יממה אחרי הזכייה של לונה צ'מטאי סלפטר במדליית הארד באליפות העולם במרתון, התראיין הערב (שלישי) בעלה ומאמנה דן בתכנית הספורט של 103FM.
סלפטר ענה לשאלה האם צ'מטאי הייתה יכולה להשיג יותר: "תמיד בתיאוריה אפשר לעשות דברים אחרת, הספורט הוא לא תוכנית כבקשתך. בתחרות הספציפית הזו, ההכנה לא הייתה אידיאלית, סבלה ממהמורות. לפני כחודש לונה הייתה חולה, לא היינו בטוחים שהיא תשתתף, אבל היא הצליחה לחזור לאימונים ולנסות. זה השתלם לה מאוד. אני חושב שזה הוריד ממנה רף ציפיות מסוים בינה לבין עצמה ויכול להיות שזה עזר לה לשקט נפשי בריצה הזו".
סלפטר המשיך ואמר: "לפני הריצה ניסיתי לדבר עם לונה על תרחישים אפשריים ואיך אני רואה את זה שהיא צריכה להתנהל. בניגוד לתחרויות קודמותף שהיא הייתה בהן אימפולסיבית מאוד, כאן ניסינו להדגיש את הסבלנות ולא לעשות שום מהלך מיוחד עד השלושים ק"מ. היא הפעילה שיקול דעת מתי להגיב ומתי להישאר מאחור. לונה לקחה החלטה טקטית נכונה ליום הנתון הזה והיא הרגישה שהיא לא צריכה לשנות קצב, נשארה על קצב אחיד עד שלבים מאוחרים בריצה וככה הצליחה לתפוס את הרצה במקום בשלישי והרביעי והשיגה את מדליית הארד".
עוד טען מאמנה של לונה כי "זה משהו נדיר מאוד לעשות בטווח של חודש, שני מרתונים ברמה גבוהה. ההמלצה שלי היא לא לבצע מרתון נוסף, לדחות סיפוקים, כמו בהחלטה הזו לאליפות עולם, לונה מכירה את הגוף שלה הכי טוב. ההחלטה היא יותר ברמה המנטלית, אחרי הישג כזה עלולה להיות נפילה והיא תמצא את עצמה בלי חשק להתאמן. זה מה שיכריע, יותר מאשר ההתאוששות הפיזית שלה. שכן התאוששות ברמה המנטלית מתבטאת לפעמים רק בתחרות עצמה".
סלפטר התייחס להתאוששות של אשתו מהאכזבה במשחקים האולימפיים ואמר: "בטלוויזיה זה נראה שהיא ויתרה, עצרה, וההשלכות של דבר כזה ברמה המנטלית הן עצומות. מה שחשוב במצב כזה זה לנתח מה היה טוב גם בהכנה עצמה וגם בתחרות. להבין את הסיבה המדויקת לעצירה או לוויתור הזה, לא ממקום של שיפוט אלא ממקום של ללמוד להבא. כשניתחנו לעומק מה היה שם, הבנו שזה לא רק ההיבטים הנפשיים, כאבי המחזור שהיא חוותה, כי בעצם כמו שראו היא ויתרה בבת אחת על הכול, זה לא שהיא אמרה 'טוב אני מאטה ומוותרת על המדליה', היא פשוט שברה את הכלים. ניסינו להבין מה המשמעות של דברים כאלה".
השילוב בין עבודה למשפחה עלול להיות לא פשוט לעיתים, בלשון המעטה, במיוחד כאשר מדובר בתחום תחרותיים כמו של לונה ודן. בנושא הזה, שיתף סלפטר: "ניסינו יותר להגדיר את היחס שלנו כמאמן ומתאמנת בתוך המורכבות של המשפחה, ובעצם לוודא שעדיין יש אמון מקצועי, שהיא מבינה למה אני מאמן טוב עבורה ושאני כמאמן יכול לסמוך על שיקול הדעת שלה כספורטאית עם נכונות לשפר את הדברים ולא להיפגע. זה משפיע מאוד, כל מתח קטן באימון עצמו, אם לא עושים את ההפרדה וההבנה שמה שקורה באימון נשאר באימון ולא נכנס הביתה, זה משפיע על כל האווירה".