עכשיו זה מאני טיים: סיכום העונה השלישית של דני אבדיה ב-NBA

בעוד כמה ימים תסתיים השנה השלישית של דני אבדיה ב-NBA. את הסיכום שלה ראוי להתחיל מהסוף: הוא כאן כדי להישאר. אבדיה הוא שחקן רוטציה לגיטימי בליגה הטובה בעולם, הוא מקבל דקות לא בגלל הפוטנציאל שלו אלא בזכות מה שהוא תורם כרגע לקבוצה שרוב העונה ניסתה להיות תחרותית.

כמו בכל עונה של עומרי כספי, גם בכל עונה של אבדיה חשוב להדגיש כמה זה לא מובן מאליו להיות שחקן NBA. יש בליגה כ-300 שחקני רוטציה והם הקרם דה לה קרם של שחקני הכדורסל בעולם, 300 מתוך עשרות או מאות אלפי שחקנים מקצוענים ועוד מיליונים שניסו להיות, באחד מענפי הספורט הפופולאריים בעולם. זו הליגה שמשלמת את המשכורת הממוצעת הגבוהה ביותר, משכורת שרק תגדל לאחר הסכם שידורים חדש שיגיע בקרוב. להיות שחקן NBA לאורך זמן זה הישג עצום בפני עצמו ואבדיה, אם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי, יהיה שחקן NBA עוד שנים רבות.

הסיבה המרכזית שדני אבדיה הוא שחקן NBA לגיטימי כיום היא ההגנה האישית שלו. בזמן שהיכולת ההתקפית מתאפיינת בחוסר יציבות שעוד ניגע בה, ההגנה ממשיכה להיות העוגן שלו. כבר בעונה שעברה דני מיצב את עצמו כשומר אישי בכיר, השנה הוא שיפר כמה ניואנסים חשובים. הוא עובר חסימות טוב יותר, מגיע מוכן אליהן, חוזר מהר אל השחקן שלו, מבין מתי עדיף לבצע חילוף. היכולת שלו למנוע מסקוררים בכירים לעלות לזריקה נוחה היא מהטובות בליגה, פעמים רבות הם פשוט מוותרים על הזריקה וממשיכים את ההתקפה.

קשה למדוד הגנה אישית והגנה באופן כללי. מדדים רבים מנסים לספק נתון בודד ואף נתון כזה לא ממצה. המדד שנחשב לאחד האמינים והמקיפים ביותר שייך לאתר BBALL INDEX ונקרא מדד לברון ההגנתי (כן, זה השם. לברון כראשי תיבות די מאולצים לשורה של נתונים שהמדד הזה בודק). מבין שחקנים ששיחקו לפחות אלף דקות, אבדיה מדורג במקום ה-32 בליגה במדד לברון ההגנתי. רוב השחקנים שמדורגים לפניו הם שחקני פנים. אם מתמקדים רק בסטופרים, בשחקנים שעיקר העבודה שלהם זו ההגנה האישית על שחקני חוץ, הוא מדורג עשירי. גם במדד שבוחן את הקושי של המאץ'-אפ, מי שומר על השחקנים הטובים ביותר של היריבה, אבדיה מדורג גבוה מאוד לכל אורך השנה.

גם אם מדד לברון ההגנתי מפריז במעט, ניתן לדבר על אבדיה די בביטחון כאחד מ-15-20 השומרים האישיים הטובים ב-NBA כיום. והמשמעות שלו אף גדולה יותר. חלק מהסטופרים הבכירים, כמו אלכס קארוסו שמדורג ראשון מבין שחקני החוץ וחמישי כללי, הם שחקנים נמוכים ששומרים בעיקר על גארדים ויתקשו להתמקד עם פורוורדים גבוהים ופיזיים. אחרים הם פורוורדים פיזיים שמתקשים להתמודד עם גארדים זריזים.

אבדיה, לעומת זאת, יכול לשמור על ארבע עמדות ברמה דומה של יעילות. זה הופך אותו לשומר מגוון שמסוגל לקחת על עצמו את שחקן החוץ הבכיר של כל יריבה בליגה, וזה מה שהוא אכן עשה לאורך העונה. הוא גם אידיאלי להגנה של חילופים אוטומטיים, כי אף שחקן חוץ לא ירגיש מולו במיס-מאץ' שניתן לנצל. בעצם, לא רק שחקני חוץ. פרט לרשימה מצומצמת של סנטרים בכירים עם משחק פוסט איכותי, רשימה שכנראה ניתן להכניס לכף יד אחת, לא תהיה סיבה ליריבה לחפש דווקא את השחקן שאבדיה שומר עליו גם כשמדובר בשחקן פנים.

גם בחלקים הקבוצתיים של ההגנה אבדיה עושה עבודה טובה. הוא קורא סיטואציות ומבין את הרוטציות הנכונות, וכשהוא קרוב לסל הוא מספק עזרה מתוזמנת, נוכחות טובה בצבע ביחס לשחקן חוץ ועזרה גדולה בריבאונד ההגנה. אחד היתרונות הגדולים של דני כשחקן חוץ שמקבל בחילופים שחקני פנים זו היכולת להתמודד עם שחקני הפנים בריבאונד: לסגור אותם, להתמקם לפניהם, להצליח לגעת בכדור או לקחת ריבאונד קשה. בכלל, הוא ריבאונדר הגנה מהטובים בליגה בין שחקני החוץ, וזו עוד תכונה שקטה וחשובה מאוד.

כל היכולות ההגנתיות שתוארו עד כה מקבלות משנה חשיבות בפלייאוף. לצערו, דני נמצא בקבוצה שכרגע לא מסוגלת להגיע לפלייאוף, לכן הוא לא יוכל להראות מה הוא מסוגל ולא נוכל לבחון את היכולות שלו בסדרה שלמה מול קבוצה עם כוכב-שניים בכירים. אבל ניתן להיות בטוחים שהיכולות האלה לא חומקות ממקבלי ההחלטות בליגה. שחקני הגנה מסוגו זה משהו שכל קבוצה הייתה רוצה ברוטציה שלה, כל זמן שיש להם משהו לתרום גם בהתקפה או פוטנציאל להתפתח לשחקני התקפה סבירים.

הפוטנציאל ההתקפי קיים. זה עוד לא נראה במספרים, בהם יש רק שיפור קל משנה שעברה, אבל כן היו בעונה הזאת יותר משחקים ויותר תקופות בהן ניתן היה לזהות את היכולות ההתקפיות שכן יש לאבדיה וניצוצות מיכולות שעדיין מתפתחות.

היכולת ההתקפית הבולטת של דני היא יכולת המסירה. הוא מביא אותה לידי ביטוי בסיטואציות מגוונות. כאשר הוא לוקח ריבאונד הגנה הוא מיד מנסה להוציא את וושינגטון להתקפת מעבר, הוא סומך על היכולת שלו לקבל את ההחלטה הנכונה וכמעט תמיד אכן מקבל אותה. שחקנים שחושבים מהר ומוסרים טוב יכולים לנצל הגנה לא מאורגנת כדי ליצור לחברים לקבוצה מצבי זריקה נוחים ומהירים, וזה בדיוק מה שאבדיה עושה כמה פעמים בכל משחק.

אבדיה הוא גם מוסר מחונן במהלך חדירות לסל. הוא יודע למסור בכל שלב של החדירה ויודע למסור גם פנימה, לשחקן שתופס עמדה או חותך לסל, וגם החוצה לקלעים. התזמון שלו מדויק והוא חושב צעד קדימה כדי ליצור את זוויות המסירה הנכונות. במהלך התקפות מסודרות הוא יכול לתפקד כסוג של מקשר, לזהות יתרון שנוצר ולהעביר לשם את הכדור במהירות. בסך הכל, הוא מוסר השנה 2.8 אסיסטים למשחק ו-5 אסיסטים פוטנציאליים (מסירות שלו שהופכות לזריקות לסל), נתונים יפים לשחקן שלא נוגע הרבה בכדור רוב הזמן. הוא מדורג 34 בין הפורוורדים בליגה באסיסטים פוטנציאליים.

על יכולת המסירה ניתן לומר שבשנה שעברה דני הראה ניצוצות שלה והשנה כבר השתמש בה בעקביות. השנה הניצוצות מגיעים בסיומת בצבע. לצד תקופות בהן הוא מתקשה מאוד לזרוק בתוך צפיפות, מה שבלט מאוד גם בשנה שעברה, השנה יש יותר ויותר רגעים בהם אבדיה מרגיש יותר בטוח קרוב לסל. ברגעים כאלה הוא נע פנימה במהירות שמקשה מאוד לעצור אותו, משתמש בהטעיות ובתנועות קטנות כדי לשפר עמדה לזריקה ומסיים טוב גם זריקות קשות.

בשבועיים-שלושה האחרונים, לאחר שוושינגטון ויתרה על העונה ונתנה לכוכבים לנוח, אבדיה מקבל הזדמנות להוביל כדור ולהגיע לסל יותר בעקביות. אין טעם להתייחס למספרים המנופחים בשלב הזה של העונה, גם לא לכמות האיבודים, כי זו בדיוק ההזדמנות עבורו למתוח את קצה גבול היכולת שלו בסיטואציה בה הקבוצה לא רוצה לנצח. הנתון שכן עשוי להיות חשוב הוא השדרוג באחוזי הקליעה קרוב לסל.

ב-69 המשחקים הראשונים של העונה אבדיה קלע ב-66.7 אחוזים מתחת לסל, נתון די נמוך, וב-24.7 אחוזים מהאיזור הרחוק של הצבע, טווח הפלואוטר. בשבעת המשחקים האחרונים, מאז שוושינגטון ויתרה על העונה, הוא קלע ב-72 אחוזים מתחת לסל וב-57.1 אחוזים מטווח הפלואוטר. גם כמות הזריקות משני הטווחים גדלה משמעותית. בתקופה הזו הוא למד להשתמש בגוף שלו כדי להזיז שומרים וליצור לעצמו מרווח לעלות לזריקה נוחה קרוב לסל. אם זו התחלה של מגמה, אם אבדיה לומד לסיים ביעילות בצבע, זה שדרוג חשוב מאוד למשחק ההתקפה שלו שייתן לו ביטחון להגיע יותר לאיזורים האלה. הנתונים הראשונים שאבדוק בשנה הבאה הם נתוני הקליעה של דני בצבע, גם הכמות וגם האיכות. הם מדד יותר חשוב אפילו מאחוזי השלשות.

הבעיה הכי גדולה של דני אבדיה השנה הייתה חוסר היציבות. הוא נע בין מקבצים של משחקים טובים ורעים, כל פעם שנדמה היה שהוא כבר מתייצב הגיע רצף רע חדש. באופן גס, ניתן לחלק את העונה הזו לארבעה מקבצים רעים וארבעה טובים, כשהאורך שלהם מתחלק באופן די שוויוני.

בתקופות הרעות אבדיה הוא שחקן מאוד חסר ביטחון בכל מה שקשור לזריקה לסל, גם מבחוץ וגם מתוך הצבע. לפעמים הוא פאסיבי ותקוע בפינה, לפעמים הוא כופה זריקות ופעולות שלא צריך, לפעמים הוא פשוט לא פוגע. ההגנות לומדות עם הזמן להתעלם ממנו בימים כאלה, מה שמקשה על משחק ההתקפה של וושינגטון. בתקופות הטובות הוא שחקן שזורם עם ההתקפה, מקבל החלטות נכונות, מתמקם באיזורים מהם ניתן ליזום, חוסם חזק, נע בהחלטיות לצבע ללא כדור, נראה בטוח בזריקות שלו.

הבשורה הטובה היא שהתנודות האלה טבעיות לשחקן צעיר. זה זמן טוב להזכיר שאבדיה הגיע לליגה בגיל צעיר מאוד ואת העונה הבאה הוא יתחיל כשהוא עדיין בן 22. הוא צעיר יותר, למשל, מקיגן מארי, הבחירה הרביעית בדראפט האחרון, ומבוגר רק בשלושה חודשים מג'יילן וויליאמס, אחד מהרוקיז הבולטים העונה. לשחקנים צעירים לוקח זמן להכיר את עצמם ולהתאקלם בעומס הפיזי והמנטאלי של עונת NBA מלאה. היכולת של דני לספק ארבעה מקבצים טובים עם כ-40 משחקים טובים נותנת תקווה להאמין שבקרוב הוא יוכל לספק גם עונות מלאות כאלה.

הבשורה הרעה היא שהתנודות שלו קיצוניות מאוד, גם ביחס לשחקנים צעירים ב-NBA. בתקופות הרעות הוא נכנס ללופ שהוא מתקשה לצאת ממנו, הביטחון שלו יורד מהר. בזמן שהרבה שחקנים כן לומדים להתייצב ביכולת טובה, רבים אחרים לא מצליחים לעשות את זה ונותרים לא יציבים לאורך הקריירה. אבדיה נמצא בסכנה להיות שחקן כזה.

קשה לנתח חוסר יציבות ומה צריך לעשות כדי להתגבר עליה. מדובר בתהליך פנימי של שחקן, ביכולת לשלוט באופן בו הוא עולה לפרקט ומשחק. זה תהליך פיזי ומנטאלי, כי העייפות שמובילה לחוסר יציבות היא גם פיזית וגם מנטאלית. אין הסבר לשאלה למה יש שחקנים שכמעט כל ערב ישחקו בערך באותה רמה ושחקנים שאי אפשר לדעת מה נקבל מהם בערב נתון. האם לאבדיה יש את הכלים לבצע את התהליך הפנימי הזה? הנתון היחיד שיש לנו הוא שיש לו מוטיבציה גבוהה מאוד להשתפר, וזה התחום בו הוא חייב להשתפר כדי להפוך לשחקן NBA משמעותי באמת.

ברמה המקצועית, הקושי הבולט ביותר של אבדיה כרגע הוא היכולת ליצור לעצמו מצבי זריקה. משחק האחד על אחד שלו פחות טוב מהצפוי, הוא מתקשה מאוד ליצור מרווח שמאפשר לו לעלות לקליעה נוחה מחצי מרחק ורוב הזמן גם בצבע. בשבועות האחרונים זה בולט במיוחד כי הכדור נמצא אצלו ביד לא מעט ולפעמים הוא אף מוביל הכדור המרכזי של הוויזארדס. בדרך כלל הוא מתחיל מהלך כדי למסור, ואם לא נוצרת אופציית מסירה טובה הוא נתקע. ההגנות לומדות את זה, לא מביאות מולו עזרה ואז גם יש פחות אפשרויות מסירה. אם הוא לא ילמד ליצור לעצמו מצבי זריקה הוא לא יוכל לשמש כמוביל כדור אמיתי ויצטרך להסתפק בתפקיד משני בהתקפה. זה לא נורא, רוב השחקנים בליגה הם כאלה, אבל זה מנמיך את התקרה שלו.

מה לגבי הקליעה משלוש? השנה היא הייתה תלויה מאוד בכושר הכללי, בתקופות הרעות אבדיה קלע באחוזים איומים ובטובות בסבירים. הממוצע נשאר חלש, אבל במקרה הזה ניתן לקוות שאם הוא ילמד להתייצב באופן כללי גם הקליעה תתייצב על אחוזים מתקבלים על הדעת. עם יכולת מסירה טובה וסיומת מספיק טובה בצבע זה יספיק, לפחות לבינתיים.

היתרון בקבוצה שלא מעפילה לפלייאוף הוא שהקיץ שלה ארוך מאוד. לאבדיה יהיו עכשיו שלושה חודשים של פגרה אמיתית לפני שיתפנה למשימות הנבחרת הלאומית. אבדיה אוהב להקדיש את הקיץ לשיפור יכולות, אבל אולי הפעם תהיה חשיבות רבה יותר למנוחה פיזית ומנטאלית שתאפשר לו להגיע בשל יותר לעונה הבאה. תמיד יש יכולות שניתן לשפר, אבל הוא הגיע לשלב בו היכולות שלו מספיקות כדי להיות שחקן NBA חשוב, אם הוא יידע להביא אותן לידי ביטוי בעקביות.

סוף העונה השלישית זה השלב בו קבוצות יכולות להציע לשחקנים שלהן הארכת חוזה. האם וושינגטון תציע לאבדיה חוזה משמעותי ארוך טווח? את זה כנראה נדע רק לקראת סוף הקיץ, כי לפני כן הוויזארדס יהיו עסוקים בבניית הסגל לעונה הקרובה.

ההימור שלי הוא שכן. וושינגטון זקוקה לשחקני הגנה איכותיים ליד הכוכבים ודני הראה מספיק פוטנציאל התקפי כדי להצדיק הימור עליו לטווח ארוך. הוא מסוג השחקנים שקבוצה שמוותרת עליהם כשהם צעירים יכולה מאוד להצטער על כך בעתיד. תקרת השכר צפויה לעלות בשנים הקרובות, וחוזים שנראים גבוהים כיום ייראו יותר נוחים בעוד כמה שנים, אז כדאי לקבוצות להציע חוזים כאלה כעת. חוזה בסדר גודל של 60 מיליון דולר לארבע שנים, ממוצע של 15 מיליון דולר לעונה, לא ייחשב לגבוה כשהעלות השנתית שלו תהיה פחות מעשרה אחוזים מתקרת השכר. שחקני רוטציה ב-NBA הולכים להיות מאוד עשירים בשנים הקרובות, וסיכוי גבוה שאבדיה יהיה אחד מהמרוויחים מכך.

האם אבדיה ייקח הצעה בסדר גודל כזה? גם כאן ההימור שלי הוא שכן. זה יכול להיות החוזה שיסדר אותו לכל החיים, וגם אם הוא יוכל לקבל יותר אחרי עונה מוצלחת זה לא שווה את הסיכון. יש לו עוד לא מעט מה להוכיח והוא כבר עבר פציעה אחת די קשה, פציעה נוספת יכולה להפוך אותו לשחקן שמפחדים להמר עליו. מעבר לכך, אם הוא יתפתח לשחקן חמישייה חשוב והחוזה שלו ייחשב לנוח יש בכך גם יתרון, זה יהפוך אותו למבוקש יותר בשנים הקרובות.

רבים בטח היו רוצים שאבדיה יוותר על הצעה של וושינגטון כדי לא להיתקע במועדון הבינוני הזה. אבל לא פשוט להשתחרר מהקבוצה שבחרה אותך בדראפט אם היא רוצה אותך. דני צעיר מספיק כדי לבסס את עצמו בליגה ולבחור את הסיטואציות המתאימות לו עוד 4-5 שנים, כשהוא יהיה בן 26-27. ותמיד דברים יכולים להשתנות. כל קבוצה נמצאת במרחק שניים-שלושה מהלכים טובים מלהפוך לקבוצת צמרת, לפרטים ניתן לפנות לסקרמנטו.

העתיד של וושינגטון יכול לקבל תפנית בחודשים הקרובים. עם מזל בהגרלת הלוטרי היא יכולה לקבל את אחת משתי הבחירות הראשונות בדראפט עם שתי בחירות מבטיחות במיוחד. בהמשך הקיץ קריסטאפס פורזינגיס וקייל קוזמה יוכלו לצאת מהחוזה שלהם וכנראה יעשו את זה, השאלה אם ומי מהם יישאר תהיה חשובה מאוד. אבדיה יצר קשר טוב עם פורזינגיס ונהנה מהריווח שהוא יוצר, בעוד שעזיבה של קוזמה תפנה לו דקות וזריקות ואולי גם תתאים לקבוצה מבחינת איזון. בסוף הקיץ נהיה חכמים יותר לגבי הסיטואציה בה אבדיה נמצא ומידת האמון של המועדון בו.