ביום רביעי שעבר הבקיע אדריאן ראביו פעמיים מול מכבי חיפה בליגת האלופות - תחילה בבעיטה מרהיבה ברגלו השמאלית "החלשה" לכאורה, ואז בנגיחה שחיסלה את תקוות הירוקים לבצע קאמבק באיטליה והביאה ליובנטוס ניצחון 1:3. צמד של הקשר הצרפתי הוא אירוע חריג ביותר, והפעם הקודמת היחידה זה התרחש אי שם ב-2015, כאשר פריז סן ז'רמן גברה על טולוז בליגה. זלאטן איברהימוביץ' בישל לו אז בעקב במחצית הראשונה, וחבייר פאסטורה סידר לו אסיסט אחרי ההפסקה. עם זאת, היה גם צמד ידוע הרבה פחות, אותו לא ישכח ראביו לעולם.
היה זה ב-2011, והקבוצה הצעירה של סן ז'רמן נסעה למשחק ידידות באוקזר שאורגן במיוחד עבור ראביו. המטרה היחידה היתה לאפשר לאביו לחזות בו. האב, מישל פרובוס, אושפז בבית החולים באוקזר מאז 2006, בעקבות שבץ שהותיר אותו משותק בכל גופו, מתקשר עם הסביבה באמצעות תזוזות עיניים בלבד. היכולות הקוגניטיביות לא נפגעו, אבל זה הפך את הטרגדיה לקשה אפילו יותר, כי הסבל המנטלי היה בלתי נסבל. בזמנו, היה מישל אוהד שרוף של הפריזאים, העריץ את דויד ז'ינולה וגרם לבנו להתאהב בכדורגל ולרצות להפוך אותו למקצוע.
אדריאן היה בן 11 כאשר האב חלה, והוא חש אשמה בכך שאין ביכולתו לחלוק איתו את ההצלחות. המרחק הפיזי לא איפשר תקשורת נורמלית, הביקורים לא היו סדירים, ובמשך חמש שנים לא צפה מישל בבנו על הדשא. אז סן ז'רמן ואוקזר שינו זאת. המשחק שובץ זמן רב מראש, מישל הובא מבית החולים על כיסא גלגלים מיוחד שהוצב ליד המגרש, ואדריאן בן ה-16 היה בעננים. במחצית הראשונה הוא הבקיע צמד עם דמעות בעיניים, ואז הוחלף וצפה במחצית השנייה לצד האב, וגם האם והאח. משפחת ראביו-פרובוס בהרכב מלא באצטדיון, בפעם האחרונה. לא היו עוד משחקים באוקזר, לפני שמישל הלך לעולמו ב-2019, והותיר את אדריאן עם לב שבור עוד יותר.
רבות נכתב על שתלטנותה של ורוניק ראביו, האם שמשמשת גם כסוכנת של הקשר, מכתיבה עבורו כמעט את הכול, ומנסה לעשות זאת גם לסביבתו - כולל דרישות לבקר באימונים ולתת הוראות למאמנים. הסלידה ממנה עצומה, והיא פגעה קשות בקריירה של אדריאן ביותר ממובן אחד, אך כמתבוננים במחוץ אנחנו לא מכירים את היחסים ביניהם בצל האסון המשפחתי. יש לקהל ולתקשורת נטייה לשפוט אחרים מבלי להבין לעומק את המניעים שלהם. סביר שראביו היה ממצה את הפוטנציאל טוב יותר לו אימו לא הייתה מתערבת ללא הפסקה, אבל סביר עוד יותר שחייו היו שונים בתכלית וטובים הרבה יותר לו אביו לא היה עובר שבץ. ברור שכל צמד שערים מזכיר לו את אבא יותר מכל. חבל רק שזה לא קורה. מבחינת הכישרון הטהור, ראביו - שתופקד בתחילת דרכו כפליימייקר - היה אמור להיות סקורר מוצלח פי כמה.
את הכישרון הזה ניתן היה לזהות בקלות. סקאוטים של מנצ'סטר סיטי עשו זאת כאשר ראביו היה בן 13, והנער בילה כחצי שנה באנגליה, עד שהתרחש פיצוץ ביחסים בין הנהלת האקדמיה לאימו - והוא חזר לצרפת. בסן ז'רמן ראו בו סוג של עילוי, והיה זה סמלי כי הוא היה השחקן הראשון שחתם על חוזה מקצועני במועדון אחרי ההשתלטות הקטארית ב-2012. "אמרו שהאקדמיה לא תהיה רלוונטית עוד בעידן החדש כי תהיה אפשרות לקנות כוכבים מוכנים, אבל המקרה שלי מוכיח את ההיפך", הוא אמר אז בתמימות מסוימת.
וכך, במשך תקופה ממושכת היה ראביו הסמל הצרפתי של סן ז'רמן, גם אם לא תמיד קיבל את ההערכה לה היה ראוי לדעת אימו. הוא היה שחקן קצת חריג בחדר ההלבשה, לא חשש מעימותים עם אף אחד כולל זלאטן, והתעקש לא פעם גם כאשר עמדותיו הזיקו לו. זה תקף גם לנבחרת, וזכורה במיוחד ההחלטה הביזארית של ראביו (ושל האם) לסרב להיכלל ברשימת ההמתנה לסגל של דידייה דשאן למונדיאל 2018. במשפחה ראביו בחרו להחליט שזה לא לכבודם, ותדמיתו ספגה מהלומה משמעותית, הפעם בעיני האוהדים ברחבי המדינה כולה.
לא רבים ריחמו על ראביו, אם כך, כאשר ההנהלה הקטארית זרקה אותו ליציע וסירבה לתת לו לשחק בסיבוב השני בעונת 2018/19, בעקבות סירובו להאריך את החוזה. ראביו הפך באותו קיץ לשחקן חופשי, ויובנטוס אוהבת מאוד להחתים שחקנים חופשיים - ההרגל הזה התחיל עוד כאשר אנדראה פירלו הובא לאחר שחרורו ממילאן, ומאז מאמינה הגברת הזקנה שזה המתכון להברקות. קל להבין מדוע הוחלט להמר בנסיבות אלה על ראביו, במיוחד אם זוכרים את השבחים החריגים שהרעיף עליו ג'אנלואיג'י בופון.
"אדריאן הוא שחקן פנטסטי. יש לו כוח פיזי של פול פוגבה, אופי דומיננטי של ארתורו וידאל ודינמיות של קלאודיו מרקיזיו. הוא חזק, טכני וחכם. אם ישפר את תזמון הכניסה לרחבה, הוא יכול להבקיע 10 שערים בעונה ללא בעיות. הוא גם בחור מצוין ואחלה חבר לקבוצה", אמר השוער האגדי ששיתף איתו פעולה בפריז. בופון עצמו שב לטורינו באותו קיץ, וראביו שמח להצטרף אליו כדי לחתום על חוזה עם שכר נאה של 7 מיליון יורו לעונה. אלא שהפעם זה לא עבד ליובה עם השחקנים החופשיים, וראביו הפך - בצוותא עם ארון ראמזי הוולשי - לשחקן המושמץ ביותר בקרב האוהדים והפרשנים.
ראביו לא ממש מצא את עצמו במערך של מאוריציו סארי, לא הסתדר גם עם פירלו, ולקראת סוף העונה עם מסימיליאנו אלגרי היה ברור שהעסק עדיין לא עובד. הצרפתי הודה בכך בעצמו באפריל האחרון. "אולי לא ראיתם את ראביו האמיתי, אולי לא הייתי יציב מספיק. אני תמיד משתדל לעשות את המקסימום, אבל מסתבר שלא קל לשמור רמה אחידה לאורך זמן. השתפרתי בזכות אלגרי, וזה כיף כשיש מאמן שמאתגר אותך", הוא אמר. ביציעים לא הבחינו בשיפור הזה, בין היתר כי הקשר סיים את העונה כולה ללא שערים בכלל לראשונה בקריירה, ובקיץ הייתה התלהבות גדולה כאשר התברר כי מנצ'סטר יונייטד מוכנה להחתים אותו.
האיטלקים לא ממש הבינו מדוע מעוניין אריק טן האח בראביו לאור יכולתו בשנים האחרונות, אבל ניהלו משא ומתן ביעילות והשיגו מחיר של 15 מיליון יורו תמורת שחקן שחוזהו מסתיים ב-2023. היה זה הישג מרשים, ובקבוקי השמפניה היו מוכנים כדי לחגוג את עזיבתו, אלא שאז העלתה ורוניק ראביו דרישות שכר לא סבירות לדעת השדים האדומים - והעסקה בוטלה. 14 שנה אחרי שעזב את סיטי, הוא לא הצטרף גם ליונייטד. ראביו עצמו לא בהכרח רצה להישאר באיטליה, וביובנטוס ממש לא ציפו לראות אותו שוב, אבל התברר שאין להם ברירה.
אז העונה יצאה לדרך באופן לא מוצלח בלשון המעטה, וראביו עצמו התקשה לשכנע כי השנה האחרונה שלו בקבוצה תהיה טובה מהקודמות, אבל אז הגיע הקרב מול מכבי חיפה - והצמד החריג לרשתו של ג'וש כהן. וגם מעבר לכיבושים, היה זה הערב של הצרפתי שחילץ יותר מכולם, תיקל יותר מכולם, ואפילו כידרר יותר מכולם. הוא היה איש המשחק מכל זווית אפשרית, כעת נשאלת השאלה - האם זה סימן לבאות? או אולי הייתה זו סתם הופעה חד פעמית מול יריבה נחותה שלא מבשרת דבר לגבי ההמשך?
אם שופטים לפי ההפסד למילאן בשבת, האופציה השנייה סבירה יותר, אבל הערב - שוב מול חיפה - ישמח ראביו לנסות לפתח את המומנטום. "אנחנו חייבים לנצח", הוא הכריז, והאחריות מוטלת בין היתר עליו. מי יודע, אולי הוא אפילו יחגוג צמד נוסף לזכר אבא. אם מכירים את הרקע ממנו מגיע הצרפתי, קל הרבה יותר להזדהות איתו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק