"חייבים למצוא פשרה", "בניון חייב לרדת מהעץ", "זהבי קיבל הצעה מפתה מארצות הברית", זהבי הוא החלוץ הכי טוב שיש לכדורגל הישראלי", זהבי נמצא היום בכושר מצוין", "אין לנו את הלוקסוס הזה שאנחנו יכולים לוותר על זהבי", בניון וזהבי חייבים לשבת ולהגיע לפשרה ביניהם", צריכים להתחשב בזהבי", "יש דם רע בין בניון לזהבי", "בניון לא רוצה שחקן חזק בנבחרת".
אם אריק איינשטיין היה בחיים, הוא יכול היה להקליט אחלה שיר מבליל הדברים שנכתבו ונאמרו על פרשת ערן זהבי והחדר בנבחרת. עושה רושם כי השיח התקשורתי המלווה בקמפיין וספינים, ובלחצים אדירים על יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ, להוריד את בניון מהעץ, ירד לגמרי מהפסים.
כל החיצים מופנים לכיוונו של בניון. מרבית הטענות הן שבניון מתעסק בקטנות. מישהו העלה בכלל את נושא המרות? האם שחקן, גדול ככל שיהיה לא חייב לקבל את ההחלטות של הצוות המקצועי? האם ראוי ששחקן יכופף מאמן ומנהל מקצועי? האם שחקן יכול להיות מעל המאמן? ברור שלא. אבל יש (והם רבים) כאלה שחושבים שכן. את פסטיבל האבסורד הזה, אפשר היה לעצור מזמן. כאילו שאין בעיות בכדורגל הישראלי, כאילו שמערכות ה-VAR פועלות כראוי, כאילו שאין אלימות במגרשים. מדוע צריך יו"ר התאחדות להעסיק עצמו סביב השעון בסוגיית זהבי והחדר?
ההתעסקות האובססיבית של ראשי ההתאחדות בפרשה, נטעה תקווה בקרב גורמים רבים המעוניינים בחזרתו של זהבי לנבחרת, להמשיך את השיח התקשורתי. כיו"ר ההתאחדות זוארץ פעל כראוי. הוא בדק עם בניון מה האפשרויות להגיע לפשרה, אמר לו שהוא מאוד רוצה לראות את זהבי בנבחרת (משיקולים מקצועיים כמובן), והציע אפילו לאשר לכל שחקן חדר לבד בנבחרת במהלך כל הקמפיין. בניון דחה בנימוס את כל ההצעות של זוארץ, הוא ציין כי מדובר במדיניות שקבע והבהיר שלא תשתנה.
זוארץ קיבל, וזה הרגע שבו היה צריך לחדול בעיסוק זהבי והחדר. אבל הגורמים סביבו, גם בהתאחדות, המשיכו להפעיל עליו לחצים אדירים. היו כאלה שהציעו לו לכפות על בניון וחזן לאשר לזהבי להיות בחדר לבד בנבחרת. הלחצים הללו הובילו את זוארץ לביתו של זהבי. זה לא תקדים בריא. עם כל הכבוד לזהבי (ויש כבוד), ממתי יו"ר התאחדות הולך לביתו של שחקן כדי לשכנע אותו לקבל את המרות של הצוות המקצועי?
גם המחווה הנדירה שעשה יו"ר ההתאחדות לא גרמה לזהבי להרים את הכפפה. רק אחרי הביקור, הבין יו"ר ההתאחדות שאין עם מי לדבר, בדיוק כמו הנשיא הרצוג. מי שמכיר היטב את זהבי (א היה צריך את הביקור של זוארץ בביתו כדי להבין שהסופרסטאר הישראלי לא יירד מהעץ הגבוה עליו טיפס.
בתקופת האימון של אלי גוטמן, בעיצומו של קמפיין מוקדמות היורו, זהבי הותקף במשחק הדרבי על ידי אוהד הפועל. זהבי, כמו זהבי, מתח ביקורת על מאמן הנבחרת ואמר: "אף אחד לא גיבה אותי, לא שמעתי שום דבר מגוטמן". המאמן הלאומי נפגע, התקשורת חגגה, והתחושה היתה שזהבי סיים את דרכו אצל גוטמן בנבחרת.
אבל בוסניה המתינה והחל מכבש לחצים כדי שזהבי יתנצל וישוב לנבחרת. זהבי סירב להתנצל. כל הלחצים שהופעלו עליו כדי להרגיע את גוטמן לא הועילו. בסופו של דבר, נקבעה פגישה בין השניים במלון דן קיסריה. הם אכלו צהריים, דיברו ודיברו, אבל זהבי לא התנצל. לא בפגישה האישית ביניהם ולא בתקשורת. גוטמן החזיר את זהבי לנבחרת. לגוטמן היה פחד מהתקשורת. היה חשוב לו, כמו לזוארץ, השקט התעשייתי. לעומת זאת, בתחילת דרכו של דרור קשטן בנבחרת, כבר במחנה האימונים הראשון שנערך בסלובניה, החליט קשטן לסלק את הבלם טל בן חיים מהמחנה. בן חיים היה אז כוכב על ושיחק בצ'לסי. קשטן התעלם מהלחצים האדירים שהופעלו עליו, הוא צפצף על כולם (גם על התקשורת), ושלח את בן חיים הביתה.
כאשר החליט משה חוגג לפטר את רוני מבית"ר ירושלים, בניגוד לדעתו של בניון, המנהל המקצועי של הבהיר לחוגג כי אם יפטר את רוני לוי, הוא יתפטר מייד. חוגג חשב כי מדובר באיום סרק ופיטר את לוי. באותו רגע בניון ארז את חפציו מבית וגן והלך הביתה. בתקופה בה מעמד המאמן בשפל, במציאות בה הבעלים של המועדונים הפכו לסוג של מנהלים מקצועיים, השאלה היא אילו אנשי מקצוע אנחנו רוצים שיהיו לנו - האם אנחנו רוצים מאמנים עם עמוד שדרה חזק, עם מדיניות ברורה ולא מתפשרת, מאמנים שלא סופרים את התקשורת, לא חוששים מאמירות של פרשנים ועיתונאים, כאלה שלא מעניקים הטבות לכוכבים, ובטח לא מתקפלים בפניהם, או שהיינו רוצים מאמנים שחרדים מכל מילה שנכתבת או נאמרת עליהם?
את דעתי המקצועית על זהבי ואת החשיבות הרבה שיש בנוכחות שלו בנבחרת (על כר הדשא ובכלל), כתבתי לאחרונה בטור נפרד. אבל עם הכבוד ליכולת ולחשיבות שלו, מי שאינו יודע לקבל את המדיניות וההחלטות של הצוות המקצועי, לא יכול להיות בנבחרת. וכאן מסתיים הדיון.
הפיכתו של הקרב על החדר לקרב בין בניון לזהבי (ולהיפך), עושה עוול למאמן אלון חזן. יש נטייה לזלזל באישיות של חזן. המחשבה שהמאמן, כביכול, הוא עושה דברו של בניון מנותקת לחלוטין מהמציאות. עם כל הכבוד לבניון (ויש הרבה כבוד), לחזן יש אישיות חזקה, חזקה מאוד אפילו, והלוואי והיו לנו עוד מאמנים עם אישיות דומה. בנוסף, פיו וליבו שווים, ואת זה, כמו שאתם יודעים, לא ניתן למצוא אצל מאמנים. הניסיון להפוך את ההחלטה של הצוות המקצועי על שינה בצמדים ככזאת שבאה לגרום לזהבי לעזוב את הנבחרת, אינה מחוברת למציאות. היא חלק ממופעי מספרי הסיפורים.
לנבחרת יש היום שחקנים מצוינים, סיכוי טוב מתמיד להעפיל לטורניר גדול. אם שינו זוארץ רוצה להיות שותף להישג היסטורי של הכדורגל הישראלי, עליו לחדול עוד מההתעסקות בשובו של זהבי לנבחרת. כל עוד הוא ימשיך לעסוק בנושא (גם בחדרי חדרים), הוא יגרום נזק לנבחרת. זוארץ אדם חכם. הוא יודע שאם היה מקבל החלטה להעניק לזהבי חדר לבד בנבחרת, בניון באותו רגע היה מתפטר. אם בכל זאת הלחצים עליו יימשכו בימים הקרובים והרעיון יעלה במוחו, חשוב לו לדעת כי במקרה כזה גם חזן יתפטר. איך אמר המאמן ביום שני השבוע במפגש עם העיתונאים? "אני לא באתי לנבחרת בגלל הכסף". למי שלא הבין, המסר פה היה ברור.