כל אוהד כדורגל אשר מטיל ספק בעניין ובמשמעות האמיתית הכרוכה במשחקי נבחרות בין לאומיות, מוזמן להביט בשחקני נבחרת וויילס שרים את ההמנון הלאומי בשפתם יוצאת הדופן. היה זה מנג'ר הנבחרת לשעבר, גארי ספיד (שהלך לעולמו בנסיבות טראגיות), שהקדיש זמן ממוקד בכל התכנסות לאומית כדי להעניק לשחקניו שיעורי עזר בהדרכת מורים מקומיים על מנת לשייף את זכרונם ולאפשר להם זמן תרגול על מנת שיוכלו לשיר את ההימנון הלאומי בפרהסיה בתחושת בטחון וגאווה. הנבחרת מהאי הבריטי, ששבה לגביע העולם הראשון שלה מאז 1958, היא נבחרת שאמנם מובלת על ידי אחד מגדולי הכדורגלנים בהסטוריית הכדורגל האירופאי, גארת' בייל, אבל לצד שמות מוכרים אחרים, בעיקר מדובר ביחידה לוחמת גאה ומאוחדת שתנסה שוב ליצור ניצוץ והמשכיות בטורניר גדול, כפי שעשתה ביורו 2016.
בגיל 33 ובמה שעשוי להיות הטורניר הבין לאומי האחרון שלו במדי נבחרתו, גארת' בייל יוביל את הוולשים על כר הדשא ובמקביל ינצל את ההזדמנות על הבמה העולמית להעביר מסר של סובלנות דווקא על אדמתה של קטאר כשיהיה אחד משמונת הקפטנים בטורניר אשר עתידים לענוד על סרט הקפטן הצבעוני שלהם את המסר הייחודי 'אהבה אחת'. מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים הוא אמנם אינו השחקן כיום שהיה אימת ההגנות באירופה במשך שנים רבות אולם עדיין נחשב בפער גדול ליקיר האומה הוולשית ועל הבמה הלאומית הזכיר בצמד המשחקים נגד אוסטריה ואוקראינה (במרץ וביוני האחרון, בהתאמה) ששירת הברבור שלו במדי הנבחרת יתכן ותידחה למועד מאוחר יותר. ''יש לי עוד לא מעט שנים עד שאפרוש'', הכריז כשהצטרף ללוס אנג'לס FC מליגת ה-MLS.
ביולי האחרון, ולמרות שבייל חווה נסיגה משמעותית ביכולתו לאורך השנים האחרונות, ברגעי האמת ובנקודות קריטיות בקריירת המשחק שלו (לרוב במשחקי גמר), בייל תיפקד וידע להפיק רגעי קסם בתזמון מושלם. שעריו לאורך שנותיו באירופה בטוטנהאם הוטספר ובריאל מדריד הפכו אותו לקונצנזוס כשחקן-על שיודע לספק את הסחורה דווקא ברגעים המכריעים והשער שכבש לאחרונה עבור קבוצתו האמריקאית נגד פילדלפיה יוניון עמוק בזמן הפציעות סייע למועדון מקליפורניה לגרור את יריבתם לבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים, בסופם בייל וחבריו לקבוצה חגגו זכייה בגביע המקומי. ''אני נהנה לכבוש שערים בגמרים שונים, משער שהפכתי את זה להרגל קבוע, נכון?'', שיתף בהומור אישי את התקשורת האמריקאית לאחר הניצחון הגמר.
בייל, שמחזיק בנתון בלתי נתפס של חמש זכיות בליגת האלופות, הוא הכוכב הבלתי מעורער של הדרקונים הוולשים, אולם על הקווים של הנבחרת הלאומית עומדת דווקא דמות המנוגדת לחלוטין למבנה האישיות ולקריירת המשחק של הקפטן המנוסה. האיש שגאה בשורשיו ובילדותו בכפר המקומי טיילורסטאון, הממוקם בסמוך לשרשרת מכרות פחם מוכרים, עונה לשם רוב פייג' וקריירת האימון שלו בעיקר כללה קבוצות מליגות נמוכות באנגליה כגון נורת'המפטון ופורת וייל, אך את עיקר פועלו זוכרים בהתאחדות המקומית מתקופתו כמנג'ר הנבחרת הצעירה והטיפוח המקצועי שהעניק לשחקנים כגון דניאל ג'יימס וג'ו רודון.
פייג' שימש כעוזרו של מנג'ר הנבחרת הבוגרת דאז, ריאן גיגס, שנאלץ להתפטר מתפקידו וכתוצאה מכך קיבל את ההזדמנות והמושכות המקצועיות להוביל את הנבחרת ליורו האחרון. פייג' לא רק שזכה לתשבוחות משחקניו על האופן שבו הצליח לייצב את הנבחרת הבוגרת לאחר עזיבתו המתוקשרת של גיגס, אלא מוגדר כאדם שיודע לשלב את הגאווה הלאומית לצד מקסום הכשרון הקיים כיום בסגל הוולשי וכתוצאה מכך זכה להבעת אמון מוחלטת מצד מעסיקיו שהעניקו לו חוזה לארבע שנים.
הסגל שמנג'ר הנבחרת בחר לקראת המשימה בקטאר מגוון ומשלב ניסיון לצד איכות, בשאיפה נוספת ליצור המשכיות עבור הנבחרת הלאומית שהעפילה לשלושה מן ארבעת הטורנירים הגדולים האחרונים. בעמדת השוער קיימת תחרות בריאה בין דני וורד (שלאחר שנים בהן בעיקר בילה על הספסל כמחליפו של קספר שמייכל בלסטר סיטי קיבל מתחילת העונה את הצ'אנס כשוער פרמייר ליג) ו-וויין האנסי, שוערה המחליף והותיק של נוטינגהאם פורסט. בחוליית ההגנה השמות הבולטים כוללים בין היתר את בן דייויס מטוטנהאם הוטספר המנוסה שנחשב למנהיג החולייה האחורית של הווילשים לצד שמות כגון ניקו וויליאמס הצעיר והמוכשר שגדל באקדמיה של ליברפול מגיל 8 אך לא הצליח לקבל הזדמנות של ממש בהרכב של יורגן קלופ והצטרף בקיץ האחרון לפורסט במטרה לקבל דקות משחק עקביות.
ג'ו רודון הוא שם נוסף שינסה לעשות שימוש בטורניר בקטאר כדי לסלול את הדרך חזרה לפרמייר ליג לקבוצת האם שלו, טוטנהאם, אשר השאילה אותו לראן הצרפתית בעונה האחרונה ואיתן אמפאדו, שנחשב לאחד השחקנים הצעירים המבטיחים ביותר באי הבריטי, מציע גיוון הן כקשר אחורי והן כבלם. בחוליית הקישור השמות הבולטים של הדרקונים הוולשים כוללים את ג'ו אלן וארון ארמזי. הזימון של אלן (ששב הקיץ לסוונזי סיטי לאחר קריירה שכללה פרקים בליברפול וסטוק) גרר ביקורת גם מבית בעקבות חוסר יכולתו לצבור דקות משחק עקביות בשל הפציעות שליוו אותו לאורך שלבי הקריירה שלו, אך האופי והמנהיגות השלווה שהוא מציע והיכולת לנווט את מרכז השדה הלאומי מעלים את קרנו בעיניו של פייג' שאף הגדיר את אלן כ-'מנוע' של ווילס. ראמזי ,שהצטרף לניס הצרפתית בקיץ האחרון לאחר שעזב את יובנטוס, כבש 20 שערים (כולל בשתי אליפויות אירופה האחרונות) ב-75 הופעותיו במדי הנבחרת ולולא הפציעות שהיו חלק מרכזי בתחנותיו השונות בקריירה יתכן והיה אף מגיע לסטטוס הנדיר שגארת' בייל מחזיק בו ללא עוררין, אך בגיל 31 הוא עדיין נחשב לכוח עוצמתי ולאחד ממנהיגי הנבחרת.
הבית שאליו וויילס הוגרלה, בית ב', נחשב לסביר באשר לזהות היריבות עמן נבחרתו של רוב פייג' תתמודד על מנת להפעיל לשמיניר הגמר. לצד שמות כגון נבחרת ארצות הברית (משחק הפתיחה עבור שתי הנבחרות יערך ב-21 בנובמבר) ואיראן, הגרלת הבית המוקדם זימנה לוולשים מפגש פיקנטי נגד 'האחות הגדולה', אנגליה. השתיים כבר הוגרלו ביחד לאותו הבית ביורו 2016 ולמרות ניצחונה של שלושת האריות 1:2 בשלב הבתים המוקדם, החל משלבי ההצלבה הטורניר התפתח לכיוונים מנוגדים לחלוטין עבור הנבחרות השונות. בזמן שאנגליה תחת הדרכתו של רוי הודג'סון הודחה באופן מחפיר על ידי איסלנד וארזה את המזוודות מוקדם מן הצפוי בשלב שמינית הגמר, הוולשים התקדמו באופן מרשים בשלבי ההכרעה (כולל 1:3 היסטורי על בלגיה בשלב רבע הגמר) ונעצרו רק בחצי הגמר כשנכנעו לאלופת אירופה העתידית, פורטוגל, בטורניר שלא רק העניק לנבחרת הצנועה דאז מן האי הבריטי הזדמנות להוכיח את יכולתה על הבמה היבשתית המרכזית, אלא בעיקר ריגש אומה שלמה שהיוותה למעשה הסיפור האמוציונלי ביותר ביורו שנערך על אדמת צרפת.
ההזדמנות לפגוש שוב ודווקא במחזור הסיום המכריע של שלב הבתים את אנגליה השנואה- שאמנם תגיע לטורניר הקרוב בקטאר לאחר שהגיעה לחצי הגמר ולגמר בשני הטורנירים הגדולים המשמעותיים האחרונים- מעניק לוולשים הזדמנות כפולה: ראשית, לנקום על ההפסד בשלב הבתים ביורו לפני כשש שנים, אך בעיקר להנחית מכה לאומית מוראלית עוצמתית על חניכיו של גארת' סאות'גייט, אשר מגיעים למונדיאל הקרוב בסגל עתיר פציעות וסימני שאלה גדולים על היכולת של המנג'ר הלאומי להפיק בפועל את המירב מחניכיו האנגלים.