היה זה יום קיץ מהביל, כפי שהאגדה מספרת. במשרדי הפועל תל אביב החליטו ללכת על פרויקט היורוקאפ, כשבליבם לא מעט חששות: איך יעמדו לראשונה בלו"ז הרצחני? כיצד יטפלו בלוגיסטיקה הכרוכה בהגעה ליעדים שאינם פריז ולונדון? והאם ישלמו מחיר מהותי בליגת העל לאחר שיובסו, אם יובסו, בחלק מהמשחקים באירופה?
אלא שמול הפחדים הטבעיים, קיננה בליבם של ראשי המועדון השאיפה לבצע קפיצת מדרגה, ובין לבין הם האמינו שגם אם ייתקלו בקשיים - הפורמט הידוע לשמצה יוכל להציל אותם. המטרה ההתחלתית הייתה די פשוטה: להתברג בין שמונה הראשונות מבין עשר קבוצות בבית שאליו יוגרלו, ואחר כך להפוך לבורסאספור.
הטורקים, תחת אימונו של דושאן אלימפייביץ', פיצחו אשתקד את השיטה. הם סיימו רק במקום השביעי ובקושי עלו, כשמאזנם במשחקי החוץ עומד על 2 מ-9; זה לא הפריע להם לצאת למסע הרואי של שלושה ניצחונות בבלגרד, בלובליאנה ובאנדורה, ולהגיע עד לגמר.
"זאת הכלכלה, טמבל", דיקלם ביל קלינטון בדרך לניצחון במרוץ הנשיאות בארה"ב בשנות ה-90. "זאת השיטה, טמבל", היה המסר שהעביר מאמן בורסה, דושאן אלימפייביץ'. עונת היורוקאפ אינה מוכרעת בהכרח על כישרון, תחכום או יכולת אימון, ובוודאי שלא על הביתיות. הסוד הוא להגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון לכושר שיא ובכשירות מקסימלית; ככה זה כשמשחק אחד בודד חורץ גורל בשמינית הגמר, ואחריה ברבע, בחצי ובגמר עצמו.
יתרון הביתיות שעליו עמלו הקבוצות הטובות במפעל במשך חצי שנה היה יכול להיות חשוב וקריטי במקרה של סדרות. במשחק נוקאאוט הוא עלול להפוך לנטל. כשהדברים מתחילים להשתבש, היריבה הנחותה לכאורה מצליחה לזנב ולייצר מומנטום והרחש מהיציעים מכרסם - יש כאלה שקורסים תחת הלחץ. שתי קבוצות הפסידו בעונה שעברה בבית בשמינית הגמר; אלה היו דווקא בדאלונה ופרטיזן בלגרד, שעמדו על מאזנים מושלמים של 0:9 ו-0:8 בהתאמה באולמן.
הפועל תל אביב הצליחה, אולי הצליחה מדי, בקמפיין הבכורה שלה. לא רק שהבטיחה מזמן את עלייתה, היא נאבקה על המקום הראשון לאורך רוב שלבי העונה, ובמקום להיות בורסאספור - היא תיכנס מחר (רביעי, 21:00) למגננה ותנסה להימנע מהפסד ביתי שיטרוק עליה את הדלת.
האדומים כבשו את היורוקאפ, ומדורגים ראשונים בין 20 המשתתפות בנקודות (88.7), בריבאונדים (40.1), באסיסטים (21.6) ובמדד (108.8). ב-18 המחזורים שהתקיימו, שחקני הקבוצה זכו שמונה פעמים בתואר ה-MVP השבועי. שמונה משחקים בשלב הבתים הסתיימו בפער של 30 נקודות ומעלה, והנציגה הישראלית חתומה על שלושה מהם. היא מדורגת שנייה במאזן הביתי עם 1:8 ורביעית במאזן החוץ עם 4:5.
אין ספק שהפועל ניצלה את היחלשות המפעל ואפרוריותו כדי להתברג בצמרת. רק קבוצה אחת - לוקומוטיב קובאן - הורחקה מהיורוקאפ בגלל המלחמה באוקראינה, אבל האפקט המשני יצר תגובת שרשרת; היעלמותן של שלוש רוסיות מהיורוליג הקפיצה כיתה את ולנסיה ופרטיזן, וייתכן שגם מונאקו הייתה חוזרת לגביע המשני, אלמלא הסיטואציה הפוליטית שנוצרה באמצע העונה שעברה. למעשה, קובעי הליינים באתרי ההימורים באירופה האמינו בדני פרנקו ושחקניו כבר בתחזיות הראשוניות שלהם, ונכון לעכשיו הם מדורגים במקום החמישי בסיכויי הזכייה - עם יחס מחמיא של 1 ל-11.
ונציה, שתגיע להיכל קבוצת שלמה בשמינית הגמר, היא קבוצה פחות טובה ומבריקה מיריבתה התל אביבית, אבל קורצה מהחומר שעלול לעורר לא מעט בעיות. היא משחקת כדורסל מבוקר ואיטי, מדורגת רק במקום ה-15 במפעל בנקודות (80.7), במקום ה-16 בריבאונדים (34.1) ובמקום ה-13 באסיסטים (16.8), ואם צריך להגדיר אותה בשתי מילים הן בוודאי יהיו: בלתי צפויה.
מרקו ספיסו, משרידי אוניקס קאזאן הנפלאה שנעצרה ביורוליג בעקבות פלישתו של ולדימיר פוטין, חזר לאיטליה והפך מיד למנהיג הקבוצה. בשבוע שעבר הוא שב לפעילות אחרי השבתה של כחודש וחצי, ולצידו יש לא מעט שחקנים מנוסים, ובראשם ג'ייסון גריינג'ר, ריקרדו מוראסקיני, מייק בראמוס, ג'ף ברוקס ומיצ'ל וואט. במהלך העונה חוותה הקבוצה טראומה ספורטיבית, שנפרדה ממאמנה בשבע השנים האחרונות וולטר די רפאלה, אבל מימד הניסיון לא נפגם עם הגעת הבוס החדש; נבן ספאחיה הוא היחיד בין 16 המאמנים שנותרו ביורוקאפ שכבר זכה בו בעבר, אי אז ב-2010 עם ולנסיה.
אם יש מישהו שממחיש את חוסר העקביות של ונציה, הרי שזהו וואט. בגיל 33, אקס עירוני נס ציונה עדיין לא מצליח לייצר יציבות - וברוב המשחקים העונה הוא נע בין מספרים אדירים לחלשים ממש. אצלו אין אמצע: בשבע הופעותיו הטובות ביותר ניפק 19.4 נקודות, 68.9% לשתיים ומדד 24.7; בשש הגרועות נתקע על 6.1 נקודות, 39.4% לשתיים ומדד 3.5. המפתח לעצירתו - סיבוך בעבירות (נשמע מוכר, הקורא צ'ינאנו אונואקו?).
שני שחקנים באדום מבינים בוודאי במה מדובר. לפני שנה, בדיוק בשלב הזה, הביסו תומר גינת וג'ורדן מקריי בבית את ונציה 66:87 עם לוולואה, לפני שנכנעו ברבע הגמר לוולנסיה. מי שנחשב אולי לשחקן המסוכן ביותר בצד השני הוא בכלל דרק וויליס (12.8 נקודות, 49.1% לשלוש), שהגיע אשתקד עם בדאלונה למקום הראשון והפסיד לאולם מהמקום השמיני, למרות שהצטיין וקלע 17 במשחק המכריע.
בעונה שעברה ניצחו הביתיות ב-60% מהמשחקים בשלב הבתים, ושמרו על אותם 60% גם בפלייאוף; זה לא הפריע לקבוצות שבמקומות 4 ו-7 - וירטוס בולוניה ובורסאספור - להגיע לגמר. העונה, באופן זהה כמעט לחלוטין, עומדות המארחות על 60.7%, וכעת נותר לראות מי יצליחו לנצל את הביתיות, או לפחות להינצל ממנה. הדקו חגורות, רכבת ההרים יוצאת לדרך.