קבענו את הריאיון ליום שישי, שלשום בלילה. אנדז'יי קוביקה בן 50 וזו הזדמנות מצוינת לשמוע מה קורה איתו. "אין בעיה, נשמה", אמר בעברית. "צלצל אלי אחרי הקידוש". אז צלצלתי. כמה פעמים. ולא הייתה תשובה. למחרת, בשבת בבוקר, הוא התקשר והתנצל. "רכבתי על האופניים 150 קילומטר והייתי כל כך עייף, אז נרדמתי", הסביר כשהוא עדיין שוכב במיטה.
הוא מתגורר בבלגיה, באיזו עיירה 80 קילומטר מאנטוורפן ומנהל עסק קטן ממנו הוא חי. גז'גוז' ודז'ינסקי, עוד שחקן פולני ששיחק איתו במכבי תל אביב, מתגורר חמש דקות נסיעה ממנו והם בקשר. "גז'גוז' מאמן כדורגל באופן אישי. הוא חי טוב", הוא אומר לי.
את החיים שלו מחלק קוביקה (קוביצה, בהגייה הפולנית) בין בלגיה לפולין. הוא הספיק להתגרש וכעת הוא חי עם בת זוג אחרת. יש לו ילדה בת 26 והוא מקפיד לבקר את ההורים שלו שמתגוררים בפולין. אבל אם יש לו אהבה גדולה ואמיתית היא ישראל. הריאיון הזה נערך בשיחת וידאו ובכל פעם שדיברנו על ישראל, הוא היה על סף דמעות. "אתה אפילו לא מבין כמה אני אוהב את ישראל. אני משוגע על ישראל. אני המגן הכי גדול של ישראל בכל מקום שאני נמצא. בכל ויכוח שיש, בכל פעם שמזכירים אתכם, אני השגריר הכי גדול של ישראל. הייתי במכבי תל אביב הגדולה, בבית"ר ירושלים המיוחדת ובאשדוד שהייתה לי כמו משפחה אפילו שהייתי שם זמן לא רב. למדתי להכיר שם את ג'קי בן זקן שהוא איש חכם מאוד ואהבתי מאוד את אלישע לוי שהוא אדם נפלא. אני פשוט מאוהב בישראל".
מה הזיכרון הכי צרוב אצלך?
"וואו, אתה תתפלא. הזיכרון מספר 1 שלי זה שהייתי בסיום קורס טייס בדרום של הטייסים הצעירים שלכם. איזה חבר קצין שהכרתי הגניב אותי לתוך הבסיס וישבתי בקהל. ראיתי הכול. את כל התצוגה של המטוסים ואת המסוקים ואת מה שהטייסים הצעירים עושים. הייתי בתחרויות של פורמולה 1, אבל שום דבר לא משתווה למה שראיתי מהמטוסים והמסוקים. אני לא שוכח לרגע מה שחוויתי שם ומאז אני רק מבין כמה אתם מתפתחים מבחינה צבאית. זה מאוד מסקרן אותי. מה שעברתם בשואה, מה שיהודים עברו במלחמת העולם השנייה. יש הרבה קווים מקבילים בין הפולנים לבין הישראלים ובגלל זה אני חושב שמאוד התחברתי לישראל ואתם התחברתם אליי. אימא פולנייה ואימא ישראלית היא אותה אימא מבחינתי".
חגגת ביום חמישי יום הולדת 50. איך זה מרגיש?
"50 זה רק מספר. אני מרגיש בן 18. הכול תלוי בראש. אם אתה יודע איך לנהל את הגוף שלך, הכל יהיה טוב. כשאתה מתבגר אתה צריך לשים לב למשקל, לגוף, לשינויים שאתה עובר. אני רוכב בכל יום על אופניים. חורף, קיץ, אני רוכב בכל יום. יש לי גם אופניים חשמליים. אני כמעט לא נוהג ברכב. גם כשהייתי שחקן פעיל אהבתי לרכוב, אבל האהבה גברה אחרי הפרישה. בת הזוג שלי ואני רוכבים המון. בבלגיה כמעט כולם רוכבים על אופניים חשמליים. זה מאוד מקובל כאן. יש לי חברים בישראל שאומרים לי כמה הם מקנאים בזה שפה יש הרבה יותר מקום לרכוב. בישראל אין מודעות מספיק גדולה לרוכבים. צריך לשמור על הרוכבים. אני אבוא בקרוב לישראל ואני מחכה לרכוב בתל אביב. אבל אם יש לי חלום, זה לרכוב לאילת".
לאילת?
"כן, 300 קילומטר של רכיבה. להתחיל מאוד מוקדם לפני הזריחה ולתת לשמש לעלות מכיוון ירדן על המדבר כשאני רוכב שם. העולם משתנה וצריך לתת הרבה יותר תשומת לב לרכיבה על האופניים".
התקופה הכי טובה שלך בחיים הייתה בישראל?
"ללא ספק. התקופה שלי בישראל הייתה מושלמת. הייתי מותאם לגמרי מבחינה מנטלית לישראל".
אמרנו עליך שאתה ישראלי.
"בדיוק. הייתה לי מנטליות ישראלית. אני מאוד מחובר לאנשים בארץ. אבי נמני, איציק זוהר, כפיר אדרי. אני אוהב לצחוק. אני אוהב לספר בדיחות. אני קם בבוקר עם חיוך. אני אוהב לשמוח ולהיות עם אנשים שמחים. אנחנו חיים רק פעם אחת. אחרי גיל 40 הזמן טס ואתה צריך ליהנות מכל יום".
כי אחרי גיל 40 מתחילים לשים לב לזמן.
"נכון. כשהייתי צעיר, לא הבנתי למה אנשים מבוגרים אומרים שהזמן עף. היום אני בן 50 ויש לי הרבה ניסיון בחיים".
איך הייתה ההתחלה בישראל?
"נחתנו עם מכבי תל אביב ממחנה אימונים בהולנד והאנגלית שלי לא הייתה טובה. בפולין לא ידעתי אנגלית ולא למדתי, אבל במכבי תל אביב מי שלימד אותי אנגלית היה אלי דריקס. אני זוכר שנחתנו בבן גוריון מהולנד בפעם הראשונה והיה חם. זה היה בן גוריון הישן והייתי צריך לנסוע באוטובוס מהמטוס. אמרתי לעצמי: 'לא אצליח לשרוד בחום הזה'. היום אני חושב שמזג האוויר בישראל הוא הכי טוב בעולם".
מה אתה זוכר מהכדורגל? שיחקת במכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ואשדוד.
"מכבי תל אביב זה מכבי תל אביב. זה המועדון הכי גדול בישראל ונהניתי מכל רגע. אני עוקב אחריהם בשנים האחרונות ונהנה לראות אותם מצליחים. אני מאמין שהם יזכו בעונה הקרובה באליפות אחרי שערן זהבי חזר. אני מכיר את ערן מהמשחקים שלו בפ.ס.וו כאן, לא רחוק מבלגיה. הייתי במכבי תל אביב בשתי תקופות שונות ותמיד נהניתי מהארגון במכבי. בית"ר ירושלים חייבת להיות הרבה יותר יציבה. אני מאוד אוהב את מה שבית"ר מייצגת. באשדוד הייתי מעט זמן, אבל זכיתי לראות משפחה. ג'קי שומר הכול צמוד לחזה. הוא לא עושה תקציב גבוה באופן מכוון וכך הוא שומר על הקבוצה".
רן בן שמעון מאמן את אשדוד.
"אני זוכר את רן מצוין. הוא היה בהפועל חיפה כשהייתי במכבי תל אביב בקדנציה הראשונה. אני יודע שהוא אימן גם את נבחרת קפריסין. הוא בחור ברמה גבוהה".
אחרי הבעיות של בית"ר ירושלים אתה עוקב? הם שוב לפני פירוק עם בעלים לא יציב.
"בית"ר כל הזמן שכונה, אה? אני אוהב את הקהל של בית"ר. אני זוכר שעשינו ניצחונות יפים על מכבי חיפה ומכבי תל אביב והקהל אהב אותי מאוד. כשהפסדנו רצו להרוג אותי. קהל מיוחד יש לבית"ר. אני מאחל להם בעלים טוב והנהלה חזקה ושיחזרו להילחם על תארים. בית"ר ירושלים מאוד חשובה לליגה בארץ".
מול אילו בלמים היה לך קשה כאן?
"מעולם לא התמקדתי בבלמים, אלא רק בי. הכי קשה לי היה לשחק נגד עצמי. לא פחדתי מבלמים. הכול היה תלוי בי ובגוף שלי ולא תמיד באתי מוכן באותה המידה. לפעמים הייתי פצוע או לא כשיר לגמרי. אני היום בן 50, אבל אם הייתי נכנס לכושר עכשיו, הייתי יכול גם לחזור לשחק. אני לא משחק הרבה. רק בפולין במגרשים קטנים על דשא סינטטי".
אתה מרגיש שיכולת לעשות יותר בקריירה?
"הרבה יותר. אני חושב שפספסתי קריירה יותר גדולה. הייתי צריך לשחק בצרפת, גרמניה, ספרד או איטליה. אבל זה פקה פקה. לדבר על זה עכשיו זה פקה פקה".
אז מה המסקנה?
"שצריך לעבוד על הגוף. לא להסתפק בכישרון. לטפח את הגוף. תראה את רונאלדו, איברהימוביץ'. רק לעבוד על הגוף שלך. על כוח, גמישות וכל אלמנט נוסף שיכול לקדם אותך מעבר לכישרון".
למה לא ניסית את עצמך כסוכן שחקנים?
"רציתי לאמן, אבל בפולין אתה צריך לסיים תיכון כדי להתקבל ללימודי אימון ואני לא סיימתי תיכון. להיות סוכן שחקנים זה לא בשבילי. אמרתי לעצמי שאם אני לא מאמן, אני עוזב לגמרי את הכדורגל".
מה אתה עושה כשאתה מגיע לישראל? אוכל חומוס?
"אני לא אוהב כל כך חומוס. אוהב את הסלטים שאתם מגישים לפני הדגים".
מאזטים.
"בדיוק. מאזטים. אני לא חובב חומוס ולא חובב ג'אנק פוד".
לאיזה מאמן אתה מתגעגע?
"כל המאמנים שאימנו אותי היו בסדר גמור. כמובן שאברם גרנט היה מיוחד עבורי, אבל גם אלי כהן בבית"ר, ניר קלינגר במכבי תל אביב בפעם השנייה ואלישע לוי. כולם היו נהדרים איתי".
כפולני אתה בטח חי מאוד את המלחמה כרגע בין רוסיה לאוקראינה.
"המון. כל הזמן זה בראש שלי. יש היום ארבעה מיליון אוקראינים פליטים בפולין. גם כאן בבלגיה יש הרבה. אנשים לא מבינים מה עובר שם על האוקראינים. אנשים שכחו את השואה. שכחו מה שעשו הנאצים. יש היום אדם אחד בעולם שהחליט להרוג מיליונים. אדם אחד יכול לעורר כל כך הרבה בעיות וסבל. אנחנו לא צריכים מלחמות בעולם. מלחמה זה הדבר הכי נורא שיכול להיות בעולם. בשביל מה רוסיה פלשה לאוקראינה? יש ברוסיה כל כך הרבה משאבים וכסף. מה הם רוצים מאוקראינה? אתה יודע שהחיילים של פוטין במלחמה הזו הם לא ממוסקבה ולא מסנט פטרסבורג? כל החיילים הם ממקומות קטנים ונידחים במזרח ויש כבר 40 אלף חיילים רוסיים שנהרגו ועוד 90 אלף פצועים. הם לא יודעים מה הם עושים שם בכלל החיילים הצעירים האלה".
אתה שומע עד היום מוסיקה מישראל?
"שומע את אתניקס. אני מאוד אוהב את אתניקס. אתניקס הם כמו F-15".
מה אתה אומר על המינוי של אלון חזן למאמן נבחרת ישראל?
"היה לי כיף לשמוע. אלון חזן בישל לי הרבה שערים באשדוד. אני מבין שג'ובאני רוסו עדיין איתכם. תמיד הייתה לו מנטליות טובה של ישראלי. גם שורה אובארוב כבר נהיה ישראלי. כשאתה פוגש אותו, תגיד לו שלעולם לא אשכח אותו".