1. היחידים שניצחו בבית. אז מה רע, בעצם?
הפועל חולון פתחה השבוע את עונת המפעלים האירופיים עם ניצחון בשלוש הפרש בתום הארכה; אחריה באה הפועל ירושלים וניצחה בפער של שתיים, כשהיריבה מחטיאה רגע לפני הבאזר; ואתמול (חמישי) השלימה מכבי תל אביב את הטריו עם ניצחון בנקודה, בעוד יריבתה קולעת מעט אחרי הזמן.
שלוש נציגות ישראליות, שלוש תצוגות פושרות ומדאיגות, שלושה ניצחונות דחוקים. ובכלל, הצהובים הם היחידים ביורוליג ששיחקו אמש בבית והצליחו להימנע מהפסד. אז מה רע, בעצם? לא מעט, למען האמת. ולו בשל העובדה שרבבת האנשים שיצאה מההיכל ביד אליהו נראתה מבוגרת בכמה שנים מהרבבה שנכנסה אליו, רק כמה שעות קודם לכן.
כל כך הרבה נורות אדומות נדלקו במהלך אירועי הפתיחה בתל אביב. נתחיל מהסוף, כלומר - משתי הדקות האחרונות והדרמטיות:
* ג'רל מרטין - כן, ג'רל מרטין - לוקח את אדגראס אולנובאס לחדירה, וחוטף ממנו גג.
* בונזי קולסון מוביל את ההתקפה בכידרור עד מעבר למחצית המגרש.
* אלכס פוית'רס מקבל את הכדור על קו הבסיס, הרחק מהסל, מסתבך וכמעט מאבד.
* הוא מוציא בסוף שעון ה-24 מסירה, ושלשת התאבדות של לורנזו בראון נוחתת בשטח פתוח.
כל זה, כאמור, קרה רק בשתי הדקות המסיימות והמכריעות, כשלוח התוצאות נע בין נקודת יתרון לז'לגיריס קובנה לבין נקודת יתרון למקומיים. בין לבין, במהלך אחד נורמלי, הספיק בראון להזין את פוית'רס בפיק אנד רול, והסנטר קלע שתי זריקות עונשין שקבעו את תוצאת המשחק, 83:84, דקה ו-11 שניות מהסיום.
וכשזה המצב, אין פלא שגם 30 שנים לאחר שפרץ לחיינו, נדרש עודד קטש לסוגיה הרת הגורל: האם חייך או לא חייך בסיום. "כמעט הצלחתי לחייך", הודה, "אבל אפילו את זה לא נתנו לי. למה הוא (ארנאס בוטקביצ'יוס) היה צריך לקלוע את הזריקה האחרונה?".
2. בראון ובולדווין תחת מעקב
אם נניח בצד משחקי אימון וטורנירי הכנה לא רשמיים, קטש עמד אתמול על הקווים אחרי הפסקה של 16 חודשים. וגם הוא, מתברר, צריך להסיר חלודה. בראש ובראשונה זעקו ניהול הרוטציה וחלוקת הדקות בין הגארדים שלו; לאור העובדה שאוסטין הולינס מעט פצוע ולא ממש בעניינים, השמיכה התקצרה עוד יותר ודרשה טיפול שונה.
דארן היליארד עלה מהספסל, ניפק שתי שלשות והצליח לייצר איזושהי תוצרת. אז נכון (1), הוא הסתבך בשתי עבירות ברבע השני, אבל אחריהן הוא נשכח ונזנח על הספסל. למעשה, הוא חזר למגרש רק כשלא נותרה ברירה, עם העבירה החמישית של ווייד בולדווין, שתי דקות לסיום. אז נכון (2), היליארד לא ממש שמר. אבל בינינו, מי כן שמר?
אחד הסימנים לכך שמכבי תל אביב עדיין רחוקה מלמצוא את עצמה הוא נטל האחריות הגדול והמוגזם שמונח על כתפיו של ג'ון דיברתולומאו. בלי לפגוע חלילה; בקבוצה חפצת חיים ביורוליג, בואכה שנת 2023, הוא כנראה צריך להיות פחות מעורב.
וכשמדברים על הקו האחורי שנבנה ביד אליהו, אי אפשר שלא להתעכב על הצמד בראון את בולדווין. ובכן, צמד הם עדיין לא. כל עוד הסגל של הצהובים נותר בעינו ולא יתבצעו בו שינויים, יש לקטש מטרת בסיס אחת: שבכל רגע נתון, לפחות אחד מהם יהיה על הפרקט.
בסופו של דבר, בראון הוא הרכז הראשון בהיררכיה - והרכז המחליף היחיד שלו הוא בולדווין. הזמן שבו מכבי שיחקה אתמול בלי אף אחד מהשניים הסתכם ב-3.2 שניות של פוזשן הגנתי. זהו. אלא שהמאמן לא יכול להסתפק רק באחד מחברי הצמד בי אנד בי. פשוט, כי הוא זקוק לשניהם.
* במשך 19 דקות וחצי שיחקו השניים יחד, ובמהלכן הגיעה הקבוצה ל-47 נקודות (2.4 פר דקה) וניצחה בשש הפרש. כשכל אחד מהם היה לבד, היא קלעה פחות - והפסידה; 30:29 לרעתה ב-15 דקות וחצי של בראון (1.8 נקודות לדקה), ו-12:8 לחובתה בחמש דקות וחצי עם בולדווין (1.4 נקודות).
* בולדווין קלע את כל 15 נקודותיו בזמן שבראון היה לצידו על המגרש. ולמרות העובדה שהרכז סיים את הערב עם 11 אסיסטים (חמישה מהם לבונזי קולסון), אף אחד מהם לא הגיע לשותפו בקו האחורי.
* שני הגארדים חיברו 28 נקודות ועמדו על 8 מ-13 לשתיים - אך איש מהם לא ביקר אפילו פעם אחת על קו העונשין ב-58 דקות מצטברות.
* מוזר ככל שיישמע, בראון לא קיבל מספיק החלטות במאני טיים. ייתכן שזו העייפות שהשפיעה עליו (ע"ע ניהול הרוטציה), אבל דווקא בדקות האחרונות יותר מדי שחקנים אחרים ביצעו יותר מדי פעולות שאמורות להיות שמורות לרכז (ע"ע הפירוט משתי הדקות האחרונות בראש הטור). ואם הוא מסר רק אסיסט אחד ברבע הרביעי, אז יש גם גיבוי מספרי לטענה.
3. החגיגה הליטאית בצבע היא רק הפרומו
בשבוע הבא תצא מכבי תל אביב לאיסטנבול, ותשמח לגלות שיאן וסלי כבר לא מחכה לה באזור הצבע של האולקר ספורטס ארנה. אלא שפנרבחצ'ה תציג מולה קו קדמי לא קצר ולא בלתי איכותי בדמותם של ג'ונתן מוטלי, טוניה ג'קירי, דווין בוקר ונייג'ל הייז-דייויס. כעבור ארבעה ימים תנחת מונאקו ביד אליהו ותציב באזור הצבע בצהוב סוללה שמתחילה בדונטה הול וג'רון בלוסומגיים, נמשכת באדריאן מוארמה ומסתיימת בדונאטאס מוטייונאס וג'ון בראון.
ומה פשר הניים דרופינג הזה? היריבות הבאות יזמנו לשחקני הפנים בצהוב אתגרים גדולים ומשמעותיים בהרבה מאלו שבהם נתקלו אתמול (ויסלח לנו קבאריוס הייז החביב), ובעיית הריבאונד - בעיקר בהגנה - עשויה להתברר כקריטית עוד יותר.
מעבר לעובדה שז'לגיריס ניצחה אתמול 26:43 בסו-קולד-מאבק על הכדורים החוזרים, ומעבר לנתון המפלצתי שהעמידה עם 17 ריבאונדים בהתקפה (רק שניים פחות מהמספר של מכבי בהגנה), את הסיפור יספר הנתון הבא: במחצית הראשונה קיבלו הליטאים 15 נקודות מהזדמנות שנייה בהתקפה - והגיעו ל-48 בסך הכל; במחצית השנייה התכווץ המספר לשש בלבד, והם נעצרו בטוטאל על 35.
לא מעט שאלות נשאלו ויישאלו על מצבת הגבוהים של מכבי, ולפחות בשלב הראשוני החליט קטש לתעדף את שני הסנטרים - פוית'רס וג'וש ניבו - בציוות משותף. אבל מה הטעם בשימוש בהרכב הגבוה ביותר שברשותך, אם רק באמצע הרבע השלישי חגגו השניים את הריבאונד הראשון שלהם לאורך הערב כולו?
4. בונזי קולסון, בוא לפה. לאן?
ובכל זאת ולמרות הכל, מכבי תל אביב יצאה עם הניצחון בידיה, וגם את זה צריך לזכור ולהפנים. כשהקבוצה הזאת רצה ומפתחת מומנטום, היא יכולה לפתוח פערים עצומים בזמן מינימלי. וברגעים שבהם הכישרון שלה יתפרץ, יריבותיה יהיו אומללות.
את הנקודות החיוביות ביותר ניפקו דווקא השניים שנראו הכי אבודים בתחילת הערב. כשמרטין הצטרף לראשונה, וההתקפה ניסתה להריץ תרגיל שמבוסס על חסימות, הוא היה זקוק להסברים אונליין מקולסון כדי להבין היכן עליו לעמוד ולאן הוא צריך לנוע.
מרטין, חסר ביטחון בקליעה, הצליח להכניס את עצמו למשחק מפעולות איסוף האשפה; אם ימשיך להשתלט על כדורים אבודים, להשתלט על ריבאונדים תועים ובעיקר לתת חיפוי הגנתי יותר מכל אחד אחר, מרטין יגיע במוקדם או במאוחר גם לימים שבהם הזריקות שלו יגיעו לכתובת.
את קולסון שמרנו לסוף. בזמן החימום, כשהקהל שר לכל שחקן "(שם גנרי) בוא לפה", קיבל הפורוורד תרגום מאחד מחבריו ש"מישהו מאחורי הסל קורא לך". אז הוא הלך לצד השני, תר וחיפש אחר האיש, ורק אחרי כמה שניות הבין שמדובר ביציע שלם ששר לכבודו.
במשחק עצמו הוא כבר היה חד הרבה יותר. מתוך 33 פעולות סטטיסטיות שביצע קולסון ב-32 דקות, 28 היו פעולות חיוביות. הוא סיים עם מדד 29 - לא רק הגבוה ביותר לשחקן בקבוצה, אלא גם השני בגובהו אי פעם לשחקן מכבי תל אביב בהופעת הבכורה ביורוליג. רק ליניב גרין, לפני 18 שנים, היו נתונים טובים יותר. וזה כבר מרשים ממש.