עקרונות הם טובים, עד שהם פוגשים את המציאות.
בקיץ האחרון, הפועל תל אביב נתקלה במציאות שלה. היא "נאלצה" לוותר על כמה מהעקרונות שלה. היא הסכימה להגדיל את מכסת הזרים ולדחוק הצידה ציביון רחב, היא הסכימה לקבל את מתנת "השיריון" של הכדורסל האירופי, בניגוד לטענותיה בעבר.
היא הבינה שהגיע הזמן להיכנס לליגה של הגדולים. היא לקחה החלטה, כואבת אולי עבור מספר אוהדים - אבל זכתה בכל הקופה.
החווייה שעברה הפועל ת"א, הקבוצה שלפני קצת פחות מ-20 שנה קמה מחדש תחת שם אחר ובליגה ב', היא מכוננת בתולדות החיים החדשים של המועדון הזה. דני פרנקו והצוות המקצועי הצליחו ליצור סגל מספיק רחב, שיעניק לקהל עונה אירופית בלתי נשכחת.
הערב הזה בבדאלונה, שאמנם הסתיים בהפסד, לא היה שונה. להפך - הוא היה הקצה. למעלה מ-1,000 אוהדים באדום, פוגשים 8,000 אוהדים חמים בירוק, באחד ממגרשי הכדורסל המונומנטליים של אירופה - על הפרקט בו מייקל ג'ורדן הוביל את הדרים טים לזהב ב-92'. וזה היה ערב שכולו זהב - למרות ההפסד.
הקבוצה של דני פרנקו נתקלה בקשיים שלא הכירה. בקבוצה עם מאסה, שיודעת לעצור את היריבה בצבע ועם קהל חם, שלא כמו מרבית הקבוצות ביורוקאפ. ובכל זאת, למרות פיגור של 22 נקודות, ג'ייקובן בראון, מקריי ותומר גינת, הצליחו להפוך את התוצאה.
בפלאו אולימפיק בבדאלונה, הייתה הערב אווירה של כדורסל אירופי אמיתי. כזה של פעם, של טירוף משני הצדדים - וגם כזה בו השיפוט מוטה, לפחות ברבע האחרון, לצד אחד. העבירה החמישית של אונואקו, הייתה מכרעת במאבק של הפועל ת"א לנצח ולהעפיל לחצי הגמר.
אבל בסוף, כאשר פוגשים קבוצה שקולעת 26 מ-26 מהעונשין, כל כך מאומנת עם כל כך הרבה ניסיון - במיוחד בדמות אנטה טומיץ' הבלתי נגמר, שהיה יכול לקבל בפסיכומטרי שלנו ציון של 800 עם איי. קיו. הכדורסל שלו - אין לך סיכוי. אפילו אם לרגע היה לך סיכוי.
הפועל תל אביב הגיע לצומת בקיץ האחרון - ובאמצע אפריל, היא מבינה שהיא לקחה את הפנייה הנכונה. זו שיכולה לקחת אותה למאבק אמיתי על אליפות בליגה ולהמשך שנים מוצלחות ביורוקאפ.
לאוהדים שהיו פה, העקרונות הללו הן עניין נשכח. הם לא ישכחו את הערב הזה והמסע לבדאלונה.