במקרה נתקלתי השבוע בטקסט שמנתח את "הזן החדש" של אוהדי הכדורגל (שכבר מזמן לא חדש), על אוהדים שאוהדים מספר קבוצות במקביל, מחליפים חולצות וקבוצות לפי ההצלחה שלהן, מתמסרים לכוכבים ולסופרסטארים יותר מאשר למשחק עצמו, ובאופן כללי ערכם נמדד בלייקים, עוקבים והכנסות כספיות. אם הטענה הזאת מדברת על מגמה שבסיסה הוא מסחרי-בידורי, הרי שהשבוע האחרון בכדורגל הישראלי הוכיח שהקהל המקומי עדיין שבוי בפנאטיות השבטית הישנה והמסורתית, ולא מסוגל להשתחרר ממנה.
זה בלט בתגובות לפרשת אצילי, מיכה והקטינות. כמעט כל תגובה נבעה מאהדת קבוצה ספציפית, ולא לגופו של המקרה. בודדים הצליחו לנתק את עצמם מהשבט הקטן שלהם, ולהסתכל על התמונה הגדולה. הרוב המוחלט של התגובות היו קטנות וקטנוניות, של אנשים קטנים עם מבט צר.
(תירגע קורא יקר, אתה היית בסדר. אני לא מדבר עליך. אתה לא מדבר מפוזיציה. אתה מסוגל להישאר אובייקטיבי. הרי אתה רואה את האמת בכללותה. אתה בסדר, הבעיה היא עם כל השאר).
אז מה היה לנו שם? זה התחיל בטיזרים ובפרומואים לתחקיר, שדבר אחד בהם הטריף את אוהדי מכבי תל אביב: למה מיכה ואצילי מופיעים בקדימונים עם חולצות צהובות?! איך ייתכן? הרי מכבי תל אביב זרקה אותם, היחידה שהתנערה מהם. למה לפגוע בכבוד המועדון, ולהציג אותם במדי הקבוצה ששחררה אותם? מבחינתם לא היה ספק: יש פה מגמה אנטי מכביסטית מרושעת, וכל האווירה סביב התחקיר הזה אינה הוגנת. מבחינתם, עניין החולצות היה העוול האמיתי בפרשה, והעיסוק בו חשוב ומהותי.
מהצד השני, אוהדי באר שבע ומכבי חיפה ענו להם בצורה נחרצת: העבירות היו בעת ששיחקו בקבוצה שלכם, מכביסטים ארורים. לא תצליחו להתחמק מזה. אתם גידלתם אותם, וזה מה שחשוב. אתם אשמים. או כמו שהתנערה הפועל באר שבע מאחריות: אנחנו החתמנו אותו אחרי שהמשטרה סגרה את התיק. וכמו שטענו אוהדי מכבי חיפה, אצלנו הוא השתקם. וכמו שאמר שדר "רדיו חיפה" בריאיון לאיל ברקוביץ' ברדיו 102, "מכבי חיפה לא צריכה להגיב, במילא בכל הפרומואים הם בחולצות צהובות".
אוהדים רבים של מכבי חיפה בכלל בטוחים שהכל נובע מקנאה. קנאה לאצילי, להצלחה של הקבוצה. מבחינתם, העיתוי של פרסום הכתבה אינו מקרי: זה קרה ביום של המשחק מול אולימפיאקוס אך ורק במטרה לפגוע במועדון ובהצלחתו. בעיני רוחם יושבים להם ראשי "חדשות 13" עם צעיפים צהובים ואדומים, ומביטים היטב בלוח המשחקים של הקבוצה על מנת לבחור את מועד הפרסום, כדי שיפגע במכבי חיפה בצורה הכי כואבת. בעיני רוחם זו התקשורת התל אביבית הארורה והקנאית, שמנסה לעצור אותם. מטרת התחקיר הייתה ברורה להם: להרוס למכבי חיפה. או כמו שאמר אותו מגיש מ"רדיו חיפה": "מה הם נזכרו בזה עכשיו, משעמם להם?".
אוהדים רבים של הפועל באר שבע ראו את ההתכתבויות, ובטבעיות ובקלילות הכריעו: יאללה, מצדנו אפשר לשחרר את דור מיכה. קדימה אלונה, תעיפי אותו. הרי מלכתחילה הם לא חיבבו אותו (צהוב מניאק), ולמעשה הוא נתן עונה רעה מאוד. השיפוטיות היא ביחס לרמתו ככדורגלן. כי לכולנו ברור: אם מיכה היה מסיים את העונה האחרונה עם 20 שערים ו-10 בישולים ומוביל את הפועל באר שבע לאליפות, הם היו מגנים עליו בכל לבם. הוא היה יקיר המועדון. כששחקן כובש 20 שערים ומוסיף 10 בישולים ומצעיד את הקבוצה לאליפות הוא מלך קדוש, ועברו נמחק. ככה זה עובד.
יתרון (2) 131
18:35

מכבי רמת גן

עירוני נס ציונה
(2+)
רמת גן בכושר גרוע אחרי חמישה הפסדים ברציפות בעוד נס ציונה אחרי שלושה ניצחונות רצופים. במומנטום הנוכחי, היתרון לנס ציונה לא ממש ברור.
רגיל (2) 142
19:00

אודינזה

גנואה
נואה ניצחה את אודינזה בבית בעונה שעברה ולמעשה השלימה ניצחון שלישי ברציפות עליה. לאודינזה ניצחון בודד בתשעת הקודמים בין הקבוצות.
רגיל (2) 198
19:45

מ.ס אשדוד

עירוני טבריה
ההתקפה של אשדוד מוכיחה את עצמה משבוע לשבוע ונמצאת בכושר נהדר, אלא שזה לא מתורגם למספיק נקודות. טבריה קבוצה פחות טובה מאשדוד ובוודאי בחוץ תתקשה אפילו יותר. משחק שאשדוד חייבת לקחת בבית - והיא תעשה זאת
רגיל (2) 227
20:00

בית"ר ירושלים

הפועל ירושלים
אם יש קבוצה שיכולה "לעצבן" את בית"ר ירושלים בכושר הנוכחי שלה זו יריבתה העירונית, שבארבעת משחקי הדרבי האחרונים בין הקבוצות בליגה היא לא הפסידה מול בית"ר. המארחת פה בכושר אדיר ובכושר התקפי עוד יותר משכנע, אבל הפועל ירושלים תקשה עליה בכל צורה. תיקו
יתרון (2) 260
20:55

הפועל חולון

הפועל גליל עליון
(8+)
חולון הפסידה 4 מ-5 האחרונים שלה, אך ההפסדים היו לקבוצות איכותיות מאוד. גליל היא מהחלשות בליגה, היא הפסידה 5 מ-6 האחרונים שלה וחולון מקבלת משחק בהזמנה כדי לחזור לתלם
סך הכל שערים טווחים (2-3) (3) 115
19:45

באיירן מינכן

ספורטינג ליסבון
ההתקפה של באיירן פשוט טובה מדי ובאופן כללי באיירן אחת הקבוצות היותר מרשימות ביבשת כולה. גם לאורחת יש התקפה שמסוגלת למצוא כאן את הרשת, וניתן לצפות לארבעה שערים לפחות במפגש הזה
גם אחרי פרסום הכתבות, כל הפרספקטיבה לפרשה הייתה בעיניים של כדורגל ויריבות מקומית. מבחינת רוב אוהדי הכדורגל, זו הייתה הזדמנות להתנגח במכבי חיפה והפועל באר שבע. להשפיל אותם. לרדת עליהם. להקניט. להתחזק על חשבונם. זה היה טראש טוק טהור, כאילו הפסידו במשחק. המשך ישיר לדינמיקת יציע, לחילופי הקללות, ל"שבו בשקט יא מנאייק". לאף אחד לא אכפת מהעוול שנעשה לנערות, מתרבות הטרף הגברית ("זה היה קל מדי" התלונן אצילי), מהחזירות האלימה. הבנות המסכנות והנורמות המעוותות שנחשפו היו פשוט הזדמנות לצעוק לשמים את מה שהם תמיד ידעו: אנחנו הטובים, אתם הרשעים. הפסדתם, חה חה חה.
הפנאטיות הזאת היא הכוח המניע של הכדורגל. היא מייצרת יריבויות, מתח, עניין, רייטינג, צבע. לפעמים אפשר לבחון אותה בעיניים רומנטיות. השבוע היא הייתה מגעילה. (ושוב, לא אתה, תירגע. אתה בסדר).


