תשאלו חובב כדורגל ממוצע איזה כוכב הוא מכיר מאיחוד האמירויות, כוויית, קטאר או עומאן - ויש סיכוי יותר מסביר שהוא ישיב בשתיקה. עם סעודיה כבר כמעט 30 שנה אין בעיה כזאת. סעיד אל-עווייראן מפורסם בכל רחבי תבל בזכות שער הסולו המדהים שלו מול בלגיה במונדיאל 1994, וכך הפך לדמות המזוהה ביותר עם הכדורגל הסעודי. הפריצה המטריפה סטייל מראדונה ממרכז המגרש הסתיימה ברשת של מישל פרודום, העניקה לסעודים ניצחון 0:1, סייעה להם להעפיל לשמינית הגמר, ואל-עווייראן לא מייצג רק את המדינה שלו מאז. בתודעה הקולקטיבית של האוהדים בעולם הוא הפנים של כל חצי האי ערב, למרות שלא עשה יותר מדי בקריירה מעבר לכך. סביר להניח שבמקום השני דורג פואד אמין, כי זינדין זידאן דרך עליו בגביע העולם ב-1998 וקיבל כרטיס אדום. עד כדי כך הפערים עצומים.
ובכן, לא עוד. החל מאתמול, יש לסעודיה - ולחצי האי כולו - עוד כדורגלנים מתוקשרים. או לפחות אחד, בוודאות. איש לא ישכח מעכשיו גם את שמו של סאלם אל-דווסארי, שהבקיע את השער היפה ביותר של מונדיאל 2022 עד כה והכניע את ארגנטינה כדי לחולל את אחת הסנסציות המרעישות ביותר בתולדות הטורניר. כבודה של בלגיה מודל 94 במקומה מונח, אבל אלביסלסטה של ליאו מסי זה משהו אחר לגמרי, ויש שיטענו כי הביצוע של אל-דווסארי היה מרהיב יותר מזה של אל-עווייראן. אולי לא ראוותני כמוהו, אבל מלוטש ואלגנטי יותר - וגם אלמנט המזל בו הרבה יותר קטן. אחרי הכל, אל-עווייראן קיבל עזרה נדיבה מהשלומיאלים שניסו לעצור אותו. אתמול הפגין אל-דווסארי טכניקה עילאית על שטח קטן, והכדור המסובב לפינה הרחוקה של אמיליאנו מרטינס היה מלאכת מחשבת.
ללוח שידורי המונדיאל המלא
מונדיאל 2022 בוואלה! ספורט
ואולי לא רבים זוכרים, אבל אל-דווסארי חווה הצלחה גם מול כריסטיאנו רונאלדו. באופן ביזארי, כמעט אבסורדי, יש ברזומה שלו משחק אחד בלבד בליגה הספרדית - והמשחק הזה היה מול ריאל מדריד. בתחילת 2018, אירגנו הסעודים השאלה שלו מאל-הילאל לשורות ויאריאל, אשר מטרתה לא היתה ברורה לאיש מאוהדי הצוללת הצהובה. הקשר לא שותף כלל במשך כל הסיבוב השני, אבל במחזור האחרון הוחלט לא רק לכלול אותו בסגל, אלא גם לתת לו 33 דקות על הדשא כאשר ויאריאל היתה בפיגור 2:0.
והנה לכם - הסעודי התחבולן השתלב היטב במשחק הקבוצתי ונטל חלק במהלכים שהובילו לשני שערים בתיקו 2:2. למשך חמש דקות הוא אף חלק את הדשא עם CR7, שהוחלף כדי לשמור על הכוחות לקראת גמר ליגת האלופות. בדיעבד, התברר כי היה זה משחק הליגה האחרון שלו במדים הלבנים. את חלקו של אל-דווסארי בו כולם שכחו מזמן, אבל הוא עצמו זוכר, והחודשים באירופה היו מכוננים מאוד עבורו.
כי הרי קודם לכן, הוא נחשב במולדתו לבחור חמום מוח ולא ממושמע. כשרונו מעולם לא הוטל בספק, אבל אי אפשר היה לסמוך עליו בגלל אנוכיות, היעדר תכליתיות, אחוז ניצול הזדמנויות נמוך וחוסר משמעת. תמסרו לו, והוא יוכל אולי להמציא תרגיל מבריק ולהלהיב את הקהל, אבל בסבירות גבוהה יותר יאבד את הכדור, ואז יכסח את המגן שגבר עליו. היו עונות בהן מספר הכרטיסים שספג היה גדול ממספר השערים שכבש, והוא סיפק שערוריות בקצב לא רע.
ב-2015, למשל, תקף אל-דווסארי פיזית את השופט הסקוטי שהוזמן לשפוט את הדרבי מול אל-נאסר, ניסה לנגוח בו והורחק. אריוע נוסף שהסתיים בכרטיס אדום מיותר התרחש במעמד חשוב עוד יותר - גמר ליגת האלופות האסיאתית ב-2017. אל-הילאל התמודדה מול אוראווה היפנית בקרב כפול, סיימה ב-1:1 ביתי וחיפשה שער שיכריע את הגומלין כאשר אל-דווסארי ספג שני כרטיסים צהובים בהפרש של דקות, הותיר את הסעודים בנחיתות מספרית, והם הפסידו בסופו של דבר 1:0. באופן טבעי, הוא הוגדר כשעיר לעזאזל, וההשאלה לספרד נועדה בין היתר לתת לו מנוחה מהביקורת. במועדון קיוו שיתבגר כאשר ייצא מאיזור הנוחות שלו - וזה בדיוק מה שקרה.
במקביל, בעיתוי מושלם מבחינת הקיצוני הווירטואוז, מונה חואן אנטוניו פיצי למאמן הנבחרת לקראת המונדיאל ברוסיה. אצל קודמו, ברט ואן מרווייק ההולנדי חובב המשמעת, לא היה לאל-דווסארי סיכוי לקבל תפקיד מהותי, אבל חלוץ העבר הארגנטיני-ספרדי בנה את משחק ההתקפה של הסעודים סביבו והפך אותו לדמות מרכזית בגביע העולם. שם הוא גם הבקיע את שער הניצחון הדרמטי בזמן פציעות מול מצרים במחזור האחרון ואיפשר לנבחרת לחזור הביתה עם טעם מתקתק בפה למרות כישלון בשלב הבתים. הציפיות הגבוהות יחסית איתן הגיעו למוסקבה התרסקו בתבוסה 5:0 מול המארחת במשחק הפתיחה. ובכל זאת, החגיגה מול מוחמד סלאח הביאה ניצחון ראשון מאז השער ההוא של אל-עווייראן, וגם זה משהו.
האכזבה של פיצי, שסיים אז את דרכו, נבעה מכך שהוא מעולם לא היה טקטיקן איכותי, וגם לא היה לו זמן מספק על מנת להכין את הנבחרת לטורניר. שני הפרטמרים האלה שונים בתכלית במונדיאל הנוכחי, כי הרווה רנאר הצרפתי עובד עם נבחרת סעודיה מאז 2019, היציבות מופתית, והיכולת שלו לבנות יסודות טקטיים מוצקים יוצאת דופן בכל קנה מידה. לא לחינם הוא המאמן היחיד שזכה באליפות אפריקה עם שתי נבחרות שונות - זמביה ב-2012 וחוף השנהב ב-2015. את מרוקו הוא הכין בצורה מצוינת למונדיאל ברוסיה, גם אם היא הסתפקה בסופו של דבר בנקודה אחת, בעיקר בגלל חוסר מזל. הפעם פורטונה כבר האירה לו פנים, אבל ההישג מול ארגנטינה ממש לא מקרי. הוא מבוסס על תוכנית משחק חכמה ושאפתנית.
במחצית הראשונה בחרו הסעודים לשחק בעיקר על נבדל, עם קו הגנה גבוה במיוחד. זה היה מסוכן, ולאוטרו מרטינס כמעט שבר את המלכודת כאשר חגג 0:2, לפני שה-VAR חיסל את השמחה, אבל בשורה התחתונה זה עבד מצוין. למסי לא ניתן מרחב פעולה מספק כי הוא נדחק רחוק מהשער, והיתרון הארגנטיני נבע מעבירה שטותית ומיותרת ברחבה שהובילה לפנדל. מעבר לכך, הפייבוריטית נותרה מתוסכלת לאור הנפות הדגל התכופות. מצד שני, הביטחון העצמי של אלביסלסטה היה גבוה כאשר ירדו להפסקה, והם תיכננו להשלים את המשימה ללא בעיות. זו השאננות אותה ניצלו חניכיו של רנאר.
את המחצית השניה הם פתחו בבליץ והיממו את היריבה. אלה היו הדקות בהן בא הפוטנציאל של אל-דווסארי לידי ביטוי, והוא כבר הרבה יותר תכליתי ומנוסה במעמדים הגדולים. אחרי החודשים בספרד והמונדיאל הקודם, השתדרג מעמדו ללא היכר, והוא הפך לשחקן הטוב ביותר באסיה - בקרב השחקנים שלא עברו לאירופה. את אל-הילאל הוא הצעיד לזכיה בליגת האלופות ב-2019 אחרי בצורת בת 19 שנה, ושיחזר את ההישג גם ב-2021. בליגה הסעודית זכתה הקבוצה בניצוחו ב-3 אליפויות רצופות, ולא רק כשחקן אגף, אלא לעתים גם כפליימייקר. הוא הלך והשבתח עם השנים, ולמונדיאל בקטאר הגיע בכושר שיא בגיל 31.
העובדה כי רוב הנבחרת מבתססת על אל-הילאל עוזרת לה מאוד. הרבה יותר קל ליצור תיאום, בין היתר ביציאה לנבדל, כאשר 8 משחקני ההרכב מגיעים מאותה קבוצה. הלכידות הזו גורמת לאופטימיות שההמשכיות אפשרית כדי שהסעודים ימשיכו במסע הקסום גם על חשבון פולין ומקסיקו וישחזרו את ההיסטוריה שעשו אל-עווייראן וחבריו ב-1994. אחרי שהכניעו את מסי, השמיים הם הגבול מבחינתם, והנבחרת הנחושה הזו יכולה להיכנס לספרי הזהב של הכדורגל במפרץ.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק