מוראד מגמאדוב חי בישראל כבר שנים ארוכות, אבל כשברוסיה נזכרים בכדורגלני העבר שהגיעו באורח כמעט פלאי לישראל, גם השם שלו עולה. אתמול (חמישי) הוא התראיין באריכות לאחד מכלי התקשורת ברוסיה וסיפר על העבר וההווה.
מגמאדוב, ששיחק 18 שנה במכבי פתח תקוה והיום משמש בה עוזר מאמן, סיפר על החיבור העז שלו לישראל, על השירות הצבאי של ילדיו וכשנשאל אם הוא אוהב את המדינה, השיב: "בשתי מילים: 'ארץ הקודש'. אני מחשיב את ישראל ואת ירושלים לבירות של העולם כולו. מבחינתי זה המקום הכי טוב עלי אדמות".
יחד עם זאת, את הכדורגל הישראלי הוא מעריך קצת פחות בהשוואה למקומות אחרים. באופן טבעי כמובן. "שמעתי ששאפי סוליימאנוב הוא מהארץ שלי, דגסטאן. אבל אנחנו לא מכירים אישית. הוא משחק בליגת העל ומכבי פתח תקוה כרגע בליגה הלאומית", השיב כשנשאל לגבי שחקן הכנף של הפועל באר שבע.
מגמאדוב המשיך: "אני זוכר אותו מקרסנודאר, ממשחקים שלה במפעלים אירופים. לא ראיתי אותו יותר מדי כי לא יצא לי לצפות העונה במשחקים מלאים של הפועל באר שבע. אני יודע שהוא שחקן מוביל ושהדעות עליו חיוביות. אני מציע לו לא להישאר כאן הרבה זמן. אם הוא רוצה להתקדם מבחינה מקצועית, הוא צריך לעזוב את ישראל לליגה חזקה".
על ההגעה לישראל סיפר: "ברוסיה ישבתי על הספסל ולא שיחקתי. עשיתי הכול כדי לקבל הזדמנות, אבל שום דבר לא השתנה. לילה אחד קיבלתי טלפון ממישהו מהמועדון: 'אתה רוצה לשחק בישראל?'. מיד השבתי: 'כן'. זה היה עדיף מאשר לשבת על הספסל. בבוקר ארזתי, המראתי למוסקבה ומשם לישראל. אפילו לא ידעתי לאיזו קבוצה אני מגיע".
על הימים הראשונים במכבי פתח תקוה: "ביחד איתי הגיע בלם נוסף למבחנים. אלכסיי זכארוב, שחקן רוסי. שמו אותנו באותה דירה ולמעשה נאבקנו על מקום אחד בקבוצה. זה היה משעשע, לגור תחת אותה קורת גג ולדעת שרק אחד מאיתנו 'ישרוד'. בסופו של דבר הם בחרו בי, אבל הוא הסתדר ומצא קבוצה אחרת בישראל".
על הזרים של שנות ה-90: "כמעט כל הזרים שהגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר היו ברמה מעל המקומיים. טרטיאק, אובארוב, שאחוב, שקווירין, פיליפצ'וק, איבנוב, נדודה, דוברובין, גראסימץ - אני לא זוכר את כולם, אבל כל אחד מהם היה שחקן מוביל בישראל. ואני לא מדבר על צ'אנוב, באסונוב וקודריצקי שהיו מכוכב אחר. היו גם שחקנים מצוינים מהונגריה, קרואטיה, היו גם כמה מאפריקה. היו להביא שחקן אירופי ברמה הזו לישראל זה כמעט בלתי אפשרי".
על הפספוס הגדול בקריירה: "בתקופה שלי לא היו סוכנים ואם רציתי להתקדם, הייתי צריך לעשות דברים בעצמי. המועדון ניצל את זה. מארסיי רצתה אותי והגישה הצעה טובה למכבי פתח תקוה, אבל הנשיא סירב. ושתבינו, כמה שמארסיי גדולה היום - אז זה היה אפילו שם גדול יותר. אולי אם הייתי 'מכה על השולחן' זה היה עוזר לי, אבל אני לא אדם כזה".