כריסטיאנו רונאלדו הצטרף למנצ'סטר יונייטד ב-27 באוגוסט. ליובנטוס הוא עבר מריאל מדריד ב-10 ביולי 2018, בדיוק לפני חצי גמר גביע העולם בין צרפת לבלגיה, ושיבש על הדרך את ההכנות התקשורתיות למשחק. למה התאריכים האלה חשובים עכשיו? כי ברור לו שתהליך בניית הסגל עשוי לקחת זמן - על בסיס נסיונו האישי, וגם באופן כללי כי הוא בן 37 ואינו חדש בעולם הכדורגל. לא כל המהלכים מתרחשים בשבועות הראשונים של חלון ההעברות. לעתים הם צריכים להבשיל, לפעמים הם בכלל בלתי צפויים - כפי שקרא עם הגעתו של הפורטוגלי לאולד טראפורד אשתקד. בתחילת יולי 2021 איש לא העלה בדעתו שזה יכול לקרות.
לכן הדיווחים על הלחץ הנפשי הכבד בו היה נתון לכאורה הכוכב מאז תום העונה החולפת בעקבות הפעילות האיטית של השדים האדומים בשוק ההעברות היא - אם מותר לנו להשתמש בשפה בוטה - פשוט בולשיט. הם היו תכופים מדי וגסים מדי בכדי שאפשר יהיה להאמין להם במידת סבירות כלשהי. הסוכן ז'ורז'ה מנדש פיזר אותם על מנת להכין את הקרקע להכרזה שהגיעה "לפתע" ביום ראשון. רונאלדו, כך מספרים לנו, מתוסכל שטרם הגיע רכש משביע רצון ורוצה לעזוב כדי שיהיה לו סיכוי לזכות בתארים ולחזור לליגת האלופות. נו שוין. בכל זאת אפשר היה לחשוב על תירוץ קצת יותר טוב.
נחזור לרגע קט לקיץ שעבר. רונאלדו השלים אז מסע רכש מרתק מבחינת מנצ'סטר יונייטד - רפאל וראן הגיע מריאל מדריד כדי לחזק את מרכז ההגנה, ג'יידון סאנצ'ו בחר באולד טראפודר על פני הצעות טובות אחרות ובא על תקן האנגלי הצעיר הכי מבטיח, ואז צורף גם כריסטיאנו בכבודו ובעצמו, אחרי תרגיל מרהיב שביצע מנדש. את העונה הקודמת סיימה הקבוצה בהדרכת אולה גונאר סולשיאר במקום השני, ובתקשורת האנגלית (והעולמית) התפתח דיון מעמיק אם הכוכבים החדשים מסוגלים לקחת אותה צעד אחד קדימה ולזכות באליפות. איך זה נגמר? כולנו יודעים היטב - מקום שישי, עם 16 נקודות פחות בהשוואה ל-2020/21.
זו לא הדוגמא הראשונה, וגם לא העשירית, לכך שרכש כשלעצמו לא מבטיח דבר, ואי אפשר למדוד את סיכויי ההצלחה של קבוצה מסוימת על סמך פועלה בשוק ההעברות - בוודאי לא לפני המחזור הראשון. השחקנים החדשים עלולים להיכשל או לפגוע באיזון הקבוצתי - על המגרש ומחוצה לו. בשורה התחתונה, זה מה שקרה לעסקת רונאלדו. היא נראתה נוצצת על הנייר, והכוכב הוותיק ששב הביתה אף סיפק הרבה רגעים נהדרים על הדשא במהלך העונה שעברה, אבל פרשנים רבים סברו שהקבוצה היתה מצליחה יותר בלעדיו. 24 שערים בכל המסגרות זה טוב, וכריסטיאנו הביא ניצחונות מפוארים על ארסנל וטוטנהאם, שלא לדבר על השלושער מול נועלת הטבלה נוריץ', וגם סידר עם כיבושים קריטיים את המקום הראשון בשלב הבתים בליגת האלופות, אבל יונייטד הודחה בשמינית הגמר, וגם לא חזרה לצ'מפיונס-ליג.
אחרי כל מופע של הפורטוגלי, הוכרז כי הוא גרם למבקריו לאכול את הכובע והוכיח את גדולתו. ואולם, משום מה היה צריך לחזור ולהוכיח זאת שוב ושוב, בעוד המבקרים סירבו לאכול את הכובעים, אלא רק הגבירו את עוצמת האש. העונה הזו היתה סוג של מאניה-דפרסיה. באופן אירוני למדי, פתר רונאלדו לא פעם את הבעיות שהוא עצמו יצר. כפי שהגדיר זאת באופן חד מאוד תיירי הנרי כבר באמצע העונה, "יש בעיה אם התרופה שלך היא גם הרעל שלך". במשחקים רבים, לא פתר רונאלדו את הבעיות, והעונה היתה עגומה במיוחד, עם שורת השפלות מביכות שפגמו באופן מהותי בתדמיתו של המועדון, שהיתה בעייתית ממילא עוד לפני שרונאלדו עשה את הקאמבק.
מובן שהוא לא האחראי היחיד לפיאסקו - רחוק מאוד מכך. ואולם, הוא כה גדול שכל מועדון בו הוא משחק הופך אוטומטית לרונאלדו וכל היתר. מדברים עליו אם הוא משחק ואם הוא לא משחק, אם הוא מוחלף ואם הוא לא מוחלף, אם הוא טוב ואם הוא רע. זה תמיד הוא, וכך הוא עצמו רוצה שיהיה. יובנטוס שילמה מחיר כבד על כך שהחתימה בניגוד גמור למדיניות ארוכת שנים שחקן שהוא מעל המועדון - וגם אם הנהלת הגברת הזקנה התביישה להודות בכך, הרי שכוכבים כמו ג'ורג'ו קייליני ולאונרדו בונוצ'י הצהירו על כך בפה מלא. כעת נפלה גם מנצ'סטר יונייטד בדיוק לאותה המלכודת, ובמבט לאחור זה מאכזב למדי.
זה מאכזב, כי דווקא במנצ'סטר יונייטד - המקום בו הוא כבר עשה הכל ולא צריך להוכיח כלום - יכול היה רונאלדו לקחת צעד קטן אחורה, להכיר במגבלות הטבעיות בגיל 37, לא לרצות להיות תמיד באור הזרקורים, לחלק קצת את הכוחות, לא לכפות את עצמו על כל המערך הטקטי, ולשמש על הדרך גם מנטור עבור הצעירים. התסריט הזה היה בלתי אפשרי לחלוטין במועדונים אחרים, אבל באולד טראפורד היתה הרגשה שהוא יכול להתממש, כי זה הדבר הנכון והנבון לעשות, גם מבחינה פסיכולוגית. ובכן, זה ממש לא קרה, וגם כעת - כאשר מאמן חדש מתאקלם בקבוצה, והמועדון מנהל משא ומתן עם שחקנים חדשים פוטנציאליים - חייב רונאלדו להיות במרכז העניינים. עכשיו הוא עצוב ורוצה לעזוב. תחזיקו אותו.
יש יסוד סביר להניח כי אריק טן האח מרוצה מההתפתחות הזו. הוא היה מעדיף לקבל סגל ללא רונאלדו, וללא כאב הראש שמתלווה לכך, כי הפורטוגלי המזדקן לחלוטין לא מתאים לשיטת הלחץ הגבוה שלו - כפי שהוא לא התאים גם לרעיונותיו של רלף רנגניק. בניגוד לגרמני, להולנדי יש כוח רב מאוד בתוך המועדון. הוא הגיע על תקן רכש נחשק בעצמו, וההנהלה לא תמהר לזרוק אותו אל מתחת לגלגלי האוטובוס. סמכויותיו לקבל החלטות, גם בגזרת רונאלדו, יהיו נרחבות מאוד, וזו כנראה הסיבה האמיתית מאחורי הרמזים על עתיד מעורפל של כריסטיאנו וההדלפה על כך שאינו מעוניין להמשיך. הוא מנסה לנצח את טן האח במאבק האיתנים עוד לפני תחילת העונה - ואם זה לא ילך, אזי המעבר למועדון אחר בו יוכל להיות השליט הבלעדי בהחלט תתקבל בברכה.
ואולם, איזה מועדון יהיה מוכן לכך, וגם מסוגל לשלם את שכר העתק של החלוץ? הקרקס הקטארי של פריז סן ז'רמן יכול היה לענות על ההגדרה, אבל אפילו הוא כבר לא מביע עניין, כי חדר הלבשה אחד לא יוכל לסבול את רונאלו עם ליאו מסי וקיליאן אמבפה. מנדש להוט להציע את הלקוח שלו לבאיירן מינכן, שתהיה זקוקה לחלוץ מרכזי אם רוברט לבנדובסקי יצליח במלחמתו ויימכר, אבל הבווארים לא ששים להפוך לפ.צ הוליווד על סטרויאידים - הם מעדיפים כוכבים מסוגו של סאדיו מאנה. צ'לסי? אי אפשר לדעת מה חושב הבעלים החדש טוד בולי, אך אם הוא מתייעץ עם גורמי מקצוע רציניים, הם יבהירו לו עד כמה המהלך הזה עלול להיות מסוכן בעוד המועדון בונה את ההנהלה מחדש. ריאל מדריד? פלורנטינו פרס מכיר את כוכב העבר שלו טוב מכל נשיא אחר, וגם האמצעים הכלכליים שלו מוגבלים.
אז יש לכריסטיאנו את הסוכן הכי מבריק והכי מנוסה, אבל אפילו הוא יתקשה למצוא לו בית אחרי מה שקרה בטורינו ובמנצ'סטר. יש גבול. לכן הסאגה הזו צפויה להימרח לאורך הקיץ כולו ולפגוע באופן מהותי בהכנות של השדים האדומים לעונה החדשה. ההצגה הפרטית של רונאלדו בתיאטרון החלומות חייבת להימשך, אבל זה נראה בשלב זה כמו חלום בלהות.