"מכבי נתניה של 1978 עד 1983 היא הקבוצה הגדולה של העירבכל הזמנים. השמות ויסוקר, שרגא וחיים בר, גד ועודד מכנס, גריאני, לם , גדעון קליימן, אלברט גזל, ישראל חג'ג', פיזנטי, שירזי והחבר'ה האחרים הרעידו את העיר. זאת הייתה חבורת פלא, לא תקום עוד קבוצה כזאת בעיר".
מרדכי "פודי" חלפון מדבר על השמות האלה. הוא נכלל בחבורה הזאת. חלפון נולד ב-1957, היום יהלומן במשרה לא מלאה. "נולדתי בשכונת 'גן ברכה', אולי הכי קשה בעיר, מרחק הליכה קצר ממגרש הכדורגל של מכבי נתניה לכיוון כביש החוף. המשפחה הייתה דתית, למדתי בחיידר. משם הכיוון היה עם שאר ילדי השכונה - לרחובות, לבעוט בכדור ולהמתין למשחקי הבית של מוטלה שפיגלר והחבורה בשבתות. בגיל תשע בחור בשם יוליוס, שהיה מגלה כשרונות של המועדון, הביא אותי לאימון ילדי מכבי נתניה, לשם הגיעו גם יוסי זאנה, בני לם, יוסי יונה, ברוך חסן ואחרים".
בקבוצת הילדים הוא קיבל את הכינוי "פודי ערבוביה" והיה לו גם סיפור עם שמרים: "בתחילת הדרך בלטתי בהתקפה, ומתוך ערמת הילדים בעטתי לרשת. בעקבות זאת קיבלתי את הכינוי הזה. במעבר מהנערים לנוער הגיע שמואל פרלמן, ובשיחה לקראת העונה הבאה אמר לי שאני מאוד נמוך וכך לא אוכל לעשות את הפריצה קדימה. הגעתי הביתה אל אמא בבכי קורע, סיפרתי לה. אמא חיבקה אותי, הלכה מהר למכולת בשכונה וקנתה שמרים. בכל יום בלעתי גוש שמרים ענק, הטעם שלו בפה עד עכשיו".
זה כנראה עזר. "הגעתי לפתיחת האימונים עם עוד 50 ילדים, פרלמן לא זיהה אותי כי צמחתי פתאום לגובה. אחרי שבוע הוא ניפה 25 שחקנים, בהם גם יוסי זאנה ואני. עלינו ליציע לצפות באימון. מיד בתחילת האימון הוא שאל 'איפה פודי חלפון?' הראו לו אותי ביציע. הוא ניגש לגדר, וקרא לזאנה ולי להצטרף מהר לאימון".
ההחלטה הזאת השתלמה במחוז הצפון בליגת הנוער, כשמכבי נתניה יצאה למשחק חוץ נגד צור שלום עם חלפון על הספסל. "פיגרנו 0:2 כשפרלמן העלה אותי, גרמתי למהפך בתוצאה וניצחנו 2:3 במשחק גדול שלי ".
כאן החשיבה שלו השתנתה. הוא הבין שהוא צריך לשנות תפקיד. "היו במכבי נתניה הרבה שחקנים טכניים ויצירתיים. הבנתי שאני צריך לשנות את התפקוד שלי ל-50-50, להיות יותר אגרסיבי. באליפות של 1973/4, ישבתי בעיקר על הספסל".
ואז באה עונת הדאבל הגדולה של 1977/8. "הייתי אז רק בן 21, בדומה לחלק מחבריי לקבוצה. לא ידענו להעריך את עצמנו ואת הגודל וההכרה שלנו כשחקנים מובילים. זה נראה לי אז כדבר מובן מאליו - אליפות, גביע המדינה, אינטרטוטו ואפילו ניצחון על בית"ר ירושלים 0:4 באלוף האלופים. הכול נראה קל ומובן מאליו . גם באליפות של 1979/80 הייתה תחושה ברורה של ניצחון, זכינו בפער של 10 נקודות על הפועל תל אביב".
אבל לא הכול היה דבש. בישראל זוכרים את פרשת קובלנץ של נבחרת הנוער ב-1983, רק ששנה לפני כן היה לחלפון אירוע אחר, פרטי, בגרמניה - "פרשת שטוטגרט", אותה הוא זוכר היטב: "בעונת 1981/2 התנהל מרוץ צמוד לתואר האליפות נגד הפועל כפר סבא של דרור קשטן. כחודשיים לסיום העונה, בתוך מאבק האליפות, יצר איתי קשר אוהד שלנו , אבי נרונסקי, שהתגורר בשטוטגרט גרמניה, שם היו לו מועדוני לילה ובתי מלון. הוא לחץ עלי להגיע להתרשמות בקבוצה שרצתה להחתים אותי. סיפרתי לראשי המועדון שאני יוצא לחודש מילואים בבסיס בדרום כתומך לחימה. טסתי לגרמניה ונבחנתי בשטוטגרט במשך שמונה ימים. המעשה שלי נודע למנהלי נתניה. חזרתי לישראל עם הצעה כספית גרמנית של 75 אלף דולר, הרבה כסף אז, אבל נתניה הפילה את המהלך וסירבה למכור אותי".
ועדת משמעת, קנס והשעיה?
"העמידו אותי לוועדת משמעת, בה ספגתי קנס כספי גבוה. הושעיתי ממשחקים , אבל נדרשתי להגיע לאימונים. אחרי חודש של תוצאות לא טובות יחסית שלנו העונש בוטל וחזרתי לשחק. את הפועל כפר סבא, אגב, הבסנו 2:5, אבל במשחק האחרון בין כפר סבא לשמשון תל אביב, בו שיחקו השתיים לרוחב, הספיק 0:0 לאליפות של כפר סבא ולהישארות של שמשון".
כמו הרבה כדורגלנים מהדור ההוא, גם אותו הכדורגל לא ממש סידר. "ללכת לישון רעב" הוא קרא לזה. "זה לא היה כמו היום. חתמתי על חוזה לשלוש שנים תמורת דירה. לא קיבלתי משכורת, היא הלכה לתשלומי הדירה. חייתי רק מכספי פרמיות מהניצחונות. היה לנו בדרך כלל ביש מזל בחודשי נובמבר, קראנו לחודש 'נובמבר השחור'. בבית היה קושי בפרנסה ועזרתי לאמא אחרי מות אבא שלי. היו לילות שעליתי לישון כשאני ללא ארוחת ערב, וראשי המועדון ראו ופעלו מולי. נתניה סידרה לי ב'פונדק הים' ארוחת צהריים או ערב. הייתי צריך רק לחתום שם שהגעתי".
בתקופה ההיא חשב על העתיד. "הלכתי ללמוד במכון וינגייט, במקביל עבדתי כמדריך בקייטנות קיץ לילדים והייתה לי עבודה נוספת במושב אביחיל בבית הגדודים. גיליתי את ענף היהלומים, נכנסתי לעומק ועשיתי בו חיל".
על המגרש הוא והקבוצה הגיעו לשיא בעונת 1982/3, טורפים בחמת זעם את הליגה לאחר הפוטו פיניש הכואב מהעונה הקודמת. "הייתה עונה מטורפת בצל האמירה של מוטל'ה שפיגלר על 'נתניה ועוד 15'. האליפות הובטחה חודשים ארוכים לפני סיום העונה. ניצלנו פגרת משחקים ארוכה למסע משחקים וטורניר בפריז בהשתתפות בוטאפוגו, סטיאווה בוקרשט ופריז סן ז'רמן. טסנו לממפיס בארצות הברית. קבענו משחקים עם הקבוצה המקומית, הראשון במגרש מוקטן ושערים קטנים כשמסביב קירות שאפשר להשתמש בהם. הם הכירו את כל הטריקים, השתמשו בקירות והביסו אותנו לקול מצהלות הקהל בתוצאה 1:9. ירדנו עצבניים, מושפלים וחיכינו למשחק נוסף נגד נבחרת טנסי על מגרש כדורגל אמיתי וקהל גדול. הכניסה למגרש מול אלפי יהודים ביציעים הייתה בנוסח ה-NBA, נקמנו בהם עם 1:11".
שפיגלר, עם עבר באירופה ובארה"ב, הדביק לרוב השחקנים כינויים של כוכבי הכדורגל הבולטים באותה תקופה, מספר חלפון, "מיוהאן קרויף וכוכבי מערב גרמניה, ארגנטינה, ברזיל ואיטליה. בעונה שאחרי כן השחקנים ברובם באו בדרישות שכר של השמות שבהם כונו. את האליפות היה קשה לשחזר , תקופה אחרת ירדה על מכבי נתניה".
מי היה "המפרנס"?
"השחקנים קראו כך לעודד מכנס. הגולים שלו כמעט מכל מצב הביאו לנו כסף טוב בזכות מענקי פרמיות ניצחונות. הייתה לעודד טכניקה אדירה, היה עובר על חצי מטר מספר שחקנים, משאיר לנו את העבודה השחורה. עודד מכנס הוא כדורגלן שאלוהים נגע בו, אדם צנוע שכולם אהבו ורחשו לו כבוד. התהילה הייתה שלו הגיעה בצדק".
היו לך הצעות ממועדונים אחרים?
"דוביד שוויצר רצה אותי בכל קבוצה בה אימן, הייתה לי פגישה עם בית"ר ירושלים, עם אהוד אולמרט ורובי ריבלין , אבל אז חשבתי לתומי שלעזוב את נתניה זה כמו לעזוב את הבית ואת ההורים".
אם הזכרנו את בית"ר, מי שהציל אותו פעם אחת מכרטיס אדום היה אורי מלמיליאן. "היה משחק ביתי שלנו נגד בית"ר ירושלים, שיחקתי כבלם. מלמיליאן פרץ מולי לבד ואני אחרון. הוא נתן קטנה לכדור וניסה לעקוף אותי מימין. לשחקן אחר הייתי עושה גליץ' מהסרטים, לא לאורי, בשל החברות הטובה שלנו. חיבקתי אותו ועצרתי את הפריצה. השופט עובדיה בן יצחק הוציא לי כרטיס אדום ורץ אלי במקביל לריצה אליו של מלמיליאן, שביקש מהשופט להסתפק בצהוב . חוץ מהמקרה הזה, למרות המשחק האגרסיבי המוכר שלי אני לא זוכר כרטיס אדום שהונף לעברי".
ב-1984 חווה פרידה כואבת ממכבי נתניה. "בהכנה לעונת 1984/5 נפצעתי בכתף שיצאה ממקומה. לא ידעו אז איך להתגבר על פציעה כזאת, היו קושרים לי את היד מתחת לחולצה. בנתניה קיבלתי הצעה מעליבה, הם חשבו שגמרתי את הקריירה. קיבלתי הצעה כספית טובה מבני יהודה שירדה לליגה הארצית, עברתי בהשאלה לעונה אחת לשכונה תחת המאמן ליאון קונסטנטינובסקי. המהלך של מכבי נתניה העליב אותי מאוד. התקבלתי באהבה ענקית אצל אוהדי בני יהודה, שירי האוהדים ריגשו אותי. בתוך עונה סיימנו במקום הראשון בטבלה ועזרתי לשכונה לשוב למקום הראוי לה".
מהשכונה עבר לבית"ר נתניה וסייע לה לעלות לליגה הלאומית. "חתמתי לעונה נתניה, זו הייתה קבוצה שלפתע התברר כי יש לה המון אוהדים בעיר. סיימנו במקום הראשון בארצית, ישראל פוגל כבש 17 שערים ושלמה אדרי 13. עלינו ללאומית יחד עם בית"ר תל אביב".
הוא שב לקבוצת האם שלו ועבר ניתוח בכתף. "זאביק זלצר עזר לי לעשות ניתוח אצל ד"ר טיין, שפתר את הבעיה הרפואית. יצחק תשובה קיבל אותי באהבה, הוא דאג לתת לאשתי רכב פיאט אונו חדש, חזרתי למועדון כשחקן וקפטן דומיננטי" .
בעונת 1991/92 עבר חלפון לעירוני אשדוד מהארצית, וב-1995/6, בגיל 39, חזר לעונת פרישה במכבי נתניה, ששיחקה אז בליגה הארצית.