את המחצית הראשונה בפיגור 9, אבל לכותב ההדיוט היה נראה שבוסטון הולכת לרוץ עם זה עד הסוף.
לא בטוח שזה קשור לשום דבר, אבל בהפסקת המחצית עלה להופיע הכוכב האמיתי של הערב, סקובי הצ'יוואווה שהטביע כדורסל ומבחינתי ניצח את כל הופעות המחצית שיבואו. היכולת המדהימה שלו ככל הנראה נתנה למיאמי, המדורגת 8 הכי לא מדורגת 8 שאי פעם הייתה אולי, את האמונה שהיא יכולה לעשות את זה, כי את היכולת די ברור שיש לה.
בוסטון עוד הצליחה להחזיר את היתרון ל-13 בתחילת הרבע השלישי, אלא שאז מיאמי פתחה מבערים. שילוב מדהים של יכולת אדירה של באטלר ומקס סטרוס (15 נקודות במשחק, 13 ברבע השלישי), שאף סיים עם שלשה נהדרת שקבעה יתרון 103:91 למיאמי בסיום, אחרי שהמטירה על הסלטיקס המסכנים 46 נקודות - כששילוב מסוכן של קבלת החלטות גרועה במיוחד של שחקני הסלטיקס, יחד עם אובדן עשתונות של ג'ו מאזולה שלא לקח אפילו טיים אאוט אחד במהלך הריצה של מיאמי.
אבל זה הגארדן, והקהל התחיל לעשות רעש, ולרגע, או למעשה, לשלושה רגעים, היה נראה כאילו בוסטון חוזרת - פעם זה היה ג'אמפ שוט של ג'יילן בראון (שסיים עם 22 נקודות ו-9 ריבאונדים) שהוריד ל-5, אבל ספולסטרה לקח טיים אאוט ישר ועצר את הריצה הפוטנציאלית של בוסטון. 3 דקות מאוחר יותר זו הייתה שלשה של דריק ווייט, שקבעה 108:103, אבל באטלר עם אסיסט לאדבאיו ואחר כך סל בפיידאוואי אחרי סיבוב, דאג לשמור את היתרון, כשגם בצד ההגנתי היה לו רבע מצוין עם לא פחות מ-3 חטיפות, כל אחת קריטית, כל אחת נפלאה.
הקהל של בוסטון אבל לא אמר נואש, ודחף את הקבוצה שלו פעם אחת אחרונה - וברוגדון קלע זריקת עונשין שהורידה את היתרון ל-4 (114:110), 02:31 לסיום המשחק. קשה להסביר כמה רועש היה הגארדן באותו רגע, אבל החטאת העונשין השנייה של ברוגדון (19 נקודות במשחק), והשלשה של קיילב מרטין (עוד אסיסט נהדר של באטלר, שסיים עם 35 נקודות, 7 אסיסטים ו-5 ריבאונדים), סגרה את הסיפור ושלחה את הקהל המקומי לקור הלא סביר של בוסטון באמצע חודש מאי, אחרי שאיבדו את הביתיות בסדרה.
במסיבת העיתונאים בסיום המשחק, הביע ספולסטרה את התפעלותו מבאטלר ומיכולתו לקחת את הזריקות הנכונות, אבל כשבאטלר נשאל אם הוא משחק ברמה הכי גבוהה שהוא יכול להגיע אליה, הוא אמר שדווקא לא: "אני לא חושב שזה הכי טוב שאני יכול להיות, כי כדי להתרומם כל פעם צריך לקבל הזדמנות לעשות את זה ואני מאמין שאקבל עוד הזדמנויות להיות עוד יותר טוב". באטלר בחר להייחס שוב ושוב לצוות שמסביבו שמבחינתו נותן לו את היכולת לעשות את מה שהוא עושה בפלייאוף הנוכחי: "כשנותנים לי להוביל יחד עם באם, הכל אפשרי. אני משחק ברמה הזו, כי הם מאפשרים לי לעשות את זה. זה כל מה ששחקן כדורסל רוצה - שירצו אותו ושיעריכו אותו".
כשקייל לאורי נשאל על באטלר, הוא סיפר ש"תענוג לשחק עם ג'ימי, וכיף להיות חלק מהריצה הזו, ושכיף לשחקנים בקבוצה לשחק עם ג'ימי כי הוא נותן להם בחזרה גם כן". גם אדבאיו דיבר על הקבוצתיות של מיאמי, וגם אם זה אחרי ניצחון, נראה שהשחקנים בקבוצה מאוד מאוחדים - כך למשל לאורי נכנס למסיבת עיתונאים כשאדבאיו ישב לבד, וצעק עליו ש"נראה לך שאני אתן לך לענות לבד על שאלות"? אחרי השאלה האחרונה, אדבאיו שכנראה לא אוהב מסיבות עיתונאים, הפטיר למיקרופון "תודה לאל שזה נגמר", העיתונאים התקפלו והאירוע נגמר - אבל נראה שהמשחק הזה הוא רק קדימון לסדרה שהולכת להיות מאוד מותחת ושנראה ששווה להתעורר בשבילה באמצע הלילה.