"ספגנו ביקורות לא הוגנות מהרגע הראשון", טען ב-8 בספטמבר נאסר אל חאטר, מנכ"ל הוועד המארגן של הגביע העולמי, במסיבת עיתונאים ראשונה זה חודשים שקיימו הקטארים. "אני יכול להגיד שכל התשתיות - הן בספורט והן בתחבורה - הושלמו לחלוטין. נותרה בסך הכול עבודה אסתטית קלה".
יומיים לאחר מכן, ההצהרות שלו הועמדו במבחן. הקטארים ארגנו "סופר קאפ" באצטדיון לוסייל, שנבנה בעלות של 675 מיליון דולרים ויארח 10 משחקים במהלך מונדיאל 2022, כולל הגמר הגדול ב-18 בדצמבר. "אין דרך טובה יותר לבחון את האצטדיון כשהוא מלא, מאשר לארח את שתי הקבוצות הגדולות של האזור", הסביר אל חאטר את הבחירה לערוך את ניסוי הכלים בעזרת אל הילאל הסעודית וזמאלק המצרית.
77,757 צופים הגיעו למשחק החגיגי (באצטדיון עם 80 אלף מקומות) וביניהם גם נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו. זו הייתה אמורה להיות נסיעת מבחן חלקה, אבל היא הוגדרה כ"קטסטרופלית" וחשפה לא מעט ליקויים שמחזירים אותנו שוב ל-2010 ולבחירה המושחתת והשנויה ממילא במחלוקת, במדינה תומכת טרור ומפרה שיטתית של זכויות אדם כמארחת של אירוע הספורט הנצפה בעולם.
60 ימים לשריקת הפתיחה של מונדיאל החורף הראשון אי פעם: תמונת מצב.
לפני כשבוע וחצי, כאמור, נפגשו אל הילאל וזמאלק באצטדיון לוסייל. המשחק אמור היה לדמות גמר מונדיאל. הזמר המצרי עאמר דיאב הוזמן להופיע, אוהדים הגיעו מהגבול הסעודי והמטרה הייתה לבחון את כל האספקטים: מעבר הגבול ותפעול השאטלים משם, פעילות המטרו, נהלי האבטחה באצטדיון, מכונות סריקת הכרטיסים וכן הלאה. הבעיות התגלו כמעט בכל פינה.
מערך השאטלים התקשה להתמודד עם כמות האוהדים שהשאירו את רכביהם במעבר הגבול הסעודי. בלית ברירה, לא מעט אוהדים נאלצו לצעוד אל האצטדיון במשך 45 דקות, כשבחוץ 35 מעלות ולחות איומה שמגבירה את החום עוד יותר. עם הגעתם למתחם ובהתאם לחוקים במגרשים, נלקחו מהם בקבוקי המים. זה קורה גם במגרשי ארצנו וברחבי אירופה, דבר שבשגרה. אלא שבלוסייל, השתייה אזלה אחרי מחצית אחת. לא רק ביציעים אלא אפילו בחדרי ההלבשה. "אין מים, אין פפסי, אין אוכל", ציין משפיען רשת קטארי בשם חוסיין אל עשאק שנכח במשחק. וכל זה כמובן תחת חום כבד, ובזמן שגם מערכת הקירור המתוחכמת שהותקנה באצטדיון לא פעלה כמצופה.
המשחק הסתיים ב-1:1 והוכרע בדו-קרב פנדלים לזכות אל הילאל. האוהדים החלו לצאת לכיוון תחנת המטרו שנמצאת כ-400 מטרים מהאצטדיון, אבל אז גילו שעליהם להמתין בתור מפותל שאורכו 2.5 ק"מ. "היה כזה בלגן", סיפר לסוכנות הידיעות "רויטרס" אוהד מצרי שחי בדוחא מאז 2004. "אני כבר לא מעוניין ללכת למשחקי המונדיאל, לא אם ככה זה מתנהל".
אנשי ביטחון שילבו זרועות כדי ליצור מחסום שימנע את הכניסה העמוסה למטרו, בזמן שהאוהדים נדחסו וקיוו לא להימחץ. כתב "רויטרס" תיאר: "השעה כבר הייתה אחר חצות ונוהל היציאה נמשך שעות. אדם עם תינוק בידיו בכה: 'תנו לנו לעבור! יש כאן ילדים'. אישה אחרת זעקה: 'אנחנו צריכים מים, יש למישהו מים?'. אף אחד לא הגיב". בקטאר דיווחו לאחר מכן על אנשים שסבלו מהתייבשות במהלך המשחק ואחריו, אלא שגם אמבולנסים התקשו לפלס דרכם לאזור בו היו אמורים להמתין. "הם נסעו הלוך וחזור בחיפוש אחר הכניסה", תיארו. "זה היה אסון".
המארגנים הבטיחו לעבוד על הדרוש תיקון במהלך החודשיים הקרובים ואינפנטינו הרגיע: "בחנתי מקרוב את התשתיות ואני שבע רצון. בטוחני שקטאר תארח את האירוע הספורטיבי הגדול שהיה אי פעם, ואני יכול להבטיח לאוהדים חוויה נפלאה וייחודית כאן, גם מעבר למשחקים עצמם".
"עולם אחד, בית אחד" - זה הסלוגן בעזרתו מנסים מארגני הטורניר למרק את התדמית ולהפחית את ההתנגדות העזה לקטאר. המטרה היא כמובן לשווק גלובליזציה ולשדר פתיחות, אבל כמה מהסוגיות הבוערות מבחינת אוהדי הכדורגל שיגיעו למדינת המדבר הקטנה, טרם קיבלו מענה.
פיפ"א הזהירה מלונות ובתי הארחה בנוגע למדיניות המפלה על רקע מגדרי והמנכ"ל אל חאטר קרא בעבר ללהט"בים להגיע ככלל האוהדים, אבל במסיבת העיתונאים האחרונה סירב להתייחס לנושא. גם לדיווחים על אכיפה מוגברת שתהיה בנוגע ליחסים מחוץ לנישואים (דבר אסור על פי חוק בקטאר) לא ניתנה תשובה ואפילו לא לעניין האלכוהול. מחוץ לאצטדיון מותר, בפנים לא. אבל מה קורה לאוהד זר שנכנס עם בירה אל היציע ולמעשה מסתכן במאסר על פי החוקים המקומיים? אל חאטר לא השיב.
למרות זאת, אל המדינה הכי קטנה שאירחה אי פעם מונדיאל, וכזו שמעולם לא ארגנה אירוע בסדר גודל דומה, יזרמו כ-1.3 מיליון תיירים (כולל אוהדים מישראל) שיגיעו לצפות במשחקי הגביע העולמי שיתקיימו בשמונה אצטדיונים ברדיוס 75 ק"מ. כמות אנשים השווה לכמעט מחצית מאוכלוסיית קטאר. כ-2.5 מיליון כרטיסים נמכרו, מחירי המלונות בשמיים וגם השכנות איחוד האמירויות, ערב הסעודית ועומאן פותחות שערים לאוהדים שיחזיקו בכרטיס מזהה וייהנו מתקופה תיירותית פורה.
"זו הזדמנות למחוק סטריאוטיפים", הסביר אל חאטר. אבל יש צרה אחת אקוטית שקטאר ופיפ"א מתקשות למחוק.
מאז ההכרזה מעוררת הסערה על קטאר כמארחת לפני 12 שנים ותחילת הקמת האצטדיונים, נהרגו יותר מ-6,000 מהגרי עבודה. ארגוני זכויות אדם טוענים כי קטאר לא לקחה אחריות ולא חקרה את מקרי המוות של פועלים מהודו, פקיסטן, בנגלדש, נפאל, סרי לנקה ומדינות נוספות, אלא תייגה אותם כ"מוות בנסיבות טבעיות".
על פיפ"א מופעלים לחצים כבדים לפצות את משפחות הנפגעים וכן עובדים נוספים שחלקם גורשו מקטאר בעקבות השתתפות בהפגנות ולא קיבלו את שכרם. בסקר שנערך לאחרונה בקרב נשאלים מ-15 מדינות שונות מטעם ארגון "אמנסטי", 73 אחוזים תמכו בכך שפיפ"א תשתמש בהכנסות מהטורניר, הנאמדות בכ-6 מיליארד דולרים, לטובת תכנית פיצויים כוללת. מעל שני שליש מהנשאלים, אף הבהירו כי ירצו לשמוע את הנבחרות שלהם מתבטאות בנוגע להפרת זכויות האדם בקטאר. "אוהדי הכדורגל לא רוצים מונדיאל מוכתם", הסבירו.
ההערכה היא כי פשרת פיצויים כלשהי אכן תימצא לפני פתיחת הטורניר, אבל אלוף העולם הגרמני פיליפ לאהם ועוד אחרים קראו להחרים את המונדיאל, ואליהם הצטרף בשבוע שעבר אריק קאנטונה. "קטאר היא לא מדינת כדורגל - איזה טירוף, איזו טיפשות", כתב כוכב העבר הצרפתי ברשתות החברתיות. "אבל מעבר לזה, מתרחשות שם זוועות אנושיות. היו שם אלפי מתים שבנו אצטדיונים שכל מטרתם לשרת אוהדים לחודשיים. הכול מסריח מכסף וכולם יודעים את זה. יש דברים חשובים יותר מכדורגל. במקום לראות את המשחקים, אצפה בפרקים של 'קולומבו' שלא ראיתי זמן רב".
קטאר אמורה להתגבר על הבעיות הלוגיסטיות. אם דרום אפריקה ורוסיה עשו את זה, גם מדינה בה הכסף נשפך כמו נפט תדע לצלוח את המשימה ההיסטורית שלה - כמארחת הערבית הראשונה ובמונדיאל החורף התקדימי. את המכשול המוסרי, לעומת זאת, כבר יהיה לה הרבה יותר קשה לעבור.