בתחילת 2025 יהיה איליי מאנינג מועמד להיכל התהילה. היו למאנינג שנים טובות יותר וטובות פחות בליגה. מבחינת כישרון וביצועים הוא נופל בהרבה מברט פארב, טום בריידי וארון רוג'רס, אבל עובדה אחת עיקרית תכניס אותו להיכל כבר בבחירה הראשונה - הוא ניצח את שלושתם (את בריידי פעמיים) בדרך לשתי זכיות עם ניו יורק ג'איינטס בסופרבול. הוא עשה את זה בזכות הגנות אופורטוניזם והרבה מזל, אבל גם חוכמת משחק שחיפתה על הנחיתות היחסית שלו.
הקוורטרבק לשעבר לא משחק פוטבול כבר שלוש שנים, אבל הניצחון של ניו יורק ג'איינטס במינסוטה היה מאנינגי במהותו, ברוחו ובצלמו, ומחזיר אותנו לניצחון הפלייאוף הראשון שלו. בינואר 2008 פתחו הג'איינטס בטמפה ביי. הם ספגו טאצ'דאון מהיר והגיבו עם 24 נקודות ללא מענה, בדרך ל-14:24, סימון הוי הראשון מתוך ארבעה שהביאו להם את גביע לומברדי. ביום ראשון האחרון התסריט היה דומה - ניו יורק ספגה כמעט מיד, הגיבה עם 17 נקודות ושלטה בקצב. גם כשהווייקינגס השוו ל-24:24, התחושה עדיין הייתה שהמשחק הזה הולך לכיוון שלה. או, במקרה של דניאל ג'ונס, רץ לכיוון שלה.
למינסוטה לא הייתה תשובה לקוורטרבק של הג'איינטס, שחרך יארדים על הקרקע, במיוחד במחצית הראשונה, הוביל אותם לאזורים המסוכנים והכשיר את הקרקע לסקוון בארקלי, שחצה פעמיים את הקו. כעת ג'ונס יוצא לפילדלפיה למפגש עם ה-MVP הצפוי של העונה, ג'יילן הרץ, נשק ריצה קטלני במיוחד. במפגש הראשון בין השתיים העונה השרישו העיטמים 48 נקודות על הראש של הג'איינטס, כשפילי חורכת עם שישה טאצ'דאונים, ארבעה מהם דרך הקרקע. הרץ מסר אז פעמיים והגיח פעם אחת לאנדזון. במשחק השני הניצחון של האיגלס היה צנוע יותר, 16:22.
את דלווין קוק, הרץ של הווייקינגס, ניו יורק עצרה על 60 יארד ביום ראשון, אבל באופן כללי מינסוטה הייתה קבוצת ריצה חלשה מאוד העונה. האיגלס הם כבר סיפור אחר לגמרי, והמאמן בריאן דייבול יצטרך תוכנית משחק מאוד מיוחדת כדי לעבור את המדורגת 1 ב-NFC. יצליח? כשהג'איינטס מגיעים לינואר מומלץ מאוד לא להמר נגדם.
מתחילת העונה סומנה בפאלו כאחת המועמדות העיקריות לזכייה בסופרבול. ג'וש אלן החל לפתח תחרות עקבית עם פטריק מהומס מקנזס סיטי, וכדי שזו תבשיל ליריבות אמיתית סטייל מאנינג-בריידי, השניים צריכים עוד כמה מפגשים בלתי נשכחים, סטייל משחק הפלייאוף מהעונה שעברה.
ביום ראשון כמעט נמנע עימות כזה, כשמיאמי הצליחה לבלבל את אלן ולכפות עליו רבע שני איום ונורא, במהלכו חזרה מפיגור 17:0. בתחילת הרבע השלישי הלמה בו שוב, הוא שמט והדולפינס עלו ליתרון ראשון ואחרון במשחק. בסוף הוא התעשת וניצח.
הבילס לא נראו חדים, כשגם שבוע לפני כן התקשו מול ניו אינגלנד. אפשר לייחס זאת לטראומת דמאר המלין (שמחלים בדרך נס ושיגר ברכה מביתו לפני המשחק), אבל בלי קשר אליו, הדברים לא הלכו חלק עבור בפאלו בחלק השני של העונה, מה גם שמיאמי ניצחה אותה מוקדם יותר בבית וכמעט הפתיעה גם בחוץ בעונה הסדירה. אין לדעת איך היה המשחק מתפתח עם טואה טנגובילואה על המגרש.
אבל, וזה אבל גדול - למרות הכול, בפאלו בשלב הבא. מינסוטה, קבוצה שתמיד חסר לה גרוש לקאזינס, הראתה שוב איך בועטים בדלי אחרי עונה טובה. בפאלו, למרות הגמגום, נשארה בחיים. המשחק הראשון בפלייאוף הוא הקשה ביותר, אבל ניצחון בו מנער שכבות חלודה ומכניס לדריכות. גם היריבה הבאה סינסינטי, שעשתה מסע מרשים אחרי פתיחה של שני הפסדים, התקשתה מול בולטימור מינוס למאר ג'קסון ונזקקה לנס הגנתי כדי להגיע למפגש נוסף עם הבילס אחרי זה שנקטע לפני שבועיים.
אלן מול בורו, ג'וש נגד ג'ו. 0 מעלות צפויות להיות ביציעי אצטדיון רלף ווילסון ביום ראשון. על המגרש יהיו קרוב ל-100.
הצהלות של אוהדי שיקגו ברס כשזכו בבחירה הראשונה בדראפט הזכירו את המאבק בין ניו יורק ג'טס לג'קסונוויל בסיום עונת 2020. ניצחונות "מיותרים" של הג'טס העניקו לג'אגוארס את הבחירה מספר 1, והם זכו בפרס הגדול - טרבור לורנס.
העונה הראשונה של הקוורטרבק לא הייתה מרשימה, בלשון המעטה. עם סגל חלש ותחת אורבן מאייר הכושל, לורנס רשם 3,641 יארד, 12 טאצ'דאונים ו-17 איבודים. לא נורא, אבל רחוק מלהיות טוב. הבעיה הייתה שגם פתיחת העונה הנוכחית של ג'קסונוויל לא נראתה יפה במיוחד, אבל התאוששות מפתיעה, לצד קריסה קיצונית של טנסי, העניקה ללורנס את הכרטיס לפלייאוף.
לורנס רשם סטטיסטיקה מוזרה במשחק מול לוס אנג'לס צ'ארג'רס, כיאה להתמודדות שמתחלקת בדיכוטומיה ברורה מאוד - עד ה-0:27 ואחריו. הוא מסר ארבעה כדורים לידי היריב במחצית הראשונה וחילק ארבעה כדורים לטאצ'דאון בשנייה, והפך בכך לקוורטרבק השני שמסיים משחק פלייאוף עם 4X4 אחרי בן רותלסברגר ב-2020.
הסטטיסטיקה במקרים כאלה פחות משנה. מה שמכריעה היא העובדה שקוורטרבק העתיד של ג'קסונוויל עבר בהצלחה את העונה השנייה, המשמעותית במיוחד להמשך התפתחות הקריירה שלו. היריבה הבאה שלו היא קנזס סיטי. נכון לעכשיו, הצ'יפס פייבוריטים בקו הימורים של 8.5 נקודות על הג'אגוארס. לא רבים מצפים שלורנס יגבור בחוץ על פטריק מהומס. אם יפסיד, יוכל לסכם עונה עם גרף התקדמות משמעותי. אם ינצח, הוא כבר ייראה כמו הבטחה שהחלה להתממש. כך או אחרת, הציפיות ממנו לעונה הבאה יהיו גבוהות בהרבה.
סן פרנסיסקו הייתה הקבוצה היחידה בשלב הוויילד קארד שניצחה בהפרש גבוה מטאצ'דאון. גם היא, כמו יתר המנצחות, התקשתה לאחר שסיאטל מתחה אותה במשך מחצית שלמה, אבל שלושה טאצ'דאונים בפחות מעשר דקות סידרו לה לבסוף ניצחון נוח.
הפורטי ניינרס נראים כמו הקבוצה הכי שלמה כרגע ב-NFL. עם הגנה מפלצתית, מאמן שיודע את העבודה, קוורטרבק עם ביצים וקומבו תופס-רץ יחיד במינו כמו דיבו סמואל, סן פרנסיסקו נראית מוכנה לחלוטין לסופרבול.
לא תמיד ברור בפוטבול, או בכל ענף ספורט, איפה הכול התחיל, אבל במקרה של הניינרס אפשר לשים באופן מדויק את האצבע. הפתיחה הייתה בינונית מינוס. הם רשמו הפסדים מביכים לשיקגו ולדנבר וב-31 באוקטובר עמדו על מאזן 4:4. חמישה ימים לאחר מכן עשו את הטרייד על כריסטיאן מקאפרי.
ואיזה טרייד זה היה, שח-מט מהלך שהניב עשרה ניצחונות רצופים. אולי לא לכולם הרץ האחורי היה אחראי, אבל הנוכחות שלו שינתה לחלוטין את פני הקבוצה. הכוח המתפרץ של מקאפרי מקשה על כל קבוצה לעצור אותו, ולדאלאס, שהגנת הריצה שלה לא הבריקה השנה, עלול להיות יום ארוך מאוד בסנטה קלרה. תשאלו את הסיהוקס, שחטפו ממנו 119 יארד ב-15 נשיאות ולקינוח גם טאצ'דאון בתפיסה.
לא היו הפתעות בשלב הזה. מי שתוכנן לעלות עלה, ובכל זאת - למרות היותה פייבוריטית, דאלאס שברה מחסום פסיכולוגי בן יותר מ-30 שנה, כשניצחה משחק חוץ בפלייאוף. דאק פרסקוט, שחקן של מספרים גדולים, רשם חמישה טאצ'דאונים בטמפה ביי ועכשיו הוא יוצא למבחן קשה בהרבה.
פרסקוט והקאובויס נראים, סופסוף, כמו האחת שיכולה לטרוף את הקלפים ולנצח כל קבוצה בכל רגע נתון, אבל מאז עונת 1995 השחקנים של ג'רי ג'ונס לא עברו את הסיבוב השני בפלייאוף. סימן רע לבאות, אולי, היא קיבלה מהבועט ברט מאהר, שהחטיא לא פחות מארבע נקודות בונוס אחרי טאצ'דאון. העניין הוא שלמאהר הייתה עונה רגילה מצוינת, עם 50 נקודות בונוס מ-53 ניסיונות ו-29 שערי שדה ב-32 ניסיונות.
"אנחנו צריכים את ברט", אמר המאמן מייק מקארתי, אבל העובדה שהוא צריך את ברט לא בהכרח אומרת שישתמש בו במשחק הקרוב. כבר לאחר הניצחון על הבאקנירס יצאו רמיזות לפיהן ייתכן שהבועט ייזרק מהקבוצה. כך או אחרת, הגיע הזמן של דאלאס לעלות שלב, תרתי משמע, ולחזור לבנות את המותג המאיים שהייתה עד שנות ה-90. ניצחון בחוץ על הקבוצה הכי טובה ב-NFC יכול להיות התחלה מצוינת.