לא רק בליגת האלופות ובליגה האירופית נקבעות השבוע העולות לגמר המפעל, אלא גם בגמר הקונפרנס. ווסטהאם השיגה ראשונה את הכרטיס אליו, פיורנטינה הצטרפה אליה בתום דרמה גדולה. הגמר ייערך ב-7 ביוני בפראג.
אלקמאר - ווסטהאם 1:0 (3:1 בסיכום המשחקים)
הפטישים היו עדיפים, וארבע דקות בתוך תוספת הזמן גם באו על שכרם עם שער יפה של פאבלו פורנאלס, כשגם 0:0 היה מספיק בזכות ה-1:2 מהמשחק הראשון בלודון. ווסטהאם עם גמר אירופי שלישי בתולדות המועדון (לא כולל האינטרטוטו ב-1999, אז נערכו שלושה משחקי גמר). ב-1965 היא ניצחה את מינכן 1860 בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע וב-1976 נכנעה לאנדרלכט באותו מפעל. בסיום המשחק החלה קטטה גדולה ביציעים בין שני מחנות האוהדים, גם חלק משחקני ווסטהאם מיהרו להתערב לאחר שריקת הסיום:
באזל - פיורנטינה 3:1 (4:3 בסיכום המשחקים)
איזו דרמה! תשע דקות בתוך תוספת הזמן של ההארכה הכריע אנטונין באראק, ושלח את הוויולה לגמר אירופי ראשון מאז 1989/90 (אז הפסידה ליובנטוס בגמר גביע אופ"א). השוויצרים היו רחוקים שניות מדו-קרב פנדלים, בתקווה להעפיל לגמר אירופי ראשון בתולדותיהם, אך הם נותרו עם המחמאות בלבד. ניקולאס גונסאלס העלה את האורחת ליתרון בדקה ה-35, זקי אמדוני איזן (55) אך גונסאלס השלים צמד (72) וכפה הארכה, אחרי ה-1:2 השוויצרי במשחק הראשון. שם, הופסק המשחק לכמה דקות בשל פציעה של אחד האוהדים ביציעים, ולאחר שחודש, דאג הקשר הצ'כי להכריע. וואו. פיורנטינה הפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמעפילה לארבעה גמרים בארבעה מפעלים אירופיים שונים (ליגת האלופות, גביע המחזיקות, גביע אופ"א וכעת הקונפרנס ליג). אגב, בדרך לגמר 1957 (אלופות) פיורנטינה עברה את גראסהופרס ובדרך לזכייה ב-1961 (מחזיקות) היא חלפה על פני לוצרן. היא הדיחה את באזל והגמר היחיד שאליו הגיעה בלי לעבור יריבה שוויצרית היה ב-1990 (אופ"א).