אמש (ד) חזיתי בטלויזיה במשחק הניצחון 1:2 של אשדוד על הפועל באר-שבע, ועוד בטרם הוציא השופט, דוד פוקסמן, את הכרטיס האדום לאנדרה מרטינס, ידעתי שהכרטיס האדום הוא בלתי נמנע. לכן, כאשר מאמן הפועל באר-שבע, אליניב ברדה, אמר בסיומו של המשחק, ש"לשופטים הייתה השפעה על המשחק", היה עליו לבוא בטענות לא לשיפוט, אלא למרטינס. שכן חשוב להדגיש שלא השופט הותיר את הפועל באר-שבע בעשרה שחקנים, אלא מרטינס, בעבירה הגסה שביצע על שחקן אשדוד, הוא שהשאיר אותה בעשרה שחקנים.
יתכן מאד שברדה לא ראה היטב את העבירה שחייבה כרטיס אדום, אבל בהפסקת המשחק, מישהו היה צריך לומר לו את האמת. אני רוצה להאמין, שהיום, משראה כבר את השידור החוזר, ישנה אליניב את דעתו על השיפוט. ובלא כל קשר למשחק שנערך אמש באיצטדיון טרנר, מזמן הגעתי למסקנה שמאמני הכדורגל רואים, לא פעם ולא פעמיים, את הדברים הנוחים להם. כלומר: כאשר השופט שורק לטובת קבוצתם, הוא צודק, אבל כאשר השריקה היא לזכות הקבוצה היריבה, הוא טועה. בגלל הלחץ הגדול שבו הם מצויים, יתכן מאד שבאמת כך הם רואים את המשחק. ואם לשוב למקרה הרחקתו של מרטינס, רצוי מאד שהפועל באר-שבע לא תיצור אצלו תחושה שהשופט פוקסמן שגה בהחלטתו.
אשר למחצית השנייה, היא אכן התנהלה, ברובה במחצית המגרש של אשדוד, אבל באר-שבע שכחה, משום מה, שהמטרה היא לבעוט לעבר השער. לא זכורה לי, באותו פרק זמן, אפילו בעיטה אחת מסוכנת לשערה של אשדוד. דווקא האורחת, בעת שיצאה להתקפות נגד, בעטה מספר פעמים לעבר שער הפועל באר-שבע ועשתה זאת בכדורים מדויקים למסגרת. אני משוכנע שהדברים האלה לא נעלמו מעיניו של אליניב ברדה.
זה גם המקום להחמיא לאשדוד ולמאמנה, רן בן שמעון. אחרי הכל ניצחון בבירת הנגב הוא הישג מצוין. זהו אותו בן שמעון שהוביל ב- 2012 את קרית שמונה לזכייה באליפות ישראל, זכייה מדהימה ומיוחדת במינה. ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת מרן בן שמעון.