10 דקות לסיום הרבע האחרון מול מיאמי, מילווקי הובילה ב-16 הפרש ונראתה בדרך הבטוחה לניצחון שיכפה משחק שישי מול מיאמי. אבל אז כל החוליים הבאקס נחשפו בבת אחת: בעיית העונשין של יאניס, ניהול המשחק המפוזר של מייק בודנהולזר, הריווח הלא מספיק בהתקפה העומדת, ועוד ועוד. זה הסתיים במה שהוגדר בארצות הברית כ"היחנקות בקנה מידה היסטורי", ובניצחון 126:128 של ההיט אחרי הארכה שסידר להם ניצחון 1:4 מדהים בסדרה ומפגש בלתי צפוי עם הניקס בחצי גמר המזרח.
אנטטוקומפו סיים משחק מרשים מצד אחד, אבל גם עם תמרורי אזהרה מצד שני. 38 נקודות ו-20 ריבאונדים מצד אחד, אבל גם 10 מ-23 בלבד מהעונשין, שהראו שוב שעקב האכילס שמלווה אותו לאורך כל הקריירה עדיין קיים. בנוסף יאניס רשם 7 איבודים, ובדקות המכריעות ברבע האחרון ובהארכה לא הצליח לעצור את ההידרדרות. מילווקי סומנה על ידי הפרשנים וגם בסוכנויות ההימורים כפייבוריטית לזכות באליפות אחרי שסיימה את העונה במקום הראשון במזרח ונראתה דומיננטית ומאיימת בישורת האחרונה של העונה הסדירה, אבל ברגע האמת לא עמדה בציפיות. האם זה כישלון? כשיאניס נשאל על כך, הוא סיפק נאום תגובה שהפך לויראלי.
"אתה מקבל קידום בכל שנה? לא, נכון? אז האם שנה שאתה לא מקבל בה קידום היא שנה שבה נכשלת בעבודה?", ענה יאניס לאחד הכתבים שהפנה אליו את השאלה. "אני לא חושב שנכשלנו, אני חושב שעשינו עוד כמה צעדים בדרך להצלחה. תמיד יש צעדים בדרך להצלחה. מייקל ג'ורדן שיחק 15 שנים, הוא זכה ב-6 אליפויות, האם 9 השנים בהן לא זכה באליפות היו כישלון? אז למה אתם שואלים אותי את השאלה הזאת? בספורט אין כישלונות, יש ימים רעים וימים טובים, יש תקופות שאתה מצליח ויש תקופות שפחות, לפעמים מגיע התור שלך ולפעמים זה התור של מישהו אחר. זה בדיוק מה שיפה בספורט, אתה לא תמיד מנצח. השנה לא עשינו את זה ותבוא קבוצה אחרת ותיקח אליפות, ואנחנו ננסה לבוא לעונה הבאה חזקים יותר, ננסה לבנות הרגלים טובים, ננסה לשחק טוב יותר, נשתדל שלא יהיו לנו 10 ימים רצופים של כדורסל לא טוב בפלייאוף, ונקווה שנזכה באליפות. זכינו כבר באליפות אחת, אפשר לזכות בעוד אליפויות בעתיד, לא קרה שום דבר דרמטי".
אותה שאלה הופנתה גם למייק בודנהולצר, שספג ביקורות חריפות על ניהול המשחק שלו ועל ההחלטות שקיבל בדקות האחרונות. כתב "דה רינגר" קווין אוקונור כתב ש"בודנהולזר עשה עבודת אימון איומה - הוא לא השתמש בפסק הזמן שלו במהלך האחרון של ההארכה, לא השאיר את ברוק לופז על המגרש במהלך האחרון של הזמן החוקי כדי להגן על הטבעת, הוא עשה כל כך הרבה שגיאות טקטיות, זה בלתי נסלח".
"יש ציפיות עצומות מהקבוצה הזאת. יש לנו סגל מדהים, והבעלים עשה הכל כדי לחזק אותו כמה שאפשר. ניסינו. סיימנו את העונה הרגילה במקום הראשון, אבל כל מה שחשוב זה הפלייאוף, אז ברור שאנחנו מאוכזבים", הסביר בודנהולצר. "לא הייתי משתמש במילה כישלון, אנחנו לא משתמשים בה. אנחנו מתוסכלים, אנחנו מאוכזבים, כואב לנו. אבל אנחנו מאמינים בקבוצה הזאת. אני מאמין בקבוצה הזאת".
יאניס סירב למתוח ביקורת ישירה על מאמנו בסיום, אבל הודה שהיה רוצה לשמור יותר על ג'ימי באטלר במהלך הסדרה. ברוב הדקות צוות לבאטלר ג'רו הולידיי, שחקן הגנה משובח בימים כתיקונם, אבל גם הוא התקשה לעצור את הזון של באטלר. "כן, הייתי רוצה לשמור יותר על ג'ימי, אבל מתוך כבוד למאמן, אתה חייב לקבל את ההחלטות שלו", אמר יאניס. "השומר הכי טוב שלנו הופקד עליו. היו לי שיחות עם ג'רו, והוא ידע שבכל פעם שהוא קצת מתעייף, אני אקח את באטלר. אבל ג'רו כל כך תחרותי, הוא משחק כל כך חזק, והוא רצה לקחת את האתגר הזה על עצמו. בסופו של יום, הייתי מעדיף ורוצה לשמור על באטלר יותר בסדרה הזאת".
אבל באטלר היה בלתי ניתן לעצירה, והתחושה הייתה שלא חשוב מי הוצמד אליו בהגנה, ברגע הנכון והחשוב הוא ימצא את הדרך לקלוע. הוא סיים את המשחק עם 42 נקודות, והפך לשחקן הראשון אי פעם של ההיט שמגיע ל-40 נקודות ומעלה בשני משחקי פלייאוף רצופים, אחרי שבמשחק הקודם צלף שיא קריירה של 56 נקודות. אגב, עם 98 הנקודות שחיבר בשני המשחקים הללו, באטלר הפך לשחקן השביעי בתולדות ה-NBA שקולע 95 ומעלה בשני משחקי פלייאוף. הקודמים היו מייקל ג'ורדן, ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור, ריק בארי, ווילט צ'מברליין וקווין דוראנט. את הסדרה הוא סיים עם ממוצעים אדירים של 37.6 נקודות, 6 ריבאונדים, 59.7% מהשדה ו-44.3% מהשלוש.
"לא יודע מאיפה מגיע הקילינג אינסטינקט שלי. ברגעי האמת, אני תמיד זוכר למה אני עושה מה שאני עושה, שזה בשביל הילדים שלי, בשביל המשפחה שלי. אני יודע שאם אני במוד תחרותי מספיק, שאם אני מגיע בגישה הנכונה לכל מהלך, אז הכל יהיה בסדר", הסביר באטלר, שקלע 6 סלי שדה ברבע האחרון לעומת 3 בלבד (!) של מילווקי כולה.
"ג'ימי פשוט מדהים אותי בכל פעם מחדש. הוא תחרותי ברמה עולמית, ברמה ייחודית, ברמה שלא נפגשתי בה בימי חיי", מסביר מאמנו אריק ספולסטרה. "הרבה שחקנים בליגה הזאת פשוט משחקים את המשחק. הוא מגיע לנצח כל משחק. הוא פשוט מדבר בשפה אחרת. הוא נואש, מטורף, לפעמים פסיכוטי בכל הנוגע לרצון לנצח משחקים, והוא יגרום לכל אחד במגרש להרגיש את זה. בגלל זה ג'ימי הוא מיאמי היט, ומיאמי היט היא ג'ימי. כמועדון אנחנו נוקטים באותה גישה, וכנראה שלפעמים פסיכופט זקוק לפסיכופטים...".