"ערב ראש השנה, משחק מול גרמנים. סגירת המעגל הכי גדולה"

"גדלתי 400 מטר קו אווירי מאיצטדיון רמת גן. שם היתה הילדות שלי", נזכר אלי דריקס. "הבית של ההורים שלי גבל בבני ברק, כך שאותי לא היה צריך ללמד מה המשמעות של משחק כדורגל בערב ראש השנה. אבל כשאתה משחק בצ'מפיונס ליג ויש תכתיבים של אופ"א, אין לך יותר מדי מה לעשות. כל הבקשות שלנו, המיילים, הטלפונים, הפניות להחלפת ביתיות. אף אחד לא הסכים לשנות".

15 בספטמבר 2004, 18 שנים עברו, מכבי תל אביב של לוני הרציקוביץ' הגיעה לראשונה בתולדותיה לשחק בליגת האלופות. היא לא היתה האלופה כאן בארץ, אבל במסלול שלה הצליחה להעפיל לשלב הבתים וקיבלה בהגרלה לשחק מול יובנטוס, אייאקס ובאיירן מינכן. בית מוות. דריקס היה אז מנכ"ל המועדון. להגרלת הבתים, שהיתה אז במונאקו, הוא הגיע לבד. "כל המועדונים שלחו שלושה או ארבעה נציגים. אני הגעתי לבד וכשהבנתי שאת המשחק הראשון וההסטורי נקיים בארץ מול באיירן בערב ראש השנה, היה ברור לי שזה משהו שלא היה קודם בישראל".

בשבוע הבא תקיים מכבי חיפה את משחק החוץ שלה מול יובנטוס בשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג בצאת יום כיפור, כך שדריקס מבין היטב באיזה קושי נתקלים כשבאים למשימה כזו. לימים, כשהפך למנכ"ל מכבי תל אביב בכדורסל, הוא חווה את זה על בשרו יותר מפעם אחת. "ביורוליג בכדורסל זה קורה בתדירות הרבה יותר גבוהה. מכבי תל אביב מסמנת תאריכים שהם בעיתיים מבחינתה, אבל תמיד יוצא משהו. מה, לא היה יותר מפעם אחת שפיינל פור היה על יום הזיכרון או בסמיכות אליו?".

שלושה חודשים היה אבנר טויטו בתפקיד כשנפלה עליו המשימה לנהל את הקבוצה לקראת הרגע ההסטורי. דריקס היה המנכ"ל, טויטו היה מנהל הקבוצה הטרי. "אני זוכר את הבשורה, שנשחק מול באיירן בערב ראש השנה. תפסתי את הראש. בערב ראש השנה בישראל לשחק משחק כדורגל? זה נשמע כמו משהו בלתי אפשרי. ישנו אז במלון דייויד אינטרקונטיננטל והחלטנו לקיים ערב ראש השנה, יום לפני המועד. ניר קלינגר דיבר איתי ואמרנו הולכים על זה. כך יצא שערב לפני המשחק, הקדמנו את ערב ראש השנה ועשינו באחד האולמות במלון, ערב כהלכתו עם כל הברכות. בכל זאת ערב ראש השנה וערב ליל הסדר אלה באמת הערבים המשפחתיים הכי גדולים שיש ליהודים. הזמנו את המשפחות, בנות הזוג וכל מי שהיה קרוב לקבוצה ולשחקנים לבית המלון. זה היה מאוד מוזר, אבל זה היה הכי קרוב לערב ראש השנה שאפשר היה לעשות. השחקנים עוד בילו אחרי זה עם המשפחות כמה שעות ולקראת חצות כולם עזבו, וכולנו נכנסנו לריכוז מלא לקראת המשחק למחרת".

מכבי תל אביב של 2004 היתה רחוקה מאוד ממכבי תל אביב של מיטש גולדהאר. שנה קודם היא זכתה באליפות עם קלינגר, אבל שלושה חודשים לאחר מכן הוחלט להיפרד מאבי נמני וטל בנין. אלפי אוהדים של הקבוצה לא הסכימו גם שנה לאחר הפרידה, עם המהלך של הרציקוביץ'. אפילו ההעפלה לליגת האלופות ב-2004, לא הרגיעה כמות גדולה של אוהדים שהמשיכה להגיע למשחקים בלבוש שחור כאות למחאה ואפילו אבל על הפרידה מנמני.

"הגעה לצ'מפיונס היא כמובן מקור הכנסה יוצא דופן שאתה לא לוקח בחשבון בתקציב", ממשיך דריקס. "אז יש תמלוגים מאופ"א, אבל יש גם חשיבות להכנסות מכרטיסים. אנחנו החלטנו לעשות מיני מנוי וקיווינו למכור הכל. באיצטדיון רמת גן אפשר להכניס 38 אלף צופים ואמרנו שנלך על 35 אלף צופים כיעד. עד היום אני חושב שאלמלא המשחק מול באיירן בערב ראש השנה, היינו מגיעים למספר הזה. בשורה התחתונה מול באיירן היו כמעט 25 אלף צופים שזו כמות מכובדת למשחק בערב ראש השנה. אנשים ממש הגיעו לאיצטדיון משולחן החג אחרי קיבלו פס מהמשפחות שלהם וזה לא היה פשוט".

בקרב השחקנים היה מדובר בערב חד פעמי. גם משחק היסטורי בצ'מפיונס, גם משחק בית, גם קבוצה בקליבר של באיירן מינכן וגם בעיקר משחק בערב ראש השנה. "אם היית אומר לי בכל שנותיי כנער ובתחילת דרכי בכדורגל שיבוא יום בו אשחק בערב ראש השנה, הייתי אומר שהשתגעת", נזכר ארז מסיקה. מאותו ערב באיצטדיון רמת גן שהסתיים בהפסד של מכבי תל אביב 1:0 אחרי פנדל שביצע המגן הגנאי של הקבוצה ג'ון פנטסיל, זוכר מסיקה את הבעיטה שלו לעבר אוליבר קאן ובעיקר את התחושה לרדת לחימום 40 דקות לפני שריקת הפתיחה בידיעה שבכל בית בישראל יושבים כעת לארוחת ערב החג.

"עד היום צובט לי שלא כבשתי לאוליבר קאן. עם עוד קצת ניסיון ויותר מסובב, הכדור שלי היה נוחת בפנים ואולי זה באמת היה משחק שאיש לא היה שוכח. אבל הקטע של ערב ראש השנה באמת היה מיוחד. השקט הזה שיצאנו לחימום כי הקהל היה עוד בדרך מארוחות החג, זה משהו שאני לא שוכח. אני גם זוכר היטב את מה שהיה במלון ערב קודם עם הארוחה המיוחדת עם המשפחות, אבל לא פחות מזה אני זוכר שהיו לא מעט דתיים שהגיעו לעשות את החג במלון וביום המשחק מצאתי את עצמי איתם בתפילה ובתחושה הכי מקודשת שיש. אני שכל החיים הנחתי תפילין והיום אני שומר שבת ולא נוסע אפילו, צריך לשחק בערב ראש השנה שהוא מהרגעים הכי חשובים של כל יהודי. זה היה רגע מאוד מיוחד".

קפטן הקבוצה באותו משחק היה לירן שטראובר. "אני זוכר שהמשחק בכלל לא הלחיץ אותי", הוא מספר. "בכל זאת באנו כאנדרדוג והיה לנו רק מה להרוויח מהמפעל ובאמת שעשינו קמפיין נהדר עם ניצחון מדהים על אייאקס. אבל מה שהכי תפס אותנו באותו ערב מעבר לפן המקצועי, זה המשחק שלנו כישראלים, כיהודים, נגד קבוצה מגרמניה ועוד בערב ראש השנה. אם היה משהו שישב לנו בראש זה רק לא להתבזות עם איזו תבוסה כי אנחנו בערב ראש השנה וכיוון שעשרות אלפים יבואו למגרש ומאות אלפים יצפו בבתים. היה חשוב לנו לא לחטוף מכה שתבייש אותנו בגלל החג ובגלל שזה היה משחק מול קבוצה גרמנית. אני זוכר שדיברנו בינינו בחדר ההלבשה ואמרנו: 'אסור לנו להרוס לעשרות אלפי משפחות את הערב'. הקטע ששיחקנו מול באיירן מינכן עם כל מה שגרמניה מסמלת, היה אפילו יותר גדול מהאירוע עצמו של משחק היסטורי בצ'מפיונס ליג. מבחינתי, המשחק ההוא היה עבורי כיהודי סגירת מעגל הכי גדולה שיכולה להיות. הערב הזה והקמפיין ההוא לעולם לא יישכחו. זה תמיד ישאר חרוט אצלי בזיכרון".

מכבי תל אביב סיימה את הקמפיין עם ארבע נקודות מאוד מכובדות. ניצחון על אייאקס (צמד של ברוך דגו) ותיקו מול יובנטוס, הובילו לסיום מוצלח מאוד של טבילת האש הראשונה של המועדון בליגה של הגדולות. זה היה מסע מכובד מאוד של קבוצה לא זוהרת. מאוד צעירה, אבל מאוד מאומנת טקטית. כל אחד מהמשתתפים לוקח עד היום את הרגע הקטן שלו ממה שחווה לפני 18 שנה. המשחק ההוא מול באיירן מינכן בערב ראש השנה החדשה הוא משהו שאיש מהם לא שוכח.