"שמע, חווינו כמה רגעים מיתיים. באנו כאנדרדוג, אבל הייתה לנו מטרה אחת והשגנו אותה. לאורך כל הקריירה רציתי לעשות את זה, להבין איך זה מרגיש להיות אלוף. התרגשתי, אבל לא חגגתי יותר מדי. כי אני מרגיש שזה רק צעד אחד בדרך, ואני רוצה לזכות בעוד תארים. אני עדיין לא מרגיש שלם".
אפשר היה לצפות לסיפורים הרואיים של ספידי סמית' על העונה הכמעט היסטורית שעבר בלייטובוס ריטאס וילנה. היא אמנם הודחה בטופ 16 של ליגת האלופות, אבל לא לפני שהדיחה במו ידיה את האלופה היוצאת סן פאבלו בורגוס; וחשוב מכל - זכתה באליפות ליטא אחרי 12 שנים שחונות.
ובכל זאת, הרכז החדש של הפועל ירושלים אינו מפריז בתיאורים. "זה מיוחד לזכות באליפות כשאתה האנדרדוג, ואני רוצה לעשות את זה שוב גם בישראל", הוא מכריז בריאיון לוואלה! ספורט, ושולח מסר ליריבותיו החדשות מאזור חיוג 03.
גם אם זה נשמע כמו קלישאה שחוקה של זר גנרי, קבוצתו הנוכחית יכולה להעיד שהוא לא אומר הדברים בלי כוונה מאחוריהם. את הדחתה מהמפעל האירופי ב-2021, במשחקה הראשון ללא עודד קטש על הקווים, ספגה ירושלים מול סמית'. לימוז' שלו אירחה את האדומים כשכבר אין לה סיכוי לשרוד, ניצחה אותם - ובמובן מסוים נתנה את האות לתחילת ההתרסקות שלא נפסקה למעשה עד היום.
השורה הסטטיסטית שלו באותו ערב ממחישה בצורה מושלמת את מהותו: עשר נקודות, אפס שלשות (מזריקה אחת בלבד) ולא פחות מ-13 אסיסטים. ייתכן שהיא גם מלמדת על השינוי בקונספציה תחת המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'; לא עוד החתמות נוצצות של בחירות מפוארות בצמרת הדראפט, להיטי תקשורת בארה"ב או שחקני יורוליג בדימוס שמתקרים לקצה הקריירה - אלא שחקנים סולידיים שהסתובבו בדרגים הנמוכים יותר ויכולים, אולי, להיהפך יחד לדבוקה אחת ביתר קלות.
"הדבר שאני הכי אוהב לעשות על הפרקט זה להכניס את החברים שלי למשחק, ולגרום לכך שכולם יהיו מרוצים ובטוחים בעצמם. אה כן, וגם לנצח", אומר סמית'. הרזומה שלו מוכיח שהוא לא סתם יורה קלישאות; לאורך שנותיו באירופה, נע ממוצע הנקודות שלו מ-3.3 עד 15, אבל מארבעה אסיסטים למשחק הוא לא ירד בשום עונה.
- קל יותר להגיע לקבוצה שחוותה שנתיים קשות ורצופות משברים, מאשר להיכנס לנעליים גדולות ולהררי ציפיות של שושלת מצליחה שהתפרקה, נניח?
"מה שקרה להפועל ירושלים לא מעסיק אותי, ואני לא מסתכל עליו. אני זוכר גם שנים טובות שלה. אני יודע מה אני עשיתי, ולמה אני כאן, ולמה הביאו אותי, ומה אני צריך להוכיח. אני בא להטביע את החותם שלי".
קנת' ג'יי סמית' (1.90 מ') נולד לפני 29 שנים בסנט פיטרסבורג שבפלורידה. "אם מישהו יצעק קנת' או קני, אני אפילו לא אסתובב, ולא אדע שמתכוונים אליי", הוא מבהיר. מאז נולד במסדרון של בית החולים, משום שאמו לא הספיקה אפילו להגיע לחדר הליגה, הוא מכונה ספידי. סבתו העירה ש"זה היה מהיר (That was speedy)", והשאר היסטוריה. "עד היום, גם בקבוצות שלי וגם בבית, המשפחה והחברים קוראים לי רק כך".
כשהיה בן 12, עבר טראומה קשה. אחיו החורג, שהיה מבוגר ממנו ב-12 שנים, נרצח על ידי שני רעולי פנים שמעולם לא נתפסו. "אחי תמיד נמצא איתי בלב, ואני עדיין חושב עליו המון", הוא אומר. "זה איחד את המשפחה שלנו, ובנה אותי כאדם וגם ככדורסלן. למזלי, תמיד הייתי מוקף באנשים טובים שדאגו לי".
לסמית' התנסות קצרה בישראל; בקיץ 2020, לקראת חידוש ליגת הקורונה, הוא נחת במכבי חיפה. הרכז נדרש להיכנס לנעליו של גרגורי ורגאס, קלע סל ניצחון בדרייב אין, ירה שש שלשות במשחק מול הפועל תל אביב (ועוד חמש שלשות בחמשת המחזורים האחרים), והפך לשחקן הבכיר הראשון בארץ שנכנס לבידוד בשל חשיפה לחולה מאומת (במסגרת ריאיון עיתונאי).
"לא ידעתי כלום על ישראל לפני שבאתי, וכששאלתי שחקנים אמריקאים שהיו כאן, כולם דיברו בעיקר על מזג האוויר. והם צדקו, אני מת על מזג האוויר", הוא צוחק.
- יצא לך לחוות את מזג האוויר הזה? חייתם בתנאי סגר...
"זה היה בסדר. החוויה הייתה שונה, כי הליגה שוחקה בקיץ, ולא היו אוהדים ביציע, אבל אהבתי להיות בישראל".
- עם מי התייעצת לפני שחתמת בירושלים?
"לא הייתי צריך כבר להתייעץ עם אף אחד. דיברתי עם חברי הטוב קינן אוואנס, וקיוויתי שאוכל לשחק נגדו בליגה, אבל אני מכיר את הפועל. צפיתי בה מדי פעם לאורך השנים, שיחקתי נגדה פעם אחת, כך שאני יודע למה לצפות פחות או יותר".
- ולמה צריך לצפות ממך?
"אני מתרגש ומצפה לעונה הזאת, ומקווה שנמצא את הדרך להחזיר את הפועל ירושלים להיות קבוצה מנצחת. שוחחתי על זה עם קואוץ' דז'יקיץ', ואני מבין למה הוא מצפה ממני. אני צריך להיות קשוח ולעמוד בסטנדרטים גבוהים, ואלה גם כך הציפיות שלי מעצמי".
- למרות הכישלון בשנתיים האחרונות, ירושלים ייצאה במהלכן שני רכזים ליורוליג, תמיר בלאט ורטין אובסוהאן. זו גם השאיפה שלך?
"אני לא יודע, לא מעז להסתכל קדימה מעבר לעונה הזאת. אני לא אפריע לעצמי עם מחשבות כאלה".