הספירה לאחור בעיצומה לקראת פתיחת מונדיאל 2022 - הרגע שכל עולם הכדורגל מתעסק בו כבר 12 שנה, וביתר שאת בשש השנים האחרונות, ונראה כי מעולם, הפערים בין הנראטיבים השונים האומדים את אופיו, טיבו ועצם קיומו של האירוע המכונן הזה, לא היו גדולים יותר. מזכויות אדם ומוות של פועלים, ועד פערי תרבות, דת, כבוד. בין ביקורת כנה למוסר כפול, ואכזריות וניצול לעומת נכונות לשינוי. הקרב על הנראטיב של מונדיאל 2022 בעיצומו, ונראה שמתוקף הנסיבות, הוא הופך לשדה התנגשות תרבותי, פוליטי וחברתי, חם מאוד, בין מזרח למערב.
בסוף השבוע האחרון הגיע לדוחא האוהד הראשון למונדיאל 2022. זה לא היה אוהד מקסיקני, אנגלי או ארגנטינאי, אלא עבדאללה אלסולמי הסעודי. לפני כמעט חודשיים יצא עבדאללה, טיילן סעודי מקצועי, במסע רגלי מחוף הים בג'דה, סעודיה, דרך כל המדינה שלו, כמעט 1,600 קילומטר, עד לדוחא, בירת קטאר לשם הגיע ביום חמישי שעבר. אלסולמי הסעודי התקבל בשוק וואקף בדוחא עם עוגה ענקית בדמותו. אפשר לומר שאיתו, אווירת המונדיאל הגיעה לקטאר.
"אנחנו מאוד מתרגשים כבר לתחילת המונדיאל. האווירה פה אש", מספר מחמד אלכעבי עיתונאי כדורגל קטארי. "כל המדינה פה בהכנות אחרונות, ואי אפשר לחכות כבר לראות אוהדים מכל העולם בקורניש (הטיילת של דוחא) עם החולצות של הנבחרות שלהם. זה יהיה חתיכת אירוע". גם עומאר אל-קחטאני, עיתונאי עיראקי שחי ועובד בקטאר, מעיד כי "האווירה מצוינת, וכולם כאן מתכוננים ל-20 בנובמבר". באופן כללי, מהזווית הערבית, יש התרגשות, חגיגיות ותכונה אמיתית לקראת האירוע העולמי הכי גדול, אי פעם כנראה, שהתקיים באיזור שלנו, שבכלל מוכר יותר בשל המלחמות, מהפכות וטרור.
הטלוויזיה הקטארית מדווחת מסביב לשעון על ההכנות, ובכל יום יש אטרקציה חדשה. פעם זו יאכטה שעשתה את הדרך ממונאקו, מטוס סילון שמצייר בשמים בצבע בורדו, או דגלי ענק של המדינות המשתתפות מעל הכבישים הראשיים. באולפנים, כוכבי עבר נותנים פרשנויות. יונס מחמוד כוכב נבחרת עיראק לשעבר, חזה שקטאר וערב הסעודית יעפילו לשמינית; וואל גומעה, בלמה האגדי של נבחרת מצרים בדימוס הצהיר שבהיעדר מצרים הוא בעד כל הנבחרות הערביות, ושהוא מאמין "שלפחות אחת תעשה משהו היסטורי".
גומעה לא אומר זאת סתם. קטאר, הנבחרת המארחת, אלופת אסיה המכהנת, מעמידה נבחרת שמתכוננת לאירוע הזה כמעט עשרים שנה, ונמצאת במחנה אימונים אינטנסיבי מסוף אפריל; סעודיה, שעשרות אלפי אוהדים ילוו אותה בטורניר, מתכוננת במחנה אימונים כבר חודשיים; למרוקו יש סגל עמוק עם אשרף חכימי, חכים זייש ונוסייר מזראווי; ואפילו הטוניסאים מעמידים נבחרת טובה עם חניבעל מג'ברי, הכישרון של מנצ'סטר יונייטד שמושאל לבירמינגהאם, ויהנו מהתמיכה של הקהילה טוניסאית הגדולה שחיה בדוחא.
גם האוהדים ברחבי המזרח התיכון מתכוננים למונדיאל. לפני שבוע, אוהדי אל-קווה אל-ג'וויה, הקבוצה הגדולה בעיראק, חשפו שלט ענק نقف مع قطر We stand with Qatar (אנחנו עומדים עם קטאר). גם בליגה הפלסטינית, אוהדי שבאב אל ח'ליל חגגו ביציע בסוף השבוע האחרון עם דגל קטאר ענק ביציע. המחוות האלו בבגדאד ובחברון סמליות, ולא הגיעו סתם. הן התנוססו כתשובה לשלטים שמונפים באירופה בשבועות האחרונים - "Boycott Qatar 2022" (החרימו את קטאר 2022). אלו מייצגים את הקו המערבי המוביל ביחס למונדיאל הזה - מונדיאל דמים, שצריך לבטל או להחרים.
וככה, פעם נוספת בתולדות הכדורגל, שהיציעים מבטאים רעיונות גדולים יותר, ובמקרה הזה את התנגשות הגישות שמגולמת במונדיאל הזה - מזרח מול מערב.
בזמן שבקטאר ובמפרץ, ובעוד מקומות ברחבי העולם הערבי מחכים בכליון עיניים למונדיאל הזה, במערב אירופה ובתקשורת דוברת האנגלית, הביקורות על קטאר ועל מונדיאל 2022 מרקיעות לשחקים. המדינה, זכויות האדם, חופש הפרט ומעמד הלהט"בים שחיים שם, תנאי הפועלים הזרים שבנו את האצטדיונים ואת תשתיות הטורניר, השחיתות שהובילה להכל, תזמון הטורניר, מזג האוויר, והזמינות של הבירות - הן חלק מהנושאים המדוברים ביותר בכל מה שקשור לסיקור ולהתייחסות לאירוע הזה.
רק מהשבועות האחרונים יש דוגמאות למכביר. רויטרס דיווחו שהרשויות בקטר פינו עשרות פועלים ממגוריהם בהתראה של 48 שעות בלבד; ה-BBC צאו בפרוייקט תחקיר על התנאים של הפועלים באתרי הבניה; הניו יורק טיימס דיווח על הגישה לאצטדיונים שעוד לא מוכנה, ועל משפיעני הרשת שנשכרו על ידי קטאר.
לבקר את קטאר ואת המונדיאל הפך להיות טרנדי=-. חברת האמל (Hummel) השיקה את חולצות דנמרק לטורניר כחולצות "שקטות", בהם שם החברה לא בולט בטענה "שהיא לא רוצה לפרסם את עצמה באירוע". נבחרת אוסטרליה הוציאה וידאו רשמי בהשתתפות השחקנים, בו הם קוראים לשינוי התנאים וחוקי העבודה בקטאר והארי קיין, חלוץ טוטנהאם, הודיע שישחק עם סרט קפטן בצבעי הגאווה, במחאה על האפליה כלפי הקהילה הגאה.
לפני שבוע וחצי, דווח כי פעיל זכויות להט"ב בריטי מוכר, פיטר טאטשל, נעצר בקטאר לאחר שהפגין לבדו במרכז דוחא על כך שחברי הקהילה נעצרים וסובלים מעינויים במדינה. הכותרות בגופי התקשורת זעקו, אך לפי הדיווח של רויטרס, טאטשל רק תושאל על ידי שוטרים ברחוב, שאחרי כמה מילים פשוט הלכו לדרכם. קטאר היא אכן מדינה מוסלמית שמרנית מאוד, בה קיום יחסים הומוסקסואלים מוגדר כעבירה על החוק, אבל אין בה עילה לעצור אדם בגלל שהוא מזדהה כהומוסקסואל, בטח ובטח אם הוא תייר שמבקר במדינה. אבל הכותרת "מפגין למען הקהילה הגאה נעצר בקטאר", כבר עשתה את שלה.
בעקבות התקרית הזו ערוץ Sky הבריטי עסק בשאלה: "האם זוגות חד מיניים יוכלו ללכת בקטאר יד ביד ברחוב בזמן המונדיאל?". כאן, מי שמכיר את המזרח התיכון התחיל להבין שהדברים הלכו קצת רחוק מדי. מדובר במקרה הטוב בחוסר היכרות, ובמקרה הרע בבורות, בכל מה שקשור בתרבות הערבית. בכל מדינה במזרח התיכון נהוג מאוד לראות גברים הולכים יד ביד ברחוב, מתוך חיבה, ידידות והערכה, וכלל לא על רקע מיני. לכן מן הסתם, דווקא המנהג הזה לא צפוי לגרום לבעיות.
כן, כנראה שאם זוג חד מיני יחליט להתנשק ברחוב זה עשוי להעיר שדים במקום שהחברה בו היא שמרנית ודתית מראוד, אבל זה נכון גם אם היה מדובר בזוג סטרייטים שעושה את זה. עכשיו זה לא שחסר על מה לבקר את קטאר. השוחד בקבלת האירוח, הפועלים שקיפחו את חייהם או שעבדו בתנאים מזעזעים, אבל פה, בעיקר בעיני המארחים, נראה שחצה איזשהו גבול מסוים.
"זה קמפיין הכפשה חסר תקדים", אמר לפני עשרה ימים אמיר קטאר, שייח' תמים בן חמאד א-ת'אני, כשדיבר מול הוועדה המחוקקת הקטארית. "מאז שזכינו באירוח המונדיאל, הפכנו למטרה של קמפיין חסר תקדים שאף מארחת לא סבלה ממנו בעבר. אימצנו חלק מהביקורת כחיובית מתוך מחשבה שהיא סייעה בידינו לשנות דברים שדרשו שינוי, אבל מהר מאוד התברר לנו שהקמפיין ממשיך, ומתרחב, וכולל הרבה מאוד המצאות וסטנדרטים כפולים, שכבר גרם לרבים מאיתנו לתהות מה המטרה מאחורי הקמפיין הזה".
בעקבות הדברים האלו, בפיפ"א הוציאו מכתב רשמי ל-31 הנבחרות שיגיעו לקטאר בו נכתב: "היו אתגרים בהכנה למונדיאל הזה, אבל בואו בבקשה מעכשיו - נתרכז בכדורגל". הבקשה הזו של פיפ"א, כארגון שהוכח שהשחיתות פשתה בו, ולכאורה עדיין פושה, אכן צבועה למדי. אך כגוף המארגן של המונדיאל, קשה לצפות ממנה למשהו אחר.
"ננקטו צעדים שונים בשש השנים האחרונות", אמרה המזכירה הכללית של פיפ"א, פאטמה סאמורה, בראיון שהופץ ע"י פיפ"א לתקשורת. "הדבר הראשון שצריך להדגיש עבור אלו שעדיין חושבים שלא תיקלו את נושא זכויות האדם בקטאר, זה ביטול הקפאלה". הקפאלה היא שיטת העסקה של עובדים זרים הנפוצה במדינות מפרץ, לפיה המעסיק הוא 'ספונסר' של העובד, אך מחזיק בדרכונו. ב2016, בצעד היסטורי ובעקבות הביקורות, קטאר ביטלה את הקפאלה, קבעה שכר מינימום, וחוקקה חוקי בנייה בהתאם לתקנים האירופים.
אבל זה לא פשוט להטמיע שינוי כל כך משמעותי באופן מלא, בזמן קצר כל כך. מצד אחד אכן יש שיפור יחסי בתנאים של הפועלים, מצד שני עדיין יש עוולות. המצב מורכב. ובכל זאת, כמה מדינות שינו את החוקים שלהן, אלו שכתובים בחוקה, בשביל אירוח אירוע ספורט בינלאומי? כנראה שאף אחת. ועדיין, נראה שעבור רבים, בלתי אפשרי להכיל את המורכבות שהמונדיאל הזה מביא איתו. לפחות כרגע.
מוחמד אבוטריקה, אגדת הכדורגל המצרי וכיום פרשן BeIN המתגורר בקטאר, אמר בשבוע שעבר: "אנחנו לא נשנה את המסורת שלנו ואת הדת שלנו ל28 יום בגלל מונדיאל… מי שיגיעו יצטרכו לכבד את הכללים של המדינה שהם באים אליה ומארחת אותם.. קטאר תדהים את העולם!". אפשר להבין אותו במובן זה, שכאשר טורניר נערך במקום מסוים - הוא מקבל את האופי שלו, וצריך ואפשר לכבד את זה. כך היה בדרום אפריקה, בברזיל, ואפילו בזה שברוסיה.
בעוד פחות משבועיים יתחילו להגיע כמיליון ארבע מאות אלף אוהדי כדורגל לקטאר. בשבת האחרונה, בזמן שבגרמניה נפרסו שלטי ענק ששאלו "15,000 הרוגים עבור 5,760 דקות של כדורגל" (אגב, עוד מספר לא מבוסס שלא הוכח באף הערכה של גורם מוסמך למספר הקורבנות בבניית המונדיאל), בקטאר כבר נצפו אוהדי נבחרת גאנה ראשונים, שרקדו ושרו בשוק וואקף, אחד המקומות המרכזיים בדוחא. בין הקיצונים האלו, נראה שכמו בכל סיפור גדול, האמת היא איפשהו באמצע.
קרו דברים איומים בדרך למונדיאל הזה, אבל הוא מביא איתו גם הזדמנות נדירה למזרח התיכון להראות את עצמו באור אחר לעולם, ועצם קיום הטורניר וההכנות כבר הביאו לשינויים מסוימים בקטאר. ובכל זאת, מונדיאל 2022 מגיע בשיאה של תקופה מתוחה מאוד ברמה העולמית הגאופוליטית, ולא נראה שצונאמי הביקורו ששוטף את קטאר ופיפ"א בעוצמות מתגברות ככל שמתקרבים לטורניר, כחלק מהתנגשות החזיתית הזו בין מזרח למערב, עומד להפסק בקרוב.