בימים שבהם הפועל ירושלים החלה לבנות את המסורת שלה כקבוצת צמרת, כשעוד שיחקה במלחה, הקריאה שהייתה מזוהה יותר מכל עם אוהדיה הייתה "מל-ח-מה, מל-ח-מה, מל-ח-מה". וזה, לטוב ולרע, המוד שאיתו יגיעו הערב (רביעי, 19:00) האדומים למשחק הכי חשוב שלהם, לפחות בשלוש השנים האחרונות: המפגש השלישי בסדרת רבע גמר ליגת האלופות מול א.א.ק אתונה, שיכריע מי מבין השתיים תעלה לפיינל פור - ובעצם, לא רק. יהיו לו משמעויות רבות אחרות.
עוד לא חלף שבוע מאז הכאוס באנו ליוסיה, ונראה שכל כך הרבה קרה. ההלם שחוו אוהדי ירושלים מהפרעות שעברו באולם; האישומים מצד אנשי א.א.ק כאילו לא השיגו מלון או ששחקניהם ספגו איומים טלפוניים בחסות המועדון הישראלי; העונש הכבד שהטיל בית הדין על היוונים והתגובה הנזעמת של האדומים על הקנס שהם עצמם ספגו; וכמובן, הודעת הפיוס המוזרה והמנותקת שפירסמו איגודי הכדורסל של שתי המדינות, כאילו מדובר באירוע סימטרי ולא בהתפרעות של צד אחד.
כל אחד ואחד מהאירועים הללו רק העיר את האמוציות והגביר את הכעסים, וכולם יחד יביאו כ-11 אלף צופים לארנה בתחושה שאפשר לקמט לשלוש מילים: העולם כולו נגדנו. מספיק להציץ בטרמינולוגיה שבה השתמש המועדון בהודעת שיווק הכרטיסים, כדי להבין את הלך הרוח. "צו 8", נכתב בכותרת. "זה הזמן להראות לעולם את כוחו של הצבא האדום", נכתב בטקסט עצמו - ומיד עברו הירושלמים להסתייגות: "זה צבא של אהבה... בלי אלימות, בלי פרובוקציות, אבל עם הרבה תשוקה ורעל בעיניים".
שאלת מספר האוהדים שיש להפועל ירושלים היא אחת הקשות לפיצוח. בשלוש השנים הראשונות לאחר עזיבת מלחה, על 2,000 מושביו, הצליחה הקבוצה לבצע את הקפיצה באופן די מדהים ומילאה כמעט לחלוטין את הארנה הענקית בשמונה מקרים שונים; לא נתון מובן מאליו, כשמדובר באולם שתכולתו גדולה ב-550% מהבית הקודם, גם אם הוא התמלא רק במשחקי ענק וב"סיוע" של קהלים יריבים.
אלא שמאז 2017 זה לא קרה אפילו פעם אחת. אורי אלון פרש מהבעלות, התקציב התכווץ, הקבוצה נטשה את היורוקאפ לטובת ליגת האלופות, בין ההנהלה לגרעין הקשה של האוהדים נוצר משבר אמון וגם משבר הקורונה לא בדיוק עזר. גם העונה, כשבשלב די מוקדם התברר שבבירה נבנה תלכיד מצליח ומנצח, האדומים התקשו לנפץ את רף 6,000 האוהדים במשחק - כולל מוזמנים.
עד שהגיעו פרעות אתונה. מה שלא עשו מינוי המאמן הכריזמטי מסרביה, הזכייה בגביע המדינה, רצף הניצחונות הממושך בכל המסגרות - עשה האירוע האלים באתונה. קשה להפריז בחשיבותו של המשחק הערב, אבל ספק אם בתנאי מעבדה הוא היה מצליח לעורר כל כך הרבה עניין בעיר. הסנטימנט הלאומי עבד כאן שעות נוספות ויצר את התמונות המרשימות שייצאו, מן הסתם, מהארנה.
לירושלים, על פי ההערכות, יש כ-4,000 מנויים והיא נוהגת לחלק 1,500-1,000 הזמנות (רובן למחלקת הנוער של המועדון). בין 4,000 ל-5,000 כרטיסים הוצעו למכירה, במחירים זולים יחסית שמתחילים ב-30 שקלים לילד וב-40 שקלים למבוגר, ומגיעים עד 200 במקומות הטובים ביותר. הכרטיסים האלה נחטפו ואזלו השבוע במהירות מסחררת.
שאלה מעניינת בפני עצמה היא באיזו צורה תתקבל א.א.ק בידי האוהדים באדום. ברור מאליו שהקהל בירושלים לא ייגרר לאלימות מכוערת וחמורה כפי שנראתה על ידי הצד היווני בשבוע שעבר, אבל בימים האחרונים התנהלו לא מעט שיחות והועלו רעיונות רבים לגבי התגובה ביציעים: ההצעה לחלק לצופים אלפי דגלי ישראל נתקלה בהתנגדות, משום שבבירה סולדים מייחוס "הקבוצה של המדינה"; חלק מהאוהדים בילה שעות נוספות בהכנת שלטים עם סלוגנים בשפה היוונית; היה מי שהציע בכלל לקבל את היריבה בוורדים, כדי להמחיש את ההבדל בין המחנות, אבל גם הוא נתקל בדחייה.
אחרי חמש שנים נטולות ארנה מלאה, גם המועדון והקבוצה יעמדו הערב למבחן. המועדון - משום שהוא נמצא בנקודת זמן רגישה וקריטית, רגע לפני העברת הבעלות למתן אדלסון; והקבוצה - משום שכישלון שלה עלול להבריח מחדש את הצופים ה"לא טבעיים" שמצטרפים עתה, בעוד הצלחה יכולה לייצר מינוף להמשך העונה ולאחריה.
האתגר הכי גדול מונח בסופו של דבר על כתפיו של אלכסנדר דז'יקיץ', והפעם לא מדובר רק באתגר המקצועי. הלך הרוח שביטאה הנהלת ירושלים בשבוע האחרון לא הוסיף שקט תעשייתי למערכת (בלשון המעטה), והמאמן יצטרך לדעת לנטרל את הרעשים מסביב ולמקד את שחקניו במשחק עצמו. זו לא תהיה משימה פשוטה, וגם הוא עצמו מודה שאינו יודע כיצד הם יגיבו לסיטואציה שתתגלה הערב במגרש. האמוציות מסביב יכולות לתת בוסט של אנרגיה לקבוצה, וגם להלחיץ ולייצר רחש שלילי במקרה של הסתבכות במהלך המשחק.
"כולם באנרגיות טובות ורוצים כבר להתחיל", תיאר עוז בלייזר, אחד שכבר חווה אולם מלא או שניים בחייו. "יהיו פה 11 אלף איש, ואנחנו מחכים למשחקים האלה. אנחנו צריכים לשחק את המשחק, לא את האירוע, ולעשות את הדברים שהביאו אותנו לכאן. אני לא חושב שיש עלינו לחץ. היינו העונה בכמה משחקים של הכל או כלום, וניצחנו. אנחנו מוכנים לרגע ומוכנים להתעלות".