הסיפור הזה מתפרסם לראשונה, אני שומר אותו אצלי למעלה מ-20 שנה, צפיתי בחלקו במו עיניי. זה קרה באחת הנסיעות של הכדורגל הישראלי למדינה מערב אירופית כלשהי. בסיום משחק רשמי בו השתתפו, קיבלו השחקנים ערב חופשי, והחליטו לבלות "כהלכה". במושגים שלהם "כהלכה", היה התרועעות עם בנות מקומיות. בזו אחר זו נהרו למלון בו התאכסנה המשלחת בנות מקומיות, צעירות, אפילו צעירות מדי. השחקנים שהו בקומה הראשונה, והציצו מדי פעם ממרומי המדרגות כדי לשזוף עיניהם במי שהגיעה. הייתה התלהבות עצומה - יחסית לכך שהם הפסידו כמה שעות לפני כן, זה היה תמוה - ובעיקר צחקוקים רמים. חלק מהשחקנים בחרו לצאת לעיר כדי להתרועע עם המקומיות במועדוני לילה ולשתות כהוגן. לא הייתה שעת כיבוי אורות, כי כאמור, הם היו אחרי המשחק והיו אמורים לחזור לישראל רק לאחר יומיים.
השיא היה כשלמלון נכנסו שתי נערות, ילדות מאופרות, שאני מעריך את גילן ב-14-15. פקיד הקבלה עצר אותן, וניכר היה עליו שחוסר הנוחות ששרתה עליו קודם לכן, הגיעה לקו האדום שלה. הוא לא אפשר להן לעלות לקומה הראשונה. אחת מהנערות כתבה הודעת טקסט ומיד הגיח אחד מהשחקנים הישראלים וממרומי גרם המדרגות אמר בחיוך מופגן לפקיד הקבלה הרוטן: "זה בסדר, גם אני מתחת לגיל 18". לאחר ויכוח קצרצר נכנע פקיד הקבלה שהסמיק כולו, והשחקן (שהיה לגמרי מבוגר מ-18), קיבל אותן בלבביות ונעלם איתן מעבר לגרם המדרגות.
כיוון ששהיתי במלון הזה, הסצנה הספציפית הזו - שהתרחשה מול עיני - זכורה לי היטב. אחר כך באו "פרשת נערות הליווי" ופרשת "הנבחרת והצעירה", והבהירו לי היטב שכנראה טעיתי שלא חשפתי אז את המתרחש.
גם הפרשיות שכן פורסמו הן טיפה בים. יש כאלה שפורסמו, ויש הרבה יותר שלא פורסמו. הנורמה הזו הייתה קיימת עוד במסעות הנבחרות השונים למזרח הרחוק לפני 50 ו-60 שנה, והיא מואצת גם בעידן הרשתות החברתיות וה-MeToo#. כששחקן נבחרת לשעבר חשף שקיים יחסי מין עם אוהדת שבדית, בחדר ההלבשה של הנבחרת, שהתרוקן בסיום משחק הנבחרת ב-1993, חייכנו משום מה; כשנחשף כי אחד משחקני נבחרת הנוער - מפרשת קובלנץ - קיים יחסי מין בשירותי המלון עם אשת ראש העיר, אפילו גיחכנו; כשאחד מאבות שמונת השחקנים שנמצאו אשמים בפרשת "הנבחרת והצעירה" (שבה הביא שחקן מחוץ לנבחרת למלון הנבחרת צעירה שקיימה יחסי מין עם רובם, בשיטת הסרט הנע), אמר בהקלה שרווח לו שבנו שורבב לפרשה כי הוכח שהוא לא הומו, זה אפילו הפך לקאלט.
ההורמונים של הנוער הישראלי לא עברו הכשר של בד"ץ, הם משתוללים בדיוק כמו אלה של הנוער בעולם. הסיפור של הישראלים והתיירת הבריטית באיה נאפה, נגמר כמו שנגמר, בגלל שהיו שני צדדים, אבל הזיכוי לא הפך את האקט לנורמה מותרת. אלה נורמות פסולות, כך גם פרשת "הכדורגלנים והקטינות", שהתפוצץ לפני כשנתיים, הגם שהתיק נסגר לבסוף מ"חוסר אשמה".
הסיטואציה שבה ספורטאים - לא רק כדורגלנים - מנצלים את פרסומם וחיטוביהם כדי להכניע צעירות - שגם הן יודעות לאן הן נכנסות - אינה חדשה, לא מפתיעה, ולא תפתיע בעתיד. השאלה כמה מזה ייחשף. לא לכולם יש את הקשרים של אלמוג בוקר.
הצביעות של קברניטי הענף, זועקת לשמיים. בסיפור שחשפתי למעלה היו מעורבים אנשים שחלקים נושאים היום במשרות מפתח בכדורגל הישראלי, עובדים עם נוער, מייצגים את המדינה. הם אנשי משפחה, אנשים בוגרים ומבוגרים, שמחנכים ילדים, גם את ילדיהם שלהם. כשהם היו צעירים, הם לא עשו את החשבון הזה, לא עשו נו-נו-נו לאחרים, וגם לא עצרו את חבריהם מלהעלות קטינות לחדריהם. שום פרשיה לא עצרה את הפרשיה שבאה אחריה, או פרשיות שנשארו בגדר סודות כמוסים. תפיסת העולם - שהולכת ומושרשת
בגלל אי ההוקעה הפומבית לנורמה לפיה כדורגלנים ומין מזדמן זה חלק מהבון-טון, התופעה מסרבת להיעלם.
יש בחשיפה של אלמוג בוקר עוד שחקן נבחרת ששמו טרם פורסם, יש דיבורים על "אבקה", יש תכתובות מפלילות, אבל ספק אם זה יחזור לשולחנות החקירה. גם במשטרה יודעים שיש כאן שני צדדים, שאף אחד לא חטף קטינות מהבית, שכולם הלכו למעשה בעיניים פקוחות, אבל אולי כדי לנקות את המצפון, החומרים "זלגו" מחדרי החקירה. מי שישפוט את הנעשה לא יהיה שופט, אלא הציבור, בדיוק כמו בפרשת מונס דאבור.
הדרך היחידה להתניע מחדש את היחס של החברה למין מזדמן, הוא חינוך והצפה. הבושה לפעמים חזקה מהעונש. תתביישו.