אנחל די מריה יתרגש מאוד לפגוש את אתלטיקו מדריד בבלומפילד במדי יובנטוס (א', 21:30, ספורט1), כי נגדה הוא ערך את אחד המשחקים הגדולים והחשובים ביותר בקריירה. במבט לאחור, לא כולם זוכרים את תרומתו העצומה לנצחונה של ריאל מדריד על היריבה העירונית בגמר ליגת האלופות בליסבון ב-2014. הרי סרחיו ראמוס נגח את שער השיוויון הקריטי בזמן פציעות כדי למנוע הפסד, וכריסטיאנו רונאלדו גנב כהרגלו את ההצגה עם החגיגה הראוותנית אחרי הפנדל שקבע את התוצאה הסופית - 1:4. ואולם, היה זה די מריה שקטף אז את תואר השחקן המצטיין, וצדק. הוא היה בכל מקום על המגרש, נלחם על כל כדור, הוביל את ההתקפות, והפריצה שלו היא שהובילה לשער היתרון של גארת' בייל בהארכה.
הארגנטינאי אחראי יותר מכולם לכך שריאל זכתה אז בדסימה החמקמק, שהפך לאובססיה כה גדולה אצל הנשיא פלורנטינה פרס. בעולם המושלם זה היה מעניק לו מעמד של גיבור ריאל לנצח נצחים, והוא היה חותם על חוזה ארוך טווח כדי להפוך לאגדה בסנטיאגו ברנבאו. אלא שהעולם הזה לא מושלם, ובפועל היתה זו ההופעה המשמעותית האחרונה של האיטריה במדים הלבנים. הנשיא ראה בו שחקן נאמן מדי לז'וזה מוריניו שעזב שנה קודם לכן, והזיהוי הזה פעל לרעתו. ריאל ניסתה להעזיב את די מריה כבר ב-2013, והצליחה לעשות זאת ברווח נאה כאשר מנצ'סטר יונייטד שילמה תמורתו 75 מיליון יורו.
הכסף הזה הושקע בהחתמתו של חאמס רודריגס ממונאקו, אחרי שהקולומביאני זהר במונדיאל. כולם יודעים איך זה נגמר. הפליימייקר החינני התקשה מאוד למצות את הפוטנציאל לאחר מכן וכיום, בתום תהפוכות רבות, הוא דועך בליגה הקטארית בגיל 31. לעומת זאת, די מריה דווקא פותח דף חדש בקריירה במדי יובנטוס, אחרי הרפתקה קטארית משלו - שונה בתכלית, אך עדיין מתסכלת.
כי אולי היום הוא מבין יותר מתמיד עד כמה 7 השנים בפריז סן ז'רמן פגמו במורשתו. אחרי 4 שנים מצוינות בריאל, היה לאיטריה פוטנציאל להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בדורו, וגם עונה אחת מאכזבת באולד טראפורד לא היתה אמורה לשנות זאת. דווקא המעבר לפארק הנסיכים בעיר האורות הזיק יותר, למרות ההתאקלמות הנהדרת.
די מריה היה אחד השחקנים היציבים ביותר של פ.ס.ז' מאז 2015, ויעידו על כך 93 שערים ו-119 בישולים ב-294 משחקים, אבל זה היה הרחק מאור הזרקורים, ואפילו ההופעות בליגת האלופות לא משכו את תשומת הלב הראויה. יש לו 6 אליפויות צרפת, חשבון הבנק שלו מרגיש מצוין, והיציבות במועדון אחד היתה פנטסטית עבור משפחתו, אבל בשורה התחתונה הקריירה בצמרת הכדורגל העולמי התפספסה.
כעת, אחרי שהקטארים בחרו לא להאריך את חוזהו, ינסה די מריה לעשות את המקסימום כדי להציל משהו מהשנים האבודות, וגם כאן בהחלט היו לו מחשבות בכיוונה של אתלטיקו. בתום העונה החולפת, נפוצו בספרד הדיווחים לפיהם הוצע האיטריה לקבוצה של דייגו סימאונה, ובמקביל התנהלו גם המגעים מול ברצלונה. אוהדי שתי היריבות הגדולות ביותר של ריאל מדריד הגיבו בהתלהבות עצומה לאפשרות החתמתו.
יש שחקני עבר של ריאל שלא יתקבלו אצלם בזרועות פתוחות, אך מצבו של הארגנטינאי שונה. אי אפשר לא להעריך את השילוב המיוחד שלו - הווירטואוזיות לצד רוח לחימה ונכונות להשקיע בכל רגע נתון על המגרש. אי אפשר לא להתפעל מהווינריות שלו, שבאה לידי ביטוי בהזדמנויות כה רבות לא רק בקבוצותיו, אלא גם בנבחרת ארגנטינה. הוא היה זה שהבקיע את שער הניצחון על ברזיל בגמר קופה אמריקה אשתקד, 13 שנה אחרי שכבש בגמר האולימפיאדה ב-2008.
הוא חתום על שתי מדליות הזהב של ליאו מסי במדי תכלת-לבן. בקאמפ נואו היו מאושרים לראות אותו משתף פעולה עם הפרעוש שם, ולא בפריז. באתלטיקו הוא היה משתלב מצוין בסגל של דייגו סימאונה שאוהב מאוד כוכבים כמוהו. בשתי הקבוצות הוא יכול היה לשאוף "לנקום" בריאל ובפרס על היחס שגילו כלפיו, אבל בסופו של דבר נבחרה אופציה קצת פחות פיקנטית, אך לא פחות מרתקת.
אנחל די מריה מחכה בציפייה למשחק בתל אביב
הנטיה של יובנטוס להחתים כוכבים כשחקנים חופשיים לא תמיד הצדיקה את עצמה, ודי להזכיר את אדריאן ראביו ובמיוחד את ארון ראמזי. אבל היא עבדה היטב בעבר, והגברת הזקנה מקווה שהאיטריה דווקא יספק קבלות בסגנון אנדראה פירלו. הוא לא משחק בתפקידו של ג'ורג'ו קייליני, וגם אופיו שונה בתכלית, אבל יש ברוחו משהו שמזכיר קצת את הבלם המיתולוגי. הוא מסוגל להיות המבוגר האחראי, לתת דוגמא לשחקנים הצעירים, לסחוף אותם אחריו. בניגוד לסן ז'רמן, יובנטוס תוכל להעניק לו במה משמעותית יותר. דושאן ולאחוביץ' משתוקק לספק אסיסטים כמוהו, ונסיונו עשוי להיות חיוני מאוד.
"בחרתי ביובנטוס כי זה המועדון הגדול ביותר באיטליה. יש כאן מסורת של ניצחונות ואני רוצה לתרום את חלקי. לא השתניתי - אני עדיין רוצה לנצח בכל מחיר. חשוב שתהיה מנטליות ווינרית, וזה משהו שאני יכול להוסיף", אמר די מריה כאשר הוצג ביובה לפני חודש. מאז הוא הציג יכולת חיובית במשחקי ההכנה, והאחרון שבהם יתקיים בעוד שבוע בישראל, מול היריבה אותה לא פגש מאז 2014. לאחר מכן, יתחיל הדבר האמיתי בליגה האיטלקית, וגם לחזרה הגנרלית יש משמעות מיוחדת - קל וחומר כאשר היא נערכת נגד אתלטיקו.