ב-24 ביוני 2013, בשעת ערב מאוחרת, הודיעה הפועל באר שבע על הצעד ששינה את פני המועדון. אליניב ברדה חזר הביתה. השאר היסטוריה. הדלת, כמו שנכתב לא פעם, נפתחה. הפועל באר שבע הפכה מקבוצת פריפריה ששחקנים בינוניים מבקשים אקסטרה כסף כדי להגיע אליה לקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. כמעט בכל עונה מאז, באר שבע הקפידה להחתים ליגיונר חוזר בפרופיל גבוה: מאור בוזגלו, מאור מליקסון, שלומי ארבייטמן, מוחמד גדיר, בן שהר, מרואן קבהא, אריאל הרוש, חאתם אלחמיד ודור מיכה. לרשימה הזאת הצטרף אתמול (ראשון) במפתיע תומר חמד.
תשע שנים אחרי ברדה ובוזגלו, שמונה אחרי מליקסון ושהר, אלונה ברקת השיגה משהו שקצת היה חסר לה בשנים האחרונות: "החתמת כותרת ראשית". שם מרשים שמייצר באזז, מעורר קהל, מגביר עניין, גורם לדיונים. זה חלון העברות משוגע מאוד, אחד המטורפים שהיו פה. כל הקבוצות זזות מהר ובקצב מסחרר. מכבי תל אביב הרשימה עם איביץ', זהבי וביטון, מכבי חיפה התרעננה עם זרים בכסף גדול. באר שבע הראתה עם חמד שהיא לא רוצה להישאר מאחור - גם לא ברמת הציפיות.
ליגיונרים חוזרים הם תמיד משאב מבוקש. ההיגיון ברור. בליגה עם הגבלת זרים, יש משמעות עצומה למקסם את התרומה שאתה מקבל מהישראלים שלך. מכיוון שהאופציות בשוק מוגבלות, לכל שחקן שחוזר אחרי כמה שנים יש פוטנציאל לערבב את הקלפים. כשמסתכלים על החלוצים הישראלים המובילים בשנה שעברה, התמונה מתבהרת עוד יותר.
יש ארבעה חלוצים ישראלים שהבקיעו מספר דו ספרתי של שערים אשתקד. שבירו הושאל מבאר שבע והקיץ נמכר. על רוקאביצה באר שבע החליטה לוותר, מה שמשאיר אותנו עם דין דוד, המלפפון החם של קיץ 2021, ואלון תורג'מן. כלומר, חמד הוא תוספת כוח, כמו שאמרו בבאר שבע אתמול: "חלוץ בסגנון של חמד לא היה לנו עד כה וזה מה שדחף לעסקה".
לעניין רוקאביצה, הסבירו בבאר שבע, הייתה בעיה של חיבור בינו לבין הקהל. לא מעט אוהדים אדומים הרגישו שבאר שבע הייתה ברירת מחדל עבור רוקאביצה ושבשלבים מסוימים בשלהי העונה שעברה, הראש שלו כבר היה עסוק בחזרה למכבי חיפה. לא כולם ידעו לאכול את עסקת חמד, אבל מבחינת באר שבע יש פה רציונל כפול - שחקן עם עוצמות שאין בסגל ואין בשוק המקומי ותגובה למה שקורה אצל היריבות. ברקת לא מוכנה שייפתח פער מקצועי בלתי ניתן לסגירה.
חמד בוודאי נכנס לרשימת הליגיונרים הבכירים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הוא תחזק קריירה מרשימה מעבר לים, למרות פריחה מאוחרת, פציעה לא פשוטה וסיטואציות קבוצתיות מורכבות אליהן נקלע. הוא "שרד" ירידות ליגה, השאלות ולא נכנע לפיתויים חוזרים ונשנים לשוב לכאן בכסף גדול. גם כשהמסלול באנגליה הגיע לסיומו, הוא העדיף את האופציה ההרפתקנית ובחר בליגה האוסטרלית. מה קרה שם? מספרים יבשים, 17 שערי ליגה ב-41 הופעות במדי וולינגטון פיניקס ו-ווסטרן סידני וונדררס. בפועל, אלו היו שתי עונות שונות לחלוטין.
"לתחושתי, קיבלנו רק הצצה לתומר חמד האמיתי", מסכם שא נן, עיתונאי כדורגל אוסטרלי. "כמו להסתכל על ציור שעדיין לא הושלם. התקופה שלו בוולינגטון פיניקס הייתה כמו סלע שמידרדר במורד הגבעה. הוא התחיל מאוד לאט, לקחו לו ארבעה חודשים להבקיע שער, אבל ברגע שצבר מומנטום, הוא היה קטלני והיה קשה לעצור אותו.
"באופן כללי, אני חושב שהוא עלה על הציפיות בוולינגטון פיניקס ונכשל לעמוד בהן בווסטרן סידני וונדררס. בעוד כמה שנים, יזכרו את התקופה שלוח בוולינגטון כשחקן שבא בנסיבות קשות, כשהמועדון שיחק שנה שלמה מחוץ למדינה שלו, ושיחק נהדר. לווסטרן סידני היו הרבה בעיות על המגרש ומחוץ למגרש. הם הביאו שמות גדולים ורובם קרסו תחת לחץ. היו בעיות בין השחקנים למאמן ולכן החליפו מאמן. זה השפיע גם על תומר. אם בוולינגטון הוא הצליח לצאת מהפתיחה האיטית, הפעם הוא לא הצליח להתרומם".
חמד עבר שנה לא פשוטה. "הוא התקשה לנצל מצבים", ממשיך שא נן. "לא פעם הנגיעה הראשונה שלו בכדור אכזבה אותו או שהוא קיבל החלטות לא נכונות תחת לחץ. הוא נראה כמו שחקן שסובל מחוסר ביטחון ולזכותו ייאמר, שכל הקבוצה נראתה ככה". והייתה עוד נקודה. חמד פעיל ברשתות. מרבה בפוסטים פרו-ישראלים ולא התבייש לחגוג שערים עם כיפה על ראשו או עטוף בדגל המדינה. זה כמובן לגיטימי ואף מבורך, אבל באוסטרליה, ובסידני במיוחד, יש הטוענים שלא כולם ראו את הנושא בעין יפה. "בזמן העימותים בין ישראל לפלסטינים בשנה הוא חטף לא מעט מהתקשורת שראתה בהתנהגות שלו חוסר רגישות", מסכם שא נן.
חמד בחר באופציה הישראלית על המשך המסעות. הוא כמובן חוזר במעמד אחר. הוא עזב כלייט בלומר שנתן חצי עונה פנומנלית לקריירה אירופית שגרמה לכולם לחשוב על איך אנחנו מזניחים את הכישרונות המקומיים שלנו. הוא חזר אחרי קריירה מופלאה בדיוק לקיץ שבו כל האסימונים נופלים. צעירים חייבים לשחק ואם הם טובים מספיק גם לצאת בגיל צעיר, אבל הצד השני של המטבע הוא שיהיה לאן לחזור.
הכדורגל הישראלי צריך לחבק ליגיונרים חוזרים כמו חמד ולא להטביע אותם תחת ציפיות לא הגיוניות ולגרום להם להצטער על הרגע שבחרו לסיים פה קריירה. אם מנסים לצאת מפוזיציה ולהסתכל על טובת הליגה או הכדורגל הישראלי בכללותו, יש פה מטרה אחת שלמה וברורה. טאלנטים שיוצאים כמה שיותר מוקדם, לצד כוכבים שחוזרים ומתקבלים בכבוד. לאוהד הישראלי הצעיר מגיע לראות את זהבי, חמד וכיאל משחקים פה, כמו שכולנו נרצה יום אחד לראות את סולומון ועבדה חוזרים. זה הסדר הנכון. זה מעגל ששומר על אטרקטיביות ועניין.
מצד שני יש מצב נתון ובעייתי. ביקורת או לא, חמד חי חיים שקטים באוסטרליה. הוא חזר לליגה שתדרוש ממנו מספרים ותרצה לראות את חמד של 2011 במכבי חיפה, את חמד שהבריק קמפיין אחרי קמפיין בנבחרת, את חמד שמביא עוצמות והופך לאחד החלוצים הבכירים בליגה גם בגיל 35. זה האתגר איתו התמודד כל ליגיונר חוזר בכיר. חשש שגרם לחלקם להסס לפני קבלת ההחלטה. אם חמד ייקלע לפתיחה איטית כמו בשנים האחרונות, האם תהיה סבלנות?
הרבה דברים מעניינים קורים בחלון הזה. כמעט כל הקבוצות זזות הרבה יותר מהר ולא מחכות, כמדי שנה, למציאות של אוגוסט. עוד נגיע לשוק השחקנים הנפלטים (המקומיים והזרים), אבל עד אז, הקצב מסחרר ולא רק אצל הגדולות - גם במכבי נתניה, הפועל תל אביב, הפועל חיפה, בני סכנין, קריית שמונה ואפילו בני ריינה.
בין היתר, גם זהבי גרם לתזוזות בשוק. החזרה שלו השפיעה על היריבות למאבק האליפות לכוון גבוה יותר ועשתה את שלה גם בגזרת השחקנים עצמם. אין פה תופעה חדשה, אבל כשזה זהבי הכל מתעצם. החזרה של זהבי היא מהסוג שגורמות לשוק "לזוז". פתאום שחקנים מבינים שאם זהבי חזר, אולי לא כל כך נורא לחזור. אפשר רק לנחש שהבאים בתור יהיו ליאור רפאלוב, ביברס נאתכו ובשלב כזה או אחר גם אלי דסה ומונאס דאבור.
ליגיונרים חוזרים זה ביזנס טוב עבור הגדולות, במיוחד כשהם חופשיים. ג'ורדי קרויף הבין שעדיף לשלם שכר גבוה לליגיונר חוזר מלשלם דמי העברה מופרזים בתוך הליגה (וגם שכר גבוה). גם ברקת בנתה על המודל הזה את השושלת של באר שבע. הקיץ הזה עם זהבי, ביטון ועכשיו חמד, כשאנחנו חודש וחצי לפני תחילת העונה, מבטיח עניין. החתמה גדולה אחת אחרי השנייה יוצרת ציפייה, בונה מתח. ביחד עם טירוף נבחרת הנוער שעדיין אוחז בנו, מתקבלת תחושה שאנחנו לקראת משהו מבטיח ובעיקר מעניין. זה טוב למכבי תל אביב, זה טוב למכבי חיפה, זה טוב לבאר שבע, זה טוב לכולנו.