מנור סולומון התארח השבוע בפודקאסט "הפודיום" ודיבר בין היתר על הפציעה, חזרתו המתקרבת למגרשים, הבחירה בפולהאם ונבחרת ישראל, ועוד. הנה חלק מהדברים.
"לא היתה לי הכנה כל כך טובה לעונה בגלל הרבה דברים שקרו בקיץ, אז יצא שאני ועוד כמה שחקנים שהגיעו לפולהאם יחסית מאוחר עדיין לא היינו בכושר משחק מלא", סיפר. "ביום חמישי, לפני המחזור הראשון, אמרו לי שאני יכול לשחק בשבת מול ליברפול וכמובן שהיתה התרגשות, היה כיף וסוג של הגשמת חלום, ואז יום אחרי עשו עוד 'משחק הכנה' באמצע העונה מול צ'לסי במתחם של של צ'לסי. אחרי שבע דקות עשיתי תנועה שעשיתי אותה אולי 200 אלף פעם מאז שאני ילד, ופשוט הרגשתי משהו בברך. בהתחלה לא חשבתי שזה כזה חמור, אבל יצאתי ואז התברר שזה קרע במיניסקוס, וקרע לא קטן בכלל.
"לא היתה לי שום פציעת ברך בכלל לפני, בחיים לא הרגשתי משהו בברך לפני, אז לא כל כך ידעתי מה יש לי. אם זה היה שריר אז הייתי יותר מבין כי היו לי כבר כמה פציעות, אבל פה לא היה לי מושג; זה לא היה כל כך כואב וזה לא התנפח. כשבדקו אותי הם אמרו לי שזה יכול להיות או כלום או מיניסקוס, כי כל שאר הרצועות בוודאות בסדר, וב-MRI זה התברר כמקרה הכי גרוע".
שחקן נבחרת ישראל הוסיף ואמר: "אין יותר מבאס ואין יותר מתסכל. זה הדבר הכי הכי קשה שיכול להיות, במיוחד כשאתה מגיע למועדון חדש ולליגה חדשה כשאתה כל כך רוצה להוכיח את עצמך. לחטוף את הפציעה הזאת על ההתחלה זה הרגע הכי מתסכל שיש. זה קרה גם בדיוק כשההורים טסו אליי והם היו במשחק הראשון, ופתאום יום אני מתקשר אליהם ולבת הזוג שלי ואני אומר להם: 'נפצעתי במשחק האימון'. ישר הם ראו שחור, אני ראיתי שחור. זה מרגיש שקוטעים לך את החלום וכל מה שתכננת עבר כבר ועכשיו אתה צריך לעבור ניתוח, להתאושש ולעשות שיקום. בהתחלה אסור היה לי לדרוך על הרגל. הייתי מקנא באנשים מבוגרים שהולכים כי היה אסור לי. זה היה מסתכל. אפילו להביא משהו מהמקרר אתה לא יכול".
מתי ישוב למגרש? לפי סולומון, "אני עכשיו חזרתי להתאמן על המגרש. זה עוד לא עם הקבוצה אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב, מרגיש יותר יציב, יותר בטוח ולאט לאט גם הרבה יותר טוב. זה כיף להריח את הדשא, לנעול נעלי פקקים ולגעת בכדור. הפגרה הזאת באה לי בול בזמן. התכנון זה שעוד ארבעה שבועות אני אחזור לאימונים ואז לאט לאט נבנה את זה. לפני שנפצעתי ידעתי בדיוק מה המאמן מייעד לי ומה הוא רוצה. אני קודם כל צריך לחזור, להיות עצמי ואז אני מאמין שיהיה בסדר".
בקיץ לא מעט קבוצות הביעו עניין בישראלי, שלבסוף בחר בפולהאם. "מצאתי את עצמי כל יום בזום עם הרבה קבוצות. פטר בוס מליון ממש רצה אותי והיינו איתם בכמה שיחות, היתה לי שיחה עם נאפולי שגם מאוד רצו, פרנקפורט, פולהאם וריאל סוסיאדד. היו לנו התלבטויות כי לכל מקום יש את הפלוסים והמינוסים שלו, ובכמה הימים האחרונים הגעתי להחלטה שאני רוצה פרמיירליג. תמיד ידעתי שאני רוצה פרמיירליג, ופולהאם כבר היו קרובים להבטיח את העלייה והחלטתי שאני הולך לפולהאם. כולם רוצים להגיע לפרמיירליג, אלא אם אתה משחק בריאל מדריד/ברצלונה/באיירן מינכן או פריז סן ז'רמן. גם שחקנים בליון ובנאפולי רוצים להגיע לפרמיירליג בסופו של דבר, אז אולי מנאפולי אתה תגיע לקבוצה שהיא 'אסטון וילה ומעלה', אבל אתה תרצה להגיע לפרמיירליג כי שם זה המרכז.
"שחטאר היו איתנו במו"מ לחידוש חוזה, ואני לא רציתי לחדש. אני יודע מה קורה לכל הברזילאים שחותמים - לא נותנים להם לצאת אחר כך. באותו החורף הם מבינים שיש עוד שנתיים לתום החוזה אז הם ממש לחצו שנחתום על חוזה חדש, והם אמרו לי גם 'אם אתה לא תחתום אתה לא תשחק הרבה, אנחנו נעשה לך בכוונה', אבל לא הייתי חותם ונשאר שם".
על ההבדלים בין קבוצתו הנוכחית וקבוצתו לשעבר שחטאר דונייצק סיפר: "שחטאר זה מועדון של ליגת אלופות והתנאים מאוד טובים שם, ויש הרבה כסף לכל המסביב, ואמנם פולהאם זה מועדון יחסית קטן באנגליה - אבל פרמיירליג זה עולם אחר. אתה מרגיש שהכל מתנקז לשם וכולם מסתכלים. את האנגלים בכלל לא מעניין מה קורה בחוץ. הם רואים קצת ליגת האלופות, אבל הם בכלל לא יודעים מה קורה בליגה הספרדית או הצרפתית. זה לא מעניין אותם. מעניין אותם רק הפרמיירליג. כשהגעתי בהתחלה, אמרתי לעצמי שאני לא יודע אם האיכות היא יותר משחטאר, כי בשחטאר היו אז שחקנים מדהימים עם האיכות הכי גבוהה שיש, אבל הקצב, האינטנסיביות, הפיזיות, המהירות… זה עולם אחר".
על נבחרת ישראל אמר: "אני חושב שהנבחרת הרבה יותר טובה ממה שהיא היתה. יש כשרונות שעולים מהנוער, יש אווירה טובה בנבחרת, כדורגל חיובי ושמח ואנחנו כבר מסתכלים על המשחקים במרץ (מוקדמות היורו). ההגרלה היא טובה, אבל לא הגרלה קלה כי בשבילנו הכל לא פשוט. אוסקר גלוך שחקן מאוד מאוד מוכשר. אני חושב שהבנת המשחק שלו, בגיל שלו, זה משהו מדהים ואין הרבה שחקנים בגיל הזה שמבינים ככה את המשחק, והוא ילמד עוד הרבה. הוא מבין את המשחק יותר טוב ממה שאני הבנתי את המשחק בגיל שלו והסיומת שלו זה גם משהו מדהים בגיל הזה. התפקוד אצל רוטנשטיינר הפריע לי. כשיכלתי 'ברחתי' יותר שמאלה בגלל האינסטינקט שלי, אבל גם כי הוא איפשר לי לעשות את זה. לא יכלתי לעשות את זה כמו שאני משחק בכנף, וגם הייתי חייב הרבה לחזור אחורה ולעזור להגנה להשתחרר מהלחץ. הרבה פעמים אתה צריך שחקן יותר התקפי באמצע כדי שישחרר אותך מהפלונטרים, ובמקום להיות בחלק המסיים הייתי יותר בחלק המרכזי. זה לא שלא נהניתי, אני גם אוהב את זה ואני אוהב מאוד להיות עם הכדור, אבל זה קצת שונה מהתפקיד שלי. ברור שאני אהנה יותר לשחק בכנף ב-4-3-3 מאשר לשחק באמצע כ-50-50, אבל כל מאמן והדרישות שלו וצריך למלא את הדרישות".