ברק בכר גבר. עומד בסוף המשחק ואומר חד וחלק: "הקבוצה הפחות טובה ניצחה". עם דיבורים לא הולכים למכולת, עם נקודות כן. האם יש לברק בכר מזל? אחרי 5 אליפויות ושישית בדרך, זה יהיה קצת מוגזם להגיד. בכר יוצר שושלות, מגיע לקבוצת צמרת ומציב בה יסודות ברזל. בחירת השחקנים שלו טובה יותר מהאחרים, הבחירה של ה-11 טובה יותר, הניצול המקסימלי של המשחקים - בטח החשובים - היא מרשימה. ולאדן איביץ' ואליניב ברדה מאמנים טובים, אבל בסעיפים האלה הם פחות טובים מבכר. גם טבלת המאמנים העונה לא משקרת.
אם דור מיכה מכניס את כדור הרוחב מהחטיפה של אנסה מתחת למשקוף ולא במשקוף, ואם שאפי סולימייאנוב בועט כמו שצריך את הפנדל, יכול להיות - לא בטוח - שהיתרון של הפועל באר שבע במגרש היה בא לידי ביטוי בתוצאה, אבל גם בחירת השחקנים שמכריעים משחקים היא חשובה.
ברדה בחר בשחקנים שירוצו וילחצו ויניעו וימסרו. לבאר שבע יש 4 מוסרים מדהימים בקבוצה: מיכה, סולימייאנוב, גורדנה וספורי. הוא בחר לעלות עם שלושה. את כוחות האש הוא שמר על הספסל. בסוף האיזון הוא שקובע. על המגרש היו במחצית הראשונה והקובעת גורדנה, מיכה, שמיר, אנסה ושגיב יחזקאל שיחד כבשו 9 שערים ב-143 המשחקים שלהם בשנתיים האחרונות, שער כל 16 משחקים.
מהספסל עלו - מאוחר מדי - ספורי (מה שחקן כמוהו עושה על הספסל?) יוספי, חטואל, חמד ושכטר, שהם 34 שערים יחד ב-158 משחקים בשנתיים האחרונות, שער כל 4.5 משחקים. מנצחים משחק עם מספרים (מכבי תל אביב בעטה בשבת 31 בעיטות לשער של קרית שמונה וכבשה רק אחד), לא רק עם יכולת טובה ומשחק נהדר, לזה התכוון בכר.
עומר אצילי עושה עונה נהדרת. עזבו הצמד מול יובנטוס, יש לו כבר 10 גולים ו-7 בישולים, ממוצע יותר טוב מהעונה שעברה אותה סיים עם 20 ו-10, ועדיין, לא רק שהוא כבר לא ראשון בליגה, הוא לא היה מעורב כמעט בשני הניצחונות החשובים של חיפה העונה, מול מכבי תל אביב והפועל באר שבע, שמבדילים בין הקבוצות בפסגת הטבלה. דין דוד היה. שני צמדים בשני המשחקים, הזכור עם העקב מול מכבי תל אביב, אבל שערים מכל מגוון השערים שחלוץ אמור לתת. הביאו את פרנדזי פיירו ומצאו את דין דוד.
מדובר ככל הנראה בחלוץ הכי אנדרייטד בישראל. מדברים על ההחמצות שלו, אבל הוא כבר עם 7 שערים ויש לו גם שער בליגת האלופות באחד על אחד עם וויצ'ך שצ'סני. אי אפשר לזלזל בשחקן שנותן מספרים ועוד במשחקי מאני טיים, מבלי לגרוע מהשפעתו של אצילי.
אם מכמתים את סך האיכויות, וחושבים הלאה, דין דוד הוא הבחירה הראשונה לחולצה מספר 9 של נבחרת ישראל בתחילת קמפיין מוקדמות יורו 2024, עם כל הכבוד לשון וייסמן, תאי בריבו והחברים הנחמדים שמשחקים בחו"ל. "מול מי מכבי חיפה משחקת", הוא בדיוק המשפט הזהה ששמענו השבוע אחרי מותו של פלה "הוא לא שיחק באירופה". המספרים מדברים. היה פה חלוץ ששיחק בסין וחורר רשתות בנבחרת, הנה חלוץ שמנצח משחקי עונה בישראל, וצריך לפתוח בהרכב הנבחרת.
מכבי חיפה מוליכה ב-6 נקודות הפרש על פני מכבי תל אביב ו-7 על פני הפועל באר שבע. קבוצה שניצחה 14 משחקים מתוך 16, עשתה 88 אחוזי הצלחה ולא הפסידה לאף אחת מיריבותיה הגדולות - ניצחה אותן ב-3 מ-4 המשחקים בעונה הסדירה - דוהרת לאליפות. מבחינת הנצחת יכולת, זה דומה לאליפות השנייה של ברק בכר בהפועל באר שבע והאליפות הראשונה של ולאדן איביץ' בישראל.
בקצב כזה, בפרפראזה על מכבי נתניה של 1983, זו חיפה ועוד 13, זו בית"ר בעונת האליפות הראשונה שלה: רעב בלתי נגמר, תחושה שהכל הולך, שהכל יסתדר, שהמזל איתך, שהקהל איתך (גם כשהוא עושה חרם 8 דקות). זה אפילו יותר מרשים מהניצחונות עצמם, מהראלי הזה.
אנשים אומרים לעצמם עכשיו: מה זה 6 נקודות, מה זה 7, שני הפסדים שלהם ואתה שם. אבל כמה אפשר להפסיד לריינה והפועל ירושלים? גם היריבות מפסידות נקודות, ובקצב גדול יותר. צריך לקרות רעידת אדמה, תזוזה של לוחות טקטוניים, כדי שנראה פה אלופה אחרת. עזבו לראות אלופה אחרת - לראות מאבק אליפות.
חיפה גדולה יותר משאר הליגה בכמה מספרים. במשחק אתמול היו על הדשא רועי משפתי, עבדולאי סק, רמי גרשון, מאוויס צ'יבוטה, ניקיטה רוקאביצה ורז מאיר. אלה לא השחקנים עליהם בונים עונה, וחלקם באמת לא מהווים ספסל משמעותי, ועדיין זה הספיק. בלי ג'וש כהן (הרגשתם בחסרונו?), בלי סונדגרן, בלי בטובסקינה, בלי נטע לביא 81 דקות, בלי חזיזה 68 דקות. אמרנו רעידת אדמה? יש משהו יותר חמור מזה כדי שישתנה פה משהו?
ועדיין, אנחנו בפתיחת חלון ההעברות של ינואר. בחיפה זוכרים את הפעם הראשונה שבה הם עלו לליגת האלופות ואת המחיר שהם שילמו באותו חלון ינואר - המעבר של יעקובו איגביני לפרמיירליג. חיפה המרשימה של אותה עונה איבדה יתרון משמעותי בטבלה ואת האליפות למכבי תל אביב.
בכר בחר אתמול שלא לעלות עם נטע לביא שעוזב כנראה ליפן. זו בחירה משמעותית, בטח במשחק כזה מכריע שהיה עלול להפוך את העונה של חיפה, והוא ניצח את המשחק. לאמור: זו הקבוצה שכרגע צריך לרוץ איתה. לאמור: אנחנו לא מכבי תל אביב שמציבה על הקווים בן אדם שנמצא על המזוודות לקראת היציאה לכסף הגדול של רוסיה המוחרמת, אנחנו כבר מעבירים דף.
חיפה התאוששה מהעזיבה של פלאניץ' והיא נראית כבר מאוששת גם מעזיבה של לביא - ושניהם שחקנים מכריעים במערך של בכר - כך שאם היא תצליח למצוא את האיזון בין עלי מוחמד למוחמד אבו פאני, או למצוא הברקה ישראלית בחוץ או בתוך הסגל עצמו (נגיד, הסטה של שחקן הגנה או התקפה לעמדת קישור אחורי), היא תצלח את העזיבה הזו יותר טוב מכפי שיצחק שום צלח את העזיבה של איגביני.
לא יודע מה נותר להפועל באר שבע לעשות העונה. אליפות היא לא נראית כמסוגלת לקחת, מהגביע היא עפה, והמקום באירופה בעונה הבאה די מובטח. יכול להיות שהיא צריכה לדלל סגל, לחסוך קצת כסף, ולחשוב על העונה הבאה, שם היא בהחלט תוכל לקרוא תגר על התואר, או שפשוט ליהנות מכדורגל, מי יודע מה יקרה בהמשך. הפועל באר שבע תזכור את עונת 2022/3 כעונה מעולה, שבה שיחקה הקבוצה ברמה גבוהה מאוד, עם מאמן חרוץ מאוד, אבל התחרות שלה הייתה בלתי אפשרית.