1
בכל ארבעת המשחקים של הישראליות באירופה הובקעו שערים ב-10 הדקות הראשונות: שלוש פעמים לזכות הישראליות בקונפרנס, פעם אחד נגד הישראלית באלופות. הטעות דגימה הזו באה בניגוד לרוח ששוררת בקרב הקבוצות הבכירות בישראל, נקרא לה "רוח בני לם". כל הקבוצות הישראליות לוחצות גבוה בחלק הראשון של המשחק, ולרוב מהממות את היריבה ומשיגות את מה שהן רוצות.
כשאומרים רוח בני לם, זה לא רק הלחץ הגבוה. הוא לא המציא אותו. זה לא הטוטאל פוטבול של ריינוס מיכלס. במכבי נתניה לחצו גבוה גם בעידן דראפיץ' וברדה. "רוח בני לם" גם מתעלמת לחלוטין מעוצמות היריב, מהחוזקות שלו, אפילו מהחולשות שלו. היא גם מתעלמת מהסדר הקבוע של המשחק - גישושים, הנעת כדור וניצול טעויות.
"רוח בני לם" יכולה לגרום לקבוצה ללחוץ ולהבקיע אחרי דקה וחצי במשחק חוץ מול אלופת טורקיה מ-2020 וללחוץ ולנסות להבקיע שער ניצחון עם עשרה שחקנים גם דקה וחצי לסיום. כלומר, בין אם היריבה היא מכבי בני ריינה, בשאקשהיר או מכבי חיפה בפלייאוף העליון, המוטו הוא אותו מוטו. חיפה לחצה את אולימפיאקוס כאילו היא לא בפיגור מוקדם, כאילו המאמן הפורטוגלי של היוונים לא ראה אותה במוצ"ש לוחצת ככה; באר שבע לחצה והשיגה את מה שרצתה; מכבי תל אביב לחצה רוב דקות המשחק תוך ביטול מוחלט של זירה האזרית, כשספק אם בעוד שנה השחקנים יזכרו מה שמה.
ההתייחסות הקלושה עד כמעט האינה קיימת ליריבה, מקנה המון ביטחון ומשיגה תוצאות חיוביות. זו גישה של מועדונים גדולים, אבל זו גם גישה של מועדונים גדולים שרוצים להראות את זה גם במשחקים בזירה פחות מוכרת. וזה בעיקר מה שהרשים בהופעה הראשונה העונה של הקבוצות הישראליות בגביע אירופה - היכולת להפגין נוכחות, ברוב המקרים יותר מהיריב. בשני מקרים מתוך הארבע, היריב על הנייר היה עדיף.
הבעיה בלחץ גבוה, בהתרוצצות חסרת פשרות אחרי שחקני הקבוצה היריבה בשליש הראשון שלה, היא היכולת לשמור על איזון גופני. אנחנו באמצע יולי, הכושר הגופני בנוי במקרה הטוב ל-70 אחוז מהמשחק. את החסר משיגים במוטיבציה או מחלוקה מושלמת של העומסים. חוסר בכושר גופני יוצר בעיה כשממשיכים לייצר לחץ, כי נוצרים חורים ואיחורים ביציאה קדימה, וזה מייצר שטחים פתוחים למשחק מעבר סלול של היריבה. את זה פותרים בחילופים מדויקים, אפשר אפילו חילופים שבאים איתם מהבית. מי שאיחר אתמול בחילופים שילם על כך. מי שניהל אותם מושלם, הרוויח את הדקות האחרונות. פה בא לידי ביטוי הניסיון. ברק בכר הצעיר מנוסה יותר מבני לם המבוגר, כך נראו גם החילופים של שניהם.
2
מכבי חיפה נראתה מדהים בחצי השעה הראשונה מול הפועל באר שבע וברוב המשחק מול אולימפיאקוס. זה הספיק רק לשתי תוצאות תיקו, לאיבוד תואר (אלוף האלופים) ואולי גם יוביל לאיבוד מקום בשלב הבא של ליגת האלופות. אתה יכול לעשות לחץ גבוה, אבל אם המחץ נמוך, לא תגיע לשום מקום.
מכבי חיפה משחקת טוב לחודש יולי, אבל רחוקה מלהיות חדה. ההבדל בין כניסה לעומק לכניסה לנבדל, הוא התזמון, והוא פונקציה של חדות בדיוק כמו ניצול מצבים. מזה נולדו שתי פסילות השערים של חיפה שלשום - דין דוד ופלאניץ' - משם נולדה ההזדמנות הגדולה של פרנדזי פיירו, שהלכה לשום מקום. יש משהו מאוד חלוד בתנועה האחרונה של פיירו, אבל ההגעה שלו לשני מצבים בדקות בהם שיחק כבר מעודדת. הוא עושה תנועה ומפגין נוכחות, אבל לא כל חלוץ רכש ניחן בסיפתח כמו של ג'ורג'ה יובאנוביץ', שגם בלי הסיפתח שלתו אשתקד היה כרגע נבחר ראשון לפני פיירו לו היו עושים בשכונה "כוחות".
חיפה תרוויח עוד שבוע - בלי משחקי רקע - עד למשחק החוץ שלה באתונה. זה בוודאי יהיה ללא הרוח הגבית המדהימה שקיבלה בסמי עופר, אבל זה עוד שבוע. חיפה נראתה טוב מאולימפיאקוס ואם תשמור על "רוח בני לם", היא יכולה לנצל את היתרון האיכותי שהראתה ולחזור עם ניצחון. היא פשוט תזדקק לחדות.
3
הפועל באר שבע פתחה עם שער אחרי 40 ומשהו שניות, כבשה עוד שער יפה - ונגמרה. העומק שיש בבאר שבע הוא מדהים, אפילו בסטנדרטים של עונות האליפות שלה. כל שחקן יכול לשחק בכל שלב. ולמרות כל זה, ניכר שלקבוצה אין התמדה למשחק שלם, שזה המצרך הכי חשוב כדי להלחם על האליפות - ואולי גם לזכות בה.
מחזיקת הגביע צריכה לעבור את דינמו מינסק, אבל כדי לבנות בטחון להמשך העונה, בוודאי למפגש מול לוגאנו בשלב הבא - היא צריכה לדעת לנצל את היתרון האיכותי שיש לה. זה אומר שהקצב צריך להישאר גבוה, שהמחליפים צריכים לשמור על רמה אחידה ושהמצבים האיכותיים ינוצלו.
4
אלמלא מחלתו של עידן נחמיאס, אנריק סאבוריט היה פותח אתמול כמגן שמאלי ואנדרה ג'ראלדש כימני. זה צוות מגנים שרץ כמה שנים. השנה מכבי חיפה הלכה על צמד זר - סונדגרן וקורנו - והפועל באר שבע רצה כבר עונה שנייה עם הלדר לופז. תוסיפו את הארטהרץ הגרמני במכבי נתניה ותגלו שהקבוצות הגדולות מנצלות את מכסת הזרים כדי להביא מגנים. זה מדהים, כי חשבנו שהבעיה העיקרית בישראל היא בלמים. אז נכון, מכבי תל אביב מחפשת בלם זר, לחיפה יש את פלאניץ', ולבאר שבע את ויטור, אבל מתברר שהבלמים בישראל אולי לא טובים - אך יש כמוהם בכמויות. מגנים כמעט שאין.
נכון לעכשיו, אי אפשר להגיד שהניסוי הזה הוא הצלחה גדולה. קורנו וסונדגרן היו אשמים בשער שספגה חיפה. קורנו נכנע למהירות, סונדגרן איחר בסגירה; הארטהרץ הכבד איבד את השחקן שלו בשער השוויון של בשאקשהיר. במחירים שמשלמים בישראל למגנים (לבלמים וחלוצים משלמים יותר) קשה מאוד למצוא איזה ג'ון פיינטסיל. מבחן המגנים העונה ישפיע על הציון הסופי של ארבעת הישראליות.
5
ההרכב של ולאדן איביץ' אתמול היה מדויק, גם החילופים ותזמונם. הכול היה מתוכנן. זה הלך לפי התכנית, זה נגמר חד וחלק. צריך לומר: היריבה ברמה של ליגה לאומית, אבל מכבי תל אביב הפכה אותה גם ליריבה ברמה של ליגה א'.
במסגרת החילופים האלה נכנס אוסקר גלוך בדקה ה-88 במקום גבי קניקובסקי. אם אנחנו בנובמבר, בלי עניין של סטנדינג אוביישן, גלוך גם לא היה נכנס. איביץ' יוצר היררכיה. למרות שאוסקר גלוך הוא אולי העתיד של הכדורגל הישראלי, במצב הנוכחי, קניקובסקי עולה עליו: הוא עושה את מה שגלוך עושה, אבל עם יותר ניסיון והתאמה לקבוצה.
זה אולי יאכזב רומנטיקנים ואוהדים שרוצים שחקני בית בהרכב, אבל ככה זה עובד. שחקן בן 18 משחק רק אם הוא טוב מהשחקן בן ה-24, וכרגע זה לא המצב (לא רק באחד על אחד, אלא טוב לקבוצה). כשמדברים על טביעת אצבע של מאמן, זאת טביעת אצבע. איביץ' מטפל כרגע בגלוך בדיוק כמו שצריך.