בשלב מוקדם מאוד של הקיץ, ברק בכר הבהיר בדיוק מה הוא רוצה בחלון ההעברות. "שחקנים גבוהים וחזקים פיזית. תתחילו משם ונראה את מי אנחנו רוצים", סגר עם המנהל הספורטיבי גל אלברמן וצוות הסקאוטינג. זה היה הלקח העיקרי שלקח המאמן מהקמפיין בשלב הבתים בקונפרנס ליג. בכר סבר שהקבוצה שלו נפלה באינטנסיביות ובפיזיות. במטרה ברורה להגיע למקום גדול יותר מהקונפרנס ליג, מכבי חיפה יצאה בקיץ - ושוב אחרי עזיבת בוגדן פלאניץ' - לתור אחרי זרים מצמצמי פער פיזי.
במשאבים שיש לקבוצה ישראלית, גם עשירה ושאפתנית, קשה להביא וירטואוז או דריבליסט שיעשה את ההבדל, אבל הרבה יותר קל למצוא שחקנים שייתנו פייט באמצעות כוח ואגרסיביות. בכר הבין משהו פשוט. כדי להגיע לליגת האלופות, הוא צריך שני דברים: לסגור סגל מוקדם מה שיספק לו יתרון מול הלא מוכנות למשחקים ביולי, ולמצוא את האנשים שיוכלו לעמוד מול אותן קבוצות "הדרג הרביעי" ביבשת. עוגנים שיסגרו את הפער ויוכלו לספק יתרון מול יריבות בסדר גודל של אולימפיאקוס והכוכב האדום בלגרד.
במילים אחרות, הוא חיפש לעלות לשם בכוח, ואחר כך לנסות לעמוד בקצב. להציק קצת. להרביץ. לא להתבזות. לגנוב איזה גול או נקודות פה ושם הוא רצה מפלצות של פיזיות. זו הסיבה המרכזית שגרמה לו להינעל על פרנזי פיירו.
ארבע שנים מוקדם יותר, בקיץ 2018, פיירו עזב את ארה"ב להגשים את החלום האירופי. הוא היה שחקן קולג' מצטיין (וגם כדורסלן מצטיין בתיכון) שנבחר בסיבוב השני על ידי קולרדו ראפידס וגם קיבל הצעה לחוזה. הבעיה הייתה שהוא פשוט לא רצה לשחק ב-MLS. "רציתי לשחק באירופה ולראות לאן הכישרון ייקח אותי", סיפר בעבר. הוא עבד על עצמו, הוסיף עוד ועוד אימונים אישיים: סיומת, כוח וקבלת החלטות. "קואץ' קורלטון", המאמן קורלטון סימונד, מהדמויות המשפיעות ביותר על פיירו, ייעץ לו לעבור לבלגיה וגם עשה את החיבור עם הסוכנים.
בגיל 23, פיירו נחת למבחנים במוסקרון. "הוא הגיע למבחנים ומיד הראה את האיכויות הפיזיות שלו, אבל עלו שאלות לגבי היכולת שלו לתרום לקבוצה כי אין לו ניסיון ברמות הגבוהות", נזכר הכתב המקומי סבסטיאן הוזלר. "לקח לו הרבה זמן להבקיע. בקבוצה אמרו שאפילו באימונים הוא לא כובש, הייתי אומר שהוא היה זקוק למשהו כמו שלושה חודשי התאקלמות לכדורגל הבלגי לפני שהפך להיות שחקן משמעותי. בזמן הזה, הוא השתפר מאוד מבחינה טכנית".
הסיפור הזה חזר על עצמו גם בצרפת וישראל. "פיירו חלוץ עם פרופיל לא טיפוסי", הגדיר אותו בעבר מאמנו האחרון בגנגאן סטפן דומון. הוא נראה לעיתים מגושם, לא תמיד סגור על עצמו, שחקן אימתני, אבל מוגבל. "באימונים הראשונים הוא נראה כמו שחקן שלא שולט בגוף שלו", נזכרו שחקנים במכבי חיפה. "רק אחרי שבוע הבנו שמדובר במפלצת". עבור דומון לפיירו "יש מקום לשיפור ברמה הטכנית, מהירות הפעולות ואיכות התנועה. הוא לא הגיע למקסימום. הסיומת שלו במיוחד בראש קטלנית, אבל הוא יכול יותר".
יותר מכל, פיירו הוא שחקן של עבודה קשה וחיבור עם מאמנים. "יש לו מוסר עבודה אדיר, אופי חזק, הרבה איכויות וגם חסרונות, אבל הוא מחפה עליהם בזכות עבודה קשה", אמר דומון. "הוא יודע מי הוא, לא המציא סגנון חדש ולא מנסה להמציא את הכדורגל. הוא יודע שהוא יעיל במקום אחד ומנסה להתפתח במקומות אחרים, אבל הכוח שלו טמון בכך שהוא יודע מי הוא". מחמד בז'דרביץ', מאמן נבחרת בוסניה וגנגאן לשעבר, סיפר לאחרונה שכשנציגי הכוכב האדום ביקשו ממנו בעבר להמליץ על חלוץ מהשוק הצרפתי הוא ענה מיד: "פיירו מגנגאן", ואף התקשר לעדכן את השחקן. הטלפון מבלגרד לא הגיע.
פיירו לא חשב על ישראל. פה זה לא אירופה. התחנה הבאה במסלול הייתה מבחינתו הליגה הצרפתית הבכירה. עונה אחת בבלגיה עם שמונה שערים שלחה את פיירו לגנגאן, רק שהעונה שעברה הייתה הראשונה המלאה שלו כי פציעה קשה ברצועה הצולבת גרמה לו להחמיץ כמעט את כל 2020. בקיץ שעבר, פיירו חלה בקורונה ופספס את גביע הזהב, מה שלא מנע ממנו להתפוצץ עם 15 שערים. הוא הגיע לפיק, ישראל? עכשיו? הוא לא היה מוכן לשמוע.
במכבי חיפה מספרים על עסקה מורכבת וקשה. גנגאן ניהלה מו"מ קשוח ותחילה דיברה על סכומים שנעו סביב ארבעה מיליון יורו. הירוקים הבינו שהשחקן מהסס ושלחו אליו שלוש פעמים את המגן העוזב מיקאל אלפונס. בשלב מסוים, היו במועדון מי שחשבו שהגיע הזמן להתקדם למועמד הבא, אבל בכר ואלברמן נעמדו על הרגליים האחוריות. המאמן מצא בו כל מה שחיפש. "תשתמש בכוח שלך ותהיה הסיוט של היריבים שלך", נהג לומר לפיירו מאמנו הראשון בגנגאן סילבן דידו. זה בדיוק מה שבכר דורש. שחקן מצמצם פער פיזי. זנב לאריות שעל הדרך יכול להיות גם ראש לשועלים.
אנחנו נוטים לתת יותר מדי חשיבות למספר שערים או כמות נקודות של קבוצה ישראלית בשלב בתים של ליגת האלופות. אולי בגלל שאנחנו מסרבים להכיר בפער האמיתי. ליגת האלופות בנויה כרגע בצורה כזאת שעבור ברות המזל שמצליחות להשתחל ממסלול האליפות, ההעפלה והכסף הן העיקר. השאר זה בונוס. חוויה. מהחוויה הזאת אפשר לקחת נקודות בגארבג' טיים או להפתיע נקודתית, אבל היא לא יכולה לייפות את המציאות.
אנחנו לא שם. לא במסורת. לא בתקציבים. לא באיכות של השחקנים. לא הכל באשמתנו אגב. ליגת האלופות היא מועדון יוקרתי סגור שרואה בקבוצות דרג רביעי מתחלפות כמו מכבי חיפה כאורחות שהצליחו להתקמבן על הזמנה חד פעמית או מקסימום פעם בכמה שנים. אז אפשר לדבר על שכר לימוד או הלם ועוד כמה קלישאות שרצות פה, אבל בראש ובראשונה צריך לעמוד בקצב ולהיות מסוגלים לשים גוף. זה קוד הלבוש של הצ'מפיונס.
לכן, אנשי הסקאוטינג של מכבי חיפה חרשו משחקים בליגות המשנה של ספרד, צרפת, איטליה גם כדי למצוא שם כאלה שיודעים להרביץ, שקשה לעבור אותם. כאלה שבולטים בקשיחות גם בליגות קשוחות. כאלה שבליגה שלנו יראו כמו ענקים ובליגת האלופות לא יראו כמו אלה שרק רודפים (במגרש ובסטורי) אחרי החולצה של ליאו מסי. המטרה העיקרית - ההעפלה בכוח - הושגה. עכשיו צריך לעמוד בקצב. עכשיו צריך לא להתבזות.
במובן מסוים, ריאליסט מודע לעצמו כמו פיירו הוא בדיוק הפרופיל שצריכה קבוצה כמו מכבי חיפה בצ'מפיונס. "בכנות, לא חשבנו שפיירו הוא פוטנציאל מכירה לליגות גדולות יותר ואישית אני מופתע לראות אותו בליגת האלופות", מסביר העיתונאי הבלגי הוזלר. "הוא סלל לעצמו את הדרך בזכות התמדה. גם כאן ביקרו אותו בתחילת הדרך על היכולת, אבל הוא לא ויתר והמשיך לעבוד על סיומת באימונים וזה התחבר לו. הוא הראה המון אופי למרות שלא היה לו קל. הוא נשאר נחוש גם כשהכל הלך לו קשה. מגיע לו הרבה קרדיט על הדרך שלו".
אולי הדרך שלו תסדר לו עוד איזה רגע קסום. אולי אפילו איזה טלפון. "נולדתי בהאיטי, שיחקתי בארה"ב, אחר כך בבלגיה ועכשיו בגנגאן. כשהמאמן מתקשר, אני עונה. אני שומר על קשר עם כל מי שעזר לי, כשאני כובש, זו הדרך שלי להודות להם. הם מתקשרים, אני עונה". בכר, איפה אתה, אתה פה?